מבט מלמעלה/2

מה זה משנה ש….
השעון מכוון על 1:34

עוד לא סגורה האם זה שעון ישראל, הולנד או ניו יורק.
תכף נוחתים.. מהמטוס.
מתלבטת האם עדיף שלא לנחות -לעולם-
מכל הגישמאק והאורות החסידיים האלה.
מכל טוהר האמת ויופי הקדושה שנשמנו רק לפני כמה רגעים ב770. בבית משיח.
אולי עדיף לנחות. אבל עם כלים ראויים.
שלא יעשו רק שלוליות. אלא שיצמיחו ממש יבולים ופירות.
לנחות ולהכניס את כל ההמשכות ואת כל השפע ומעייני הקדושה.
להנחיל את המעיין לכלל.
שיראו שיש רבי חי בישראל

יש רבי!
ושידעו כולם שיש לו חסידים.
חסידים שבטלים אליו בקבלת עול מוחלטת
חסידים שבטוחים שעוד הרגע הוא יגאלנו כמשיח בוודאי.
חסידים שמאמינים במשה רבנו וביהדות, בקב"ה ובתורה הקדושה.
בנשיא הדור. בעצמות ומהות ממש.

בדיוק אלה 'המשוגעים.'
כפי שזה נראה מהמתבונן מהצד.
כאלה שיצאו לשליחות בחור נידח עם תינוק רך.
כאלה שמסתובבים עם דגלים בצבעים בולטים עם ארבע אותיות שמראות על אמונה מוחלטת.
שהרבי הוא הוא המשיח.
והוא יגאלנו תכף ומיד ממש.
בדיוק האלה שנמצאים בכל מקום כדי לעזור ליהודים.
ויש להם רשת שלימה של מוסדות חינוך על רמה
רמה של קדושה עם פנימיות התורה.
כאלה שלא ישנים בסוכה בגלל האורות שנמצאים בה.
ומצד שני לא שותים אפילו מים מחוץ לה.
(השיחה הזו כ"כ חידדה לי. כ"כ ברורה ופשוטה. כ"כ מלמדת על התקשרות ובטלות לרבי. על עצב שלא מספיק מקושרים..)
כאלה שירקדו שעות שלימות ברחוב כשגשמי זלעפות מותכות על פניהם וגביהן.
כאלה שבפסח לא נוגעים במצה רטובה ומחמירים ומהדרים גם הרבה מעבר למצווה היבשה.

וכל זה רק כי יש להם רבי.
כי הוא אומר משהו.
ודבריו אמת לאמיתתם וקודש הקודשים.
כי כשרבי יוצא בהוראה או עושה איזו הנהגה
מה זה משנה איך זה נראה לסביבה.
מה זה משנה מה יגידו.
מה זה משנה מה חושבים עלינו.
מה זה משנה מי אנחנו.
החסידים רצים בשמחה לקיום הדברים
גם שלפעמים עם השכל הם מתנגשים
וזה נראה לא ברור
מופרך ולא מציאותי.

עושים סוויצ' במחשבה. מתבטלים אל הראש.
והנה עכשיו ממש
הם נגאלים.
הרעש מחריש אוזניים ממש
עוד שניה נוחתים על כבישי ארץ הקודש.
ואמן שננחת ישר לענני שמיא.
חזרה לבית המקדש.
בשורה הראשונה.
מול הנשיא.

הנשיא (ש)הוא הכל.