חלאס התפנקות. קחי ת'צמך בידיים כי לזה נועדת!

מומלץ לקרוא את הפוסט בפוקוס.
חשבת רגע על זה שאת זו את בגלל שזו המטרה שלך?
אם התבלבלת, על דאגה.
עוד שניה תביני.
נולדתי בשליחות.
בגן הייתי עם בנות שכל היום דיברו על 'סטלה' הברבית ו'פלינה' הזמרת.
לא כ"כ בער לי…

הגעתי לבית ספר.
אור אבנר.
בטוחה שחלק מכירות.
ותמיד אני שונה. לא שייכת.
כשפאלי (הוא עשה ברית כמה שבועות לפני תחילת הלימודים, והחליט שזה יהיה הכינוי לשם שהוא בחר) מדליק שירים בקולי קולות אני יוצאת מהכיתה בפנים של 'אני הבת של הרב אז לא שייך (לא באמת כן?)…'

כל הזמן מנסה לדמיין איך כשאגדל אני אהיה מה שאני רוצה ומי שאני רוצה (ככה חשבתי לפחות… חלמתי…)
לא אהיה שליחה ח"ו.
אגור בארץ ואזלול טילונים כל היום…

ואז אני גודלת ומתרחש שינוי בחיים שלי .
שינוי שמחשל, שמפרך, שכואב.
שינוי שלוקח כל חלקה טובה שעוד היתה (מה הוא נזכר לבוא דווקא בשיא הטיניג'ריות?!)

האמת בהתחלה גם אני רציתי אותו.
כשקרה, אז הבנתי שלשווא (לא הבנתי כמה הוא הטיב איתי בטווח הרחוק)
הוצאתי משפטים של 'אתם לא תחליטו עלי' ועוד ועוד בתוספת פילפל מלח ואפילו סוכר… היה גם קצת פפריקה… איך אומרים? הבסט של הבסט.
עברתי דברים.

ואז נפל האסימונצ'יק המתוקצ'יק .
אני פה- כי יש לי מטרה!
אני פה- כי יש לי תפקיד! (והוא לא לעשות חיים קשים להורים שלי!)
אני כאן בשליחות כי הקב"ה החליט, שזה המקום בו אני יכולה להראות את מי שאני ולקיים את היעוד שלי .
לא יעזור כלום.
אני לא יכולה לברוח מזה.
לא יהיה יותר צ'אנס.
זה הרגע להפנים, שגם אם יש לך מכשולים, דאגות וכל מני דברים שחוסמים לך את הדרך- בסופו של דבר (וגם בתחילתו) יש את ההוא שלמעלה, שמנתב שכל דבר ודבר בחייך יהיה לטובתך בטוב ובמוטב!

כשהשמש זורחת חזק מדי, אנחנו לא יכולים להסתכל אליה בפנים, כי היא מסנוורת.
כשאנחנו מקבלים טוב, והשמש זורחת בקטנה, אנחנו יכולים לראות אותו בגלוי ולקבל אותו.
אבל לפעמים, ה' מיטיב איתנו, ונותן לנו את הטוב בכמות 'מסנוורת'.
אבל גם על זה צריך להודות.

מאחלת לכל אחת ואחת, שנזכה לראות את הטוב בגלוי !
יש לכן תובנות משלכן?
שתפו בתגובות!