זה כל הסיפור. בממוצע.

מה הממוצע שלך? ובכן:

הרוצה בטוב
טוב, כתבתי קצת בחטף אז תסלחו לי נכון??

***

"חני!!" קריאה רמה נישאה בבית. זה היה קולה של חוה.
"מה?" נשמעה קריאה מהקצה השני והפעם זו היתה חני שענתה.
"את יכולה לבוא כבר? אני מחכה לך פה שעות!" חוה עיקמה את אפה בעודה משלחת את הצעקה הזו אל חני.
"חוה, אני באמצע פה" חני החזירה לה ונאנחה.
"אולי תבואי ונדבר נורמלי?" חוה היתה על סף התפוצצות עצבים.
"אולי תבואי את?" חני שאלה רטורית כי היה ברור שחוה לא תזוז מילימטר, לא מהדעה שלה ולא ממקומה הפיזי.
חני הניחה את העט הכחול שלה על השולחן וקמה, הולכת בחוסר חשק לכיוון הסלון.

"אז הגעת בסוף" חוה כמו ציינה.
"כן" חני אמרה בפשטות.
"יופי כי רציתי לצאת כבר לפני אמממ נראלי חצי שעה!" היא אמרה בתארטליות וקמה מהספה.
"אני הייתי באמצע השיעורי בית" חני אמרה בשקט, מביאה עובדה שתנסה להתנגד לחוה אבל היא לא הצליחה.
"את תמיד באמצע, זה לא חדש. מתחילה ולא מסיימת. מבטיחה ולא מקיימת" חוה גיחכה מהחרוז שיצא לה.
חני השפילה ראש כמתבקש.
'ואת תמיד קיצונית' היא רצתה ללחוש. 'או הכל או כלום' היא השלימה בלב ולא העזה לומר, יש גבול עד כמה היא רוצה לעצבן את אחותה.
"אז יצאנו?"
"כן"

***

"איך היה לכן?" סתמי. לא מתעניין באמת. לשם הנימוס הקדוש.
"בסדר" חני פלטה לשם אותו קדוש לא מעונה.
"יופי חני, שמחה לשמוע" אמא החזירה ללא צל צילו של חיוך. פרצוף חתום. מבט אטום.
חני נשכה שפה. היא מזמן למדה שככה אמא מדברת, שאמא לא מביעה רגשות סתם. או שמחה גדולה או עצב גדול וכשהיא סתם ללא הבעה זה אומר שהיא במצב רוח רגיל.
היא משכה כתף, לקחה את כוס המים שמזגה לעצמה והלכה לקצה השני של הבית, לחדר שלה.

"אז מה איתך?" חוה נכנסה לה לחדר כמו רוח פרצים, ללא הזמנה.
"מכינה שיעורי בית."
"עדיין באמצע?"
"כן"
"מוזרה." חוה פסקה ביעף והעבירה יד על עינייה.
שקט עמד בחדר.
"את רוצה עוד משו?" חני שאלה בזהירות.
"כן, להבין למה יש לי אחות כזו ממוצעת כשאני כל כך הרבה מעל" היא אמרה בגאווה ותסכול יחדיו.
חני נשמה עמוק. היא לא תצעק. היא פשוט לא תצעק. היא תדבר ברוגע.
"אני לא ממוצעת חוה, אני פשוט הולכת בדרך האמצע"
"את מה?" חוה פלטה בפליאה אמיתית, כאילו לא שמעה מעולם על דרך האמצע. שביל הזהב.
"אני לא מידי מוכשרת ואני לא מידי גרועה. אני לא מדי גנדרנית ולא מוזנחת. משהו באמצע."
"את כזו מוזרה" חוה התעקשה.
"אני לא. אני פשוט לא מיוחדת באופן יוצא דופן" היא חייכה מהשנינות של עצמה.
"לא מבינה מה את אומרת"
"זו כבר עוד בעיה."
"את תשארי מוזרה לנצח אחותי, אין מה לעשות." חוה נאנחה בעייפות.
"את פשוט רוצה שאהיה כמוך, קיצונית ומוזרה. קיבלתי"
"אז רגע, למה את כל הזמן באמצע השיעורי בית? זה עוד חלק מהמוזרות שלך?"
חני צחקה בקול. "לא חוה. זה המורות שלי"

מרשמלו ורוד
הלוואי ואהיה צדיק ולו טוב
אולי, לפחות, בינונית
אחת שחפצה רק לנצח היצר
להרגיש נשגבה, אלוקית.

אבל בינתיים אני בעמדה אמצעית
לא טובה, לא רעה, או אולי רק חלקית
בכל דבר שעושה, יש לי כמה טעויות
מחשלות, מגבשות, ונותנות לי עצות…

ללהג, להרצות, לכל השכונה
(לתאומות, לתינוק, ואף לשכנה)
ולגלות שאני לכולם כאן דואגת,
אבל בעצמי כלל לא מיישמת…

לחלק נש"ק בשדרה ההומה,
ובסוף לעמוד, כולי תדהמה
מול כוכב שמציץ ושקיעה אדומה
לא הדלקתי נרות, ושבת נכנסה!

אקבל בשוויון, של נפש ורוח
כי אני ממוצעת, מה יש?
ונמצאת כאן היום, מול שער פתוח
גאולה, ניצחון מרגש!

שלום
לא מבריק, לא קיצוני.
ממוצע.
אמצע.
השפיץ השבור.
התוצאה של החילוק והכפל.
פחות או יותר.

אני ישן בממוצע
אני בגובה ממוצע
הציונים שלי ממוצעים

אני בקו האמצע.

תפארת
מלכות

רחמים
אישה

עייפות

לא הצלחת למצוא בעצמך כלום?

גם את רק ממוצעת?

כלום.

סטנדרטית.

עוד אחת מורה
עוד אחת הייטקית
עוד אחת בצבא
עוד אחת

עוד.
אחת.

את חושבת שכל אחת?

את חושבת שאני במצב רוח מוזר?

את צודקת.

ממוצעת שכמותך.

תחשבי על זה.

לילי בלילי
בכיתה, יש כל מיני בנות. גבוהות, נמוכות, שמנות, חכמות ויש גם סתם ממוצעות. אלה שלא מתייחסים אליהם הרבה. הם תמיד יהיו לבד… אור הזרקורים יופנה מהם לבנות היותר מיוחדות.. לפעמים זה אפילו לא יהיה מוצדק. אפחת לא באמת מכירה אותם, לא יודעות מה התחביבים והכשרונות שלהן, לא יודעות מיהם בכלל. הכל ישאר תמיד בינם לבין עצמם. מאמינה שההרגשה שלהן לא ההרגשה הכי נחמדה, אז בואו נלמד את הלקח ונפיק ממנו את המיטב.

פינג פונג
אמ ואו קראתי ממוצע עלו לי מלא מלא דברים אבל מה שהכי בלט זה שמתישו למדנו אתזה במתמטיקה וזה הזכיר לי שיש לי מלאא ש.ב (בהכלל אבל במתמטיקה בפרט) ואנלי מושג מה החומרר ואיך ומה עושיםם
וזה בלי לדבר על המבחן שעוד יומיים והמבחנים שבאופק..
עזבו אני על סף חירפון מזה– מיואשת

אלירז
ממוצע.

כן, השבוע נעסוק במונח "ממוצע".

מה פירוש? אפשר לקחת את זה לכל מיני כיוונים…

ממוצע מלשון דרך האמצע, איזון.

"ממוצע מחבר" – זה שמתווך בין 2 דברים נפרדים.

ממוצע, יעני "לא משהו", לא מבריק, לא קיצוני, ממוצע…

ובכן – לקחתי את זה לאן שליבי אמר, ובאיזו דרך שרציתי. ונתתי לאצבעותי ללכת במקומי:)

למבריקות שביננו:)

לאהל'ה
זה לא כל כך קשור לאתגר, אבל אני אנסה.
הלב שלי על ממוצע
כרגע זה סטטי
לא לפה לא לשם
ההתלבטות הוקפאה
הרגשות הודחקו
ניסיתי לעשות משהו שישמח אותי.
אבל למה
כשראיתי את התמונה
פתאום הלב שלי היה על 1000 קמ"ש
והדם זרם בעורקיי, ממלא אותי בתחושה
למה התמונה שברה את הממוצע

*סתם פריקה*