שלי.
זה חדר חשוך וטחוב
אלו שביבי מחשבות אסורות
והכל שם אבוק ועזוב
קברי שיש מעל רגשות
זה בייסמנט צפוף ומחניק
אלו מילים שרצו להאמר
והכל שם הרוס ודביק
פקעות של חוטים ושל צמר
זה מקלט בלי חלון ובלי אור
אלו תובנות שניסו, לא צלחו
והכל שם אפל ושחור
רסיסי הרהורים שנמחו
זו דלת נוקשה מפלדה
אלו בריחי מנעולים שחוסמים
והכל שם כלוא, זו עובדה
מתסתתר כמו בכובע קסמים
זה סדק ועוד חור בכותל
אלו רוחות מיללות, מקפיאות
והכל שם מפחיד, מתפתל
צללים של עתיד, חלומות
זה חיוך שמראה שזה לא
אלו מילים שמשקרות, נבובות
והכל מכוסה, זה שלו
ארונות מחפים על חורבות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
46 תגובות
וואו, שרהל'ה. וואו.
קודם כל, התגעגעתי לכתיבה שלך, ליצירות שלך.
והשיר הזה פשוט מיוחד.
אהבתי את המבנה, את הכתיבה היפה והעמוקה, את הגיוון בחרוזים, את הדימויים. את הכל בקיצור.
ו… הבית האחרון.
-זה חיוך שמראה שזה לא-
אמאל'ה.
התגעגעת? יצירות?
התרגשתי עכשיו.
תודה טוהר, על התגובה, על הפירוט, ועל הלב מאחוריה.
וואו…
שיר מדהים. שם בול מראה מול הדבר המכוער שנקרא לב.
תודה, מישל.
כן…אפשר להגיד את זה ככה, אם כי הרגיש לי קצת בוטה…
לב זה לא דבר מכוער.
לא, מישל. לא.
צודקת, יש בו חלקים כאלה, אבל הוא לא.
היצר הרע,
הכוחות הרעים שנולדו איתנו – מצליחים לפעמים למצוא בו מקום.
אבל הוא עצמו, בבסיס –
תמים, טהור, נקי, והכי יפה בעולם.
~ ❤ ~
גאונות לכתוב כזה שיר. החריזה, המקצב, הדימויים והמטאפורות, הציורים הלשוניים, והעומקקק
מתחשק לי לשבת ולנתח אות אות, מילה מילה.
את פשוט פשוט פשוט מוכשרת
~
'זה מקלט בלי חלון ובלי אור
אלו תובנות שניסו, לא צלחו
והכל שם אפל ושחור
רסיסי הרהורים שנמחו'
איך ידעת לדייק כל כך??
מצטרפת לתגובה הזו על כל מילותיה, ברשותך שוזרת
תודה, משתפת מסך❤
מתגובה לתגובה אני יותר מתרגשת ותוהה למה זה מגיע לי.
את מוזמנת לנתח? יהיה מעניין לקרוא מה את חושבתעל השיר הזה…[אם כבר ניתוחים וכאלה, בוא נראה אם את מצליחה לזהות איזו אות נפלה לי מאיזו מילה (המילה נשארה תקנית/תקינה) ההזמנה מיועדת לכל מי שרוצה, כמובן].
~
אני… לא יודעת, באמת. הכל ממנו, המילים, הדיוק.
תודה שוזרת מילות!
אממ.. אבוק?
או 'מתסתתר', אבל זו בטח סתם שגיאת הקלדה.
לא?
מתסתתר זה באמת שגיאת הקלדה, לא התכוונתי לזה…
אז גלי, שרהל'ה..
לא הצלחתי לעלות על זה?
בשורה האחרונה אמור להיות כתוב:
ארמונות מחפים על חורבות.
וואו, האות הבודדת הזו מוסיפה הרבה כל כך – – –
ובכלל, מגיע לך לדעת כמה השיר הזה נגע בי, וכמה פעמים חזרתי אליו, לקרוא אותו שוב, לנתח, לנשום עומק, לצלול למחסנים מאובקים, לחלום על מפתח ונקיון יסודי.
שיר נדיר בתוכן, בכתיבה, ובכמויות הרגש שהוא מעביר.
(טוב, אין סיכוי שהצלחתי להעביר לך את מה שרציתי.. אז רק אחזור ואומר שהשיר הזה נגע בי, מאוד.)
אוה!
גאוני, שרהל'ה.
כן… היא משמעותית…
כשראיתי את השיר עלה רצית לכתוב תגובה שתתקן אבל אחרי שקראתי את התגובה של שוזרת מילות החלטתי לתת לכן אתגר;)
תודה טוהר, על מה שכן הצלחת לומר, עושה לי מאוד טוב לקרוא את זה, תודה!
לאאא, אין מילים. אני בהלם פה ממך.
תגידי לי מה זה היה!?
העוצמה שלך אין סופית— והכישרון, לא מהעולם הזה.
נגעת עמוק עמוק. גאונה את.
אמאל'ה, אני לא יודעת מה להגיב.
אז אני רק אכתוב,
תודה, בת מהממת?
אלוקים!!
כמה כישרון יש בך שרה'לה!!
את מפוצצת כישרון!!
אימאאאאא רק פחדתי שזה ייגמר!!
אני יכולה לקרוא את זה שעותת!!!
גאונה וסופר מוכשרתת♥♥♥
וואוו, אחת עם תובנות, תודה!
אתן לא יודעות מה כל תגובה שלכן עושה לי…
הכתיבה שלך. וואו.
מזמן ידעתי שאת מוכשרת, הפוסט הזה רק עודד את המסקנה הזו שלי.
השיר הזה פשוט יפה.
לו יכולתי, הייתי מדפיסה אותו לעצמי. וקוראת שוב ושוב.
טכנית אין אפשרות כזו כרגע, לצערי..
וואו, שרהל'ה, ושוב וואו. קוראת את המילים, טועמת אותן, וזה פשוט יפה.
(כמובן שאגיב רק על הכתיבה! חה חה)
נ.ב: ביקורונת(כי בכל זאת אני אבן;)..
הנקודה של המלעיל והמלרע קצת הפריעה לי, באופן כללי טיפה מפריע לי שמחרזים שתי מילים כשאחת מלעיל ואחת מלרע. מלעיל ומלרע זו.. 'רמה' תהיה המילה הנכונה? 'דרגה', אולי.. זו דרגה שונה, ולטעמי החרוז קצת צולע כשמדובר במלעיל ומלרע.
חוץ מזה השיר מהמם, הכתיבה יפה, מבנה יפה('זו' ו'אלו' בשתי השורות הראשונות, וחרוזים בשורה הראשונה-שלישית והשניה-רביעית, כשכל בית מתאר מקום איחסון אפל וטחוב אחר).
שרהל'ה במיטבה, בקיצור.
מגניב שאת ידעת שאני מוכשרת ואני עדיין לפעמים צריכה לשכנע את עצמי…
להדפיס? אולי טוב שלא, כי… הוא קצת עצוב.
אולי… אם אני אכתוב שיר, עוד כמה שנים, על לב פורח ומלבלב וצבעוני, אני אסכים לך להדפיס…;)
וטוב מאוד, ביקורת עוזרת לי להשתפר, ואני תמיד (ממ אולי נודה על האמת שלא תמיד, אבל כאן באתר מבנות מתוקות כמוכן, אז כן)
שמחה לקבל אותה.
ולגבי הביקורת הזאת, את צודקת, אקח את זה לתשוצת ליבי לשירים הבאים. גם לי הייתה תחושה מוזרה כזאת, כאילו המשקל טוב אבל בכל זאת משהו מפריע). אז תודה שדייקת אותי.
תודה רבה, אבן דרך, מחמיא לי מאוד שאת חושבת עלי ככה.
אויש, נו, באמת.
ממתי אני כותבת שירים שמחים?..
אני באמת צריכה להשתפר בזה, דחוף. 'עטה נא חיוך' היה האופטימי הראשון שלי מזה זמן רב.
מישהי מסכימה להעביר לי קורס, אולי, על 'איך לכתוב שירים מעודדים\שמחים\אופטימיים'?
ושרהל'ה, אני בכל מקרה אוהבת לקרוא את הכתיבה שלך, אבל איכשהו 'שיר על לב פורח ומלבלב וצבעוני' עושה לי רושם.. מאולץ מדי, ולא אמיתי. אולי בגלל זה כתבת 'עוד כמה שנים'. בכל מקרה, לא הולכת לחכות כל כך הרבה זמן, אז לסיכום חפירותיי אלו:
פשוט תכתבי עוד שירים, ותעלי אותם. העם מחכה.
(בקושי יש פוסטים במערכת כרגע, יש אוברדראפט, אז הם יעלו מהר)
חמוד מצידך שאת יודעת לקבל ביקורת, זה בכלל לא מובן מאליו…
עוד כמה שנים, כשאני יצליח בעז"ה לסדר את המחסן המאובק הזה, והמפחיד.
אז אולי אולי, אני אכתוב שיר על לב מואר ושמח. וזה יהיה כזה אמיתי, שזה לא יהיה מאולץ.
אני אכתוב… כשתנוח עליי הרוח, אני מחכה לה לא פחות ממך;)
ובאמת שמתי לב שהוא עלה מהר מאוד…
ביקורת שניתנת בכזו רגישות ועל מנת לעזור, איך אפשר לא לקבל?
הי, 'שנים'?
ככה את מאמינה בעצמך, ילדה?..
וכשזה יהיה אמיתי, זה יהיה טוב. אני אשמח אז לקרוא.
(אני שמחה שאת רואה ככה את המציאות, בעיני זה סתם חוש הביקורת המעצבן שלי שיחד עם יצר הספרותיות שבי מתעקשים למצוא ביקורות בכתיבות של אנשים..)
מקווה שלפני 'שנים'.
אין לי מושג…
עוד כמה שנים אז בעז"ה בטוח הוא כבר יהיה מסודר. אמן.
שמרתי.
שיר יוצא דופן, ללא ספק.
קצב מדהים – רק קצת הפריע לי חוסר השוויון בין המלעיל למלרע בסופיי השורות.
לא מרגישה שיש לי זכות להעיר, בכל אופן, פשוט תמשיכי לעשות את מה שאת עושה ולצבוע את הכישרון שלך בכמה שיותר מברשות על כמה שיותר קירות.
אני, בכל אופן, לחלוטין הייתי נותנת לך דופן בניין באחת המפלצות הכי גדולות ב-5th Avenue במנהטן.
אהה, שמרת?
תודה, אורגניזם, עושה לי טוב ולא… (ראי תגובתי לאבן דרך לגבי ההדפסה)
גם לך הפריע המלעיל והמלרע וזה מצוין כי זה אומר שיש דברים בגו (לא שחשדתי חלילה שלא…;)
מסכימות לכתוב לי איפה בדיוק הפריע לכן?
וואוו, אורגניזמית, את בטוחה שלא הגזמת?
בכל אופן, תודה רבה, על התגובה, המחמאות השופעות, תודה?
'להאמר' ו'צמר', 'בכותל', 'מתפתל'..
כן, בול.
תודה, אבן.
אאוצ'.
המחסן הזה, המאובק.
שונאת אותו.
שרהל'ה.
וואו.
איזו כתיבה…
המבנה של השיר, ההקבלות בתוכו, כל המילים שאמרו יותר מדי- – –
זה נדיר, זה מדויק, זה כואב.
מסכימה לכתוב לנו יותר?
כן, גם אני.
יש מישהו ש…אוהב?
תודה שין, על המילים שלך, החמות.
.
צריך לשאול את הלב שלי… זה, הוא כותב.
הי.
זה לב.
אני אוהבת לבבות.
אז מה אם הם מחסנים. ואבק. ובלגן.
אני אוהבת לבבות, לא מחסנים.
אני לא יודעת לטפל בהם…
שרה'לה!
הלב הוא לא מחסן!
ואם את צריכה קצת סדר, אני מוכנה לעזור לך!
אוהבת את הכתיבה שלך… את מוכשרת ואת חייבת לעשות עם זה משהו..
בשבילי:)
הלוואי… את חמודה נורא, אבל אני לא חושבת שיש לך דרך לעזור לי..
תודה!!
אאוצ'.
לא מצליחה לאהוב.
לא אחרי שנחנקתי שם מחוסר אוויר.
שין..?
זה לא הלב, זה רק הכיסוי שלו… ?
האממ, צריכה לחשוב על זה…;)
הלב שלי בוכה.
הדמעות יוצאות מהעיניים,ואני אמורה למחות אותן,אבל אני לא מצליחה.
לא רוצה.
נגעת בי עמוק עמוק.
בייגל…❤
עמוק מדי?
אוף, מצטערת.
אולי זה היה מדי,
אבל זה היה במקום לגמרי
(קצת עזר לי לנקות את עצמי).
תודה לך על זה!
ממ, בשמחה(?!)
העיקר שניקית שם קצת, זה חשוב.
ותודה לך!