תשעה באב מזווית מחייכת

מנה גדושה
מים מרווים, קרים
עוד ביס
ועוד אחד
ועוד טיפות של מים מחליקה אל גרוני
מרגישה שכמעט ונחנקת
רצה למקלחת בדקות האחרונות
כפית של דבש- סבתא אמרה…
כוס תה מר- גם את זה היא לי יעצה…
התחיל הצום.
ואני יושבת וחושבת: מה עכשיו?
לאכול, לשתות, לגעת במים, לצחוק
מהכל אני עכשיו סולדת
תשעה באב!
ממצור למצור
מחורבן לחורבן
מרעב מתמשך
להריגת חכמי ביתר
וחטא המרגלים
בכיה לדורות…
בית ראשון נחרב
כל הקדושה, הטוב- משם נעזב
בית שני גם כן
בגלל שנאה, איבה חינמית
פצצה גרעינית
שהרסה הכל
לדורות.
אלפיים שנה של בכי
של צימאון לקדושה
של רצון לקרבה
של חשק לאהבה
של תשוקה לתיקון, לתשובה.
איכה וקינות
שאלה:
איכה אני בעולם?
איפה אני?
את רוצה שינוי?
מה את עושה לשם כך?
בוכה?
מתמרמרת?
זה חשוב…
אבל מעל הכל-
מהכח אל הפועל!
הייתה שנאה
עכשיו אהבה
ולא סתם כסיסמה
לעשות!
את הבכי הפעם לדחות
לא לוותר
להתגבר
עוד מאמץ קטן
והוא כאן!