'לו הייתי…'/11

בובה

לפרק הקודם לחצי כאן

הפעם אני כותבת את הפוסט אחרי שהקטנה נרדמה,
ולידי נמצאת בובה מדברת, רגילה, קטנה,
אבל בדיוק חיפשתי נואשות השראה,
והנה, נפלה ההארה…
אז לו הייתי בובה מדברת -מוכנות להתחיל לדמיין?
קדימה, למקומות, היכון הכן…
הבובה המדברת בלחיצת כפתור
מדברת מדברת בלי לעצור,
כל מה שהוטען בה מראש יוצא
אין אפשרות כל כך להעביר תוכן או נושא.
הבובה המדברת לא שומעת מה שמסביבה קורה
אך לעיתים הסוללה נגמרת ואז קולה דומם…
לו מורה הייתה בובה מדברת
את החומר לשיעור הייתה בקצב קבוע נואמת
כל ערב טוענת חומר חדש
ואתן הייתן יושבות, מפעילות וזהו. יותר לא נדרש.

אם היית מפספסת מילה או לא מבינה
לא היה לך איך לשאול – המורה, הבובה לא מבינה…
אם היה נמאס והייתי רוצה לעצור
לא תמיד יש בבובה אופציה של 'לסגור'..
רק עם סיום הנאום יגיע השקט
אלא אם אחת התלמידות תחליט אחרת
ותלחץ לי שוב על היד
ואתחיל מתחילה לנאום את אותו חומר נחמד…

נו נו, עד כאן בסדר,
המורה מלמדת, שומעים בכל החדר.
אפשר לדבר והיא לא תשמע
אפשר להפריע והיא לא תדע
אפשר לצאת לשירותים ולא לחזור
תקשיבו, להיות בובה זה ה-פיתרון. זה ה-מזור.

אבל מה אם באמצע שיעור בו המורה מסכמת חומר חשוב לבגרות
תיגמר הסוללה.. ממש בטעות..?
או שמשחיקה המנגנון יתקלקל
מה נעשה אז? כל הסדר יתבלבל..
ובכלל במבחן כשיש לי שאלה דחופה
והמורה כמו רובוט רק תנאם: 'להוציא עיפרון ולשבת בבקשה'
בלי להבין מה לא הבנתי,
בלי להקשיב מה ביקשתי.
טוב. אולי נחמד לי שהמורה לא מבינה הכל.
לא שואלת על מצב רוח זה דווקא גדול,
אבל אני כן צריכה אותה מקשיבה לפעמים
ולא חוזרת על אותו הדיסק מלא פעמים.
ובלי להתקלקל בזמן הבחינה
אז אולי עדיף שלא תהיה בובה אלא פשוט מורה רגילה?
שמקשיבה ויודעת להבין
שנואמת ויודעת לעצור לחזור ולהסביר
שלא מתקלקלת בקלות
שלא נגמרת לה הסוללה בטעות
אני בחרתי, אשאר מורה שאוהבת לשורר,
שפוגשת אתכן פה מידיי פעם בעוד פוסט מעורר…