צריכה לרצות
לפרק הקודם
מכירה את הבקרים האלו, שאת קמה בלי מצברוח וכוח לכלום?
בעצם, אפילו לא קמה בכלל. רק פוקחת חצי עין לשעון מעורר, נזכרת ברשימת המטלות שמחכה לי בשורה ארוכה ומתסכלת, וחוזרת לישון. רק ל5 דקות הקרובות כמובן. שאחריהן אני שולפת את עצמי איכשהו מהמיטה כי כידוע, מחכות לי כל אותן מליון מטלות שלפני רגע גרמו לי לחזור לישון.
לפעמים זה עובר איכשהו עם השטף של כל מה שצריך לעשות, ולפעמים רשימת ה'צריך' רק גדלה.
צריכה לעזור בבית.
צריכה ללכת לקניות.
צריכה להתפלל.
צריכה ללמוד למבחן.
צריכה לצאת לקייטנה.
צריכה לאכול.
צריכה. כבר לא משנה אפילו מה בדיוק.
וכשאני רק חושבת על לעשות משהו שאני רוצה ונחמד לי איתו, מיד יהיה מי שיזדעק "את לא יכולה לנפוש לך עכשיו!! יש עוד מלא מה לעשות"
ברור שמדי פעם אפשר "לפרגן" לעצמנו ברוב טובנו איזה משהו נחמד. אבל כל החיים לעשות את מה שאני רוצה?? זה כבר לגמרי מחוץ לתחום.
ובכל זאת – ככה אני מניחה לפחות – תסכימו איתי שלעשות את מה שאני רוצה נחמד בהרבה מכל אותה רשימה מתישה של מה צריך.
ובדיוק על הדיון הלא פתור הזה – של איך אפשר לחיות חיים שלמים עם לעשות מה שרוצים, בלי להפסיד כלום – הרבי מדבר בשיחה של שבת פרשת שופטים תנש"א.
יותר ממוזמנות לחפש שם תשובות;)
לשיחה לחצי כאן:
משיחות ש_פ שופטים, ז' אלול תנש_א
6 תגובות
את הולכת לספר לנו על השיחה הזו או שזה אמור לגרום לנו לרוץ ללמוד אותה? כי אם כן הצלחת בהחלט לגרות אותי
זה לגמרי אמור לגרום לך ללכת ללמוד;)
אבל בעזרת ה' בסוף השבוע אני גם אעלה סיכום של השיחה ?
וואו איזה פוסט מדהים, אני חייבת תשובה!
מה רציני ללכת לפתוח עכשיו ליקוטי שיחות בשבילך? ומה יהיה על הבגרות מחר?
כ"כ אהבתי!!?
את כותבת קולח ויפיפה!??
מגניבב
אהבתי את הרעיון איך שעשית את זה
יש, זה שיחה של הפרויקט ליקוטי שיחות!
עשית לי חשק ללמוד אותה, מחכה כבר ליום של החברותא 🙂