יומנה של תשראית טרייה/13

כפרות וכיפורים:)

קמנו מאוחר, כולם כבר קמו מוקדם לכפרות. התארגנו מהר, הספקנו להגיע לתפילת העמידה בשחרית. ביררתי אצל כולן האם קיבלו היום טיקט רבי? לא היתה תשובה ברורה, אי לכך הסקתי שלא היה. אבן נגולה מעל ליבי. ארוחת בוקר הכנתי לעצמי בבית, מצאתי פינה ואכלתי. עשיתי כפרות על כסף, והלכתי לתרום בכל עשרות הקופות שהודבקו בסלוטייפ לגדר. הלכתי להתארגן. חיפשתי אחת שנחתה, והיתה אמורה להביא לי כדורי "קלי-צום" מהארץ. לא מצאתי אותה. בדירה היה כבר תור למקלחת. אני חשבתי שהגעתי מוקדם… עוד לפני מנחה הייתי מאורגנת ליום כיפור. אחר כך קראתי במדריך לתמים שזה מנהג… יצא לי טוב. הגעתי למנחה, המחזור שלי מוחבא באיסטערן כבר משחרית. חיפשתי את הכדורים שלי, מסתבר שהנוחתת עדיין לא הביאה אותם. חיפשתי נואשות חברה שהייתי אמורה ללכת איתה לסעודה מפסקת. לא מצאתי אותה בשום מקום. איחרתי למשפחה שאני אוכלת אצלה סעודה מפסקת. דיברו אלי בעברית, זה היה יותר אימון בשבילם מאשר בשבילי. מסתבר שיש לי אנגלית טובה. בעלת הבית ביקשה ממני לארוז מהאוכל הטעים לחברה שלא הגיעה. באמת היה אוכל פצצה.
עצירה אחרונה בסעווען סעווענטי, הזדמנות אחרונה למצוא את הכדורים או את החברה. לא מצאתי את שניהם, ופני מועדות אל הדירה. את הארוחה הארוזה אכלה בת אחרת שלא מצאה מקום לאכול סעודה מפסקת. כוס מים אחרונה, צחצוח שיניים ואנחנו מדליקות נירות.
יצאנו לתפילת כל נדרי. אווירה מרוממת עוטפת אותי. לא פחד מהחתימה, או צער חונק מהחטאים. שמחה זורמת בכל כולי- ה' הולך לחתום אותנו לשנה טובה ומתוקה! חלקתי את המחזור שלי עם עוד ארבע בנות, ושימשתי גם כחזן. ישבתי או עמדתי בכניסה לחדר שני, אחר כך התקדמתי לגב הספסלים, ושם נשארתי עד סוף התפילה. קרישמע בכוונה, תהילים והולכים לישון. ישנתי הרבה, הרבה, הרבה. הגעתי רק למנחה ונעילה. הצטופפתי בחדר שני מאחורי הספסלים, אמריקאית צדיקה נתנה לנו לשבת לה על המקום כל התפילה. אין רמת האהבת ישראל פה בשחקים. כל התפילה חלקתי עם בנות את המחזור, הוא סופסוף עושה את תפקידו. במארש נפוליאון מישהי פשוט לקחה לי את הרגל, והעמידה אותה על ספסל. הרגל השניה מצאה מנוח על רגל של בחורה מסכנה. ראיתי את כל המארש, שש דקות של מארש!! ראיתי חצי מסעווען סעווענטי. מדהים מדהים מדהים. יצאתי להבדלה, עמדתי על גדר וחיכיתי שמישהו יבדיל. ומישהו אכן הבדיל. תוך כמה דקות התחילו חלוקות אוכל מטורפות: מים, מיץ תפוזים, עוגות, קורנפלקס עם חלב. באקסים בכל מקום. שתיתי שוקו, פרוסת עוגה, ועם חברה סחבנו באקסים לדירה. אני הייתי בעננים, ה' חתם אותנו לשנה טובה ומתוקה! הזוי להסתכל על העולם ולהבין שיש לנו עוד שנה לחיות. יצאתי למסעדה בשרית עם חברות, טחנתי כאילו לא אכלתי שבוע. צריך להתחיל דיאטה…
י"א תשרי. הגעתי בזמן לתפילה, התפללתי בקינגסטון, ולכן לא קיבלתי טיקט רבי! פשוט הדתה מה שהולך פה. בספונטניות יצאתי עם בת דודה שלי לאטלנטיק. היה באשל פסטה מוקרמת!! מזה התענוג הזה. לא הספקתי לקחת כסף, אז היא הלוותה לי. לא נעים. האמת, הרגשתי בזבוז זמן. בגדים לא חסר לי, גם לא לאחיותי ואחיי. ברוך ה'. קניתי שני סטים מתוקים לאחותי הפוצפולית התינוקת כי אי אפשר לעמוד במתיקות. ביקרנו בחנות לפלאפונים מטורפת, כל הגלקסי והאייפדים הכי חדשים. אני החזקתי עט של אפל ביד שלי! אני ציירתי בו!! חלום התגשם. חזרנו. מנחה, לקחתי כסף ועשיתי סבב סידורים קטן, למדתי שתיים שלוש שיחות וביקרתי ברובשקין. התחריתי עם חברה וגם ניצחתי. ערבית, אשל. לכל אחת הוגש חזה עוף שלם. לא הצלחתי לגמור את המפלצת הזאת. היה טעים, אבל חזה עוף שלם!! ארוחה למשפחה.
יצאנו בשלישיות ורביעיות אל הכנס של אחות. וואי. להסביר מה הלך שם? בהתחלה הרקדה עם שירים ישנים. רוקדים רוקדים רוקדים. קלטתי בזמן הזה שאני מכירה מחצית מהבנות ברמה של שלום שלום, ועוד שני שלישים ברמה של הפרצוף מוכר לי. איזה כיף, אני בבית. התיישבנו במקומות במאמץ רב.
הרב דיבר, כל מילה שקולה לזהב. איך אפשר להכיל איך. כל כך מדהים, אמת יציב ונכון. היתה פעילות של דמיון מודרך, סבלתי מהפלשים של המצלמות. חברתי לכיסא סיפרה לי אחר כך שצילמו אותנו ממרחק אפס. אני בטוחה שזה מכוער לפרסום. הצגה חמודה על הסיפור שעליו מתבסס על הדינר, והצגת השיר השנתי. מה אני אגיד, כליי קטנים. העוצמות, השירה. הסיפור הוא, על תלמיד של רבי יוחנן. רבי יוחנן דרש, שהשער המזרחי של בית המקדש יהיה עשוי כולו ממרגלית אחת. התלמיד לא האמין. עת אחת, בהיותו על ספינה, קרתה סערה ונגלה לעיניו מחזה: מלאכים מנסרים אבן מרגלית על קרקעית הים. שאלם: מה אתם עושים? ענו לו: מנסרים אבן מרגלית לשער המזרחי של בית המקדש. בנס ניצל והגיע ליבשה בשלום. שנה לאחר מכן, רבי יוחנן דרש שוב את אותו דרוש. קם התלמיד ואמר: לך נאה לדרוש! אני ראיתי את מה שאתה דרשת! נזף בו הרב: ואם לא היית רואה, לא היית מאמין? נתן רבי יוחנן את עיניו בתלמיד, והפכו לגל של עצמות. היתה גם שלישיית מיתרים מרגשת של בנות מוכשרות שחבל שאיני יודעת את שמן, הרטיטו אותנו עם ביצוע רגיש של ניגונים. נכנסתי ל'היי', 'היי' מטורף כל הכנס. אנשים אוהבים אותי כאן וזה לא מובן בכלל. אהבת ישראל בהתגלמות. חזרתי לדירה עם חברה, ואז ליויתי אותה, היא ליותה אותי חזרה. לבסוף התיישבנו על ספסל ושיתפנו אחת את השניה במה שהיה לנו לשתף. חזרתי מאוחר מאוד, והתור למקלחת רק החל… חברה מתוקה שאין לי יכולת לעמוד במקומה, ויתרה לי. אמאל'ה זה כל כך לא מובן מאליו.