מיומנה של עוזרת פרק א

הקדמה
לפרק הבא

הקיץ החלטתי שאני חייבת לעבוד. ולהרויח כסף. דחוף!!!!
במשך כמה חודשים לפני סיום שנת הלימודים ניסיתי למצוא עבודה ולא מצאתי, כל המשפחה וכל החברות (ואפילו האחים של החברות) חיפשו לי עבודה לחופש ולא מצאו. ת'אמת הייתי די בדיכאון…..
עד שלאחותי המהממת היה רעיון גאון (יאמר לשבחה, לפעמים יש לה רעיונות גאוניים מהסוג הזה…) שאני אעבוד בעבודות בית אצל אנשים. (רעיון די גאון….)

בהתחלה לא אהבתי ת'רעיון, אבל מהר מאוד (תוך 2 דקות בערך) הבנתי שזו בערך האופציה היחידה שיש לי אם אני רוצה לעשות משו בחופש הזה, אז ניגשנו לעבודה.

באותו יום היא פשוט עברה איתי על רשימה של עבודות שאנשים יכולים להביא לי, לימדה אותי מה לעשות, ואפילו הביאה לכמה לקוחות ישנים שלה את המספר שלי. (גם היא עובדת בעבודות בית, אבל עכשיו יש לה אחת קבועה שתמיד צריכה עזרה ורוצה אותה בערך 10 ימים בשבוע, אז זה מספיק לה…..)

בפעם הראשונה שהלכתי לעבוד,  ה' ישמור את נפשי, כי בול חזרתי ממניקור והייתי עם ג'ל (מהרגע הראשון שהיא שמה לי התחרטתי…) אז כבר לא הייתי כ"כ בעננים ואפשר אפילו לומר שהמצב רוח שלי לא היה מי יודע מה במיוחד, אבל יאללה, עבודה זה עבודה ואם אני רוצה להרויח- צריך לעבוד, אז הגעתי לעבודה.

האמא בכלל לא היתה שם, היא פשוט אמרה לי להיכנס ולהתחיל לשטוף כלים.

פתחתי את הדלת-

– – – – – – – – – – –

בלי עיןןן הרעעע!!
יש לי מזל שהאמא לא היתה שם, כי כנראה עשיתי את הפרצוף הכי מגועל בעולם כשפתחתי את הדלת (עכשיו הזמן להסביר שיש לי בעיה עם פרצופים. אני יכולה לעשות כזה פרצוף עסיסי ובכלל לא לשים לב לזה עד שמישהו שם לב ונותן לי כזה פרצוף בחזרה…) כנראה משו עם עיניים גדולות ולשון בחוץ, ועוד שניה הקאה.

הבית היה בערך הבית הכי מסודר ומטופטפ בעולם (נראה בערך כמו מזבלה וחצי) הסלון היה מבריק (משחקים ואוכל ובגדים זרוקים בכל מקום), קירות מסוידים למופת (קשקושים על הקירות), והשיש במטבח היה ריק, עם צלחת אחת נקיה שכנראה הייתי אמורה לנקות (השיש היה מכוסה בכלים מגעילים, שנראו כאילו לא שטפו אותם לפחות שבוע, עם שאריות של עוף ומשו דביקי בלתי מזוהה). תאמת, הבנתי לגמריי למה היא צריכה עוזרת.

בד"כ אני ממש אוהבת לשטוף כלים (אני שוטפת כלים בבתים של חברות שלי…) אבל בלי עין הרע, הכלים האלה היו בכלל גן עדן….

היה איזה בקבוק אחד מזכוכית, אלה שקונים מאיקאה, עם החלק הממש צר בלמעלה (אז אפילו לא יכולתי להכניס יד כדי לנקות) מלא באיזה רוטב עגבניות מקולקל מלפני 3 ימים לפחות. על כל הצלחות היו שאריות של אוכל (הכלים אפילו לא עברו שטיפה בסיסית במים) ועל השאר בכלל לא כדאי לי לפרט…

יש לי מזל שאני לא איסטניסטית ולא נגעלת כזה מהר כי תכלס זה היה מגעיל, אבל שרדתי די בהצלחה (חוץ מכמה פרצופים על הדרך…)

בקיצור, באמצע העבודה האמא נכנסה עם 4 ילדים, וגילתה ש-הופה, נשרף לה האוכל בתנור (איך לא?). מסכנה, אף אחד מהילדים לא אכל את זה…..

קיצור, הם אוכלים (או לפחות למצוא את החלקים שלא נשרפו כליל ולאכול אותם) מאחוריי, ואני מנסה לא להתפוצץ מצחוק, או לעשות פרצופים מגועלים מהדברים ששטפתי (כמו שהזכרתי לעיל, יש לי בעיה של פרצופים…), וכל רגע הבת הבכורה (כיתה ב) נותנת לי עוד אפרסק לשטוף (היא אכלה איזה 3…. כנראה האוכל באמת לא היה אכיל….)
ועד כאן חוויותיי מהפעם הראשונה…