♥ 👄 👀

אבריה שכבו על המיטה בלי כח להמשיך לתפקד.
נשמתה נלחמת.
מקומה שמיים או ארץ…?
"התרופה היחידה היא" לחש הרופא "למצוא אדם בעל אותו סוג דם נדיר שלה, שכבר עבר את המחלה ובעל נוגדנים"
היחיד שנמצא מתאים היה אח שלה הקטן בן ה5.
לפי הפרוצדורות נגש הרופא לילד "האם אתה מוכן שיחליפו את הדם של אחותך בשלך?"
זוג עיניים גדלות נפתחו. "אני… צריך לחשוב על זה…"
המצח הקטן התכווץ. אחרי כמה דקות נשמע קול החלטי "כן!"

אחרי הטיפול שכב הילד בחדר מותש.
"אחותך נצלה! הצלת את אחותך!" הרופא הריע. חיוך נמרח על הפנים החיוורות.
הרופא הרים כמה מבחנות ופנה לכיוון הדלת.
"הרופא? מתי אני ימות?" הרופא הסתובב אליו בחדות. מבחנה התנפצה על הרצפה.
"מה?"
"אתה…" הקול רעד "אתה אמרת שיתנו את הדם שלי לאחותי! מתי אני ימות"???
"אתה לא תמות"! הזעזוע הציף את הרופא. "לא נתנו את כל הדם שלך! רק חלק".
הילד הקטן לא הבין באמת! הוא הסכים והיה בטוח שנותן את החיים שלו!!

אני כותבת את הפוסט הזה בתשעה באב.
זה סיפור ששמעתי מהרב פנגר. שדבר על אהבת חינם.
באמת ביום הזה אנחנו צריכות לעצור. להחליט על ההמשך מה אנחנו עושות עם החיים שלנו.
דייי!
נמאס לנו מהצרות. אבל לא רק! אנחנו רוצות לשמח את אלוקים שעושה בשבילנו כל כך הרבה.
ודואג לנו 24/7 וכואב לו כשכואב לנו.
אז בואו גם אנחנו נכאב את הכאב של אלוקים. לכולנו ברוך ה' יש בית! לא חסר לנו כלום. נכון! לכולנו יש צרות וכאבים. אבל יש לנו כל כך הרבה טוב. רק צריך לראות אותם. להתמקד בהם.
בית המקש הראשון נחרב בגלל 3 עברות הכי מזעזעות. אבל נבנה אחרי 70 שנה.
ובית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. וכבר 2000 שנה שלא נבנה.
ואנחנו אשמות בזה.
יש בנינו כל כך הרבה שנאת חינם.
אז בואו נעצור נשנה את ההתנהגות שלנו.
נכון! זה קשה ואני כותבת את זה לעצמי. הייתי בטוחה שמעניין אתכם מה עובר לי בראש. לכן אני משתפת…
אבל שכל אחת תפתח את העיניים שלה. בסביבה האישית שלה. תמיד יהיה שם מישהו שישמח שתהיו שם בשבילו.
אם רק נפתח את העיניים והלב העולם יהיה מקום הרבה יותר טוב.
השאלה שלי תמיד הייתה איך להביא את המשיח?
למדתי את זה היום מהרבנים.
מה שאלוקים רוצה ממנו זה את הפה והעיניים. שנדבר רק טוב על השני. ונראה רק את הטוב שלי השני.
מי ששרדה עד לפה… שאפו.
יש לך עתיד.