בנאדם בביתי
לפרק הקודם
חסידות אהובות מה שלומכן?
התחלנו לדבר על "מענטשיות", להיות בת אדם…
והיום-הייתי רוצה להתקדם בנושא הזה בפן נוסף, שבדרך כלל אני אישית – שונאת שונאת שונאת שמדברים איתי עליו…
והוא:
להיות מענטשית גם בבית. עם האחים וההורים…
מאמינה שאתן עושות עכשיו אוף קולני כזה… מה חסידה רוצה ממני? היא אמא שלי??
אבל… אל תנטשו
.. הולך להיות מעניין?
אז ככה…
שוו בנפשכן, בחורה חמדמדה בגלאי התיכון, באמצע לדבר בפלאפון…
סתם שיחה פיטפוטית ושגרתית, לא משו מיוחד…
ופתאום, האמא של הבחורה החמדמדה קוראת לה לשמור על הילדים…
אתן יכולות לתאר לעצמכן את התגובה…. "רגע… אני כבר באה…."
משו בסגנון הזה בערך.. ומתי היא באה? יקח זמן.. אם בכלל…
ועכשיו סיטואציה דומה..
אותה בחורה נחמדת, בבצפר… סתם יושבת במעגל על הרצפה עם חברות.. שיעור חופשי..
פתע פתאום המורה מגיעה ושואלת אם היא יכולה לשמור על הקטנטונת שלה.. שהשתחררה מוקדם מהמעון…
איזה "כן!!" לבבי אותה בחורה (נחמדת…) תענה כתשובה…
בקיצור… הבנתן איזה הבדל רציתי להדגיש…
ועכשיו באו נבין שניה…
למה בכיתה, עם חברות, עם החיילות בסניף, כל כך ברור לנו איך צריך להתנהג, כל כך ברור לנו שחשוב להיות אכפתית, לחשוב על הזולת.. וכשמגיעים הביתה-זה כלכך מתפספס….
פתאום אנחנו כועסות מאוד מהר, לא סבלניות… אין לנו כוח ועצבים…
לדבר עם חיילת אני יכולה שעה.. אבל אם אחותי הקטנה? קשה….
התשובה לזה היא בשתי מילים: רושם חיצוני, ואמת פנימית. (ארבע מילים בעצם.. עימכן הסליחה…)
בכיתה, בסניף, קל להיות מענטשית. אחרת-לא יהיו לי חברות.. לא יחבבו אותי…
בבית-זה שונה. בבית כל הדברים שלא עבדתי עליהם כמו שצריך, צצים פתאום..
ובמילים אחרות-הבית זה שיקוף של ההתקדמות שלי באמת באמת…
ולכן – על דברים שביני לבין המשפחה הרבה יותר קשה לעבוד…
והעבודה הזו – היא הכי שווה…
אז רוצות לדעת איך עובדים על להיות מענטשית בבית?
יש לך שבוע לחשוב עלזה עד שבוע הבא…
מצאת דרכים?
תשתפי בתגובות…
ופסט מורחב עם טיפים ודרכים לנושא – אי"ה בפרק הבא..
הצלוחעס לכן
3 תגובות
איזה כיף חסידה
אני ממש ישמח על כיבוד הורים!!
כי זה מה שהכי קשה לי…
תודה??
ואי כנללל?♀️
חח יאוו זה כזהה מחכה לתשובה:-)