שבת בבוקר.
שוכבת על הרצפה בין ערימות המשפחה
לוי (אחיין שלי) רוצה שאשחק איתו, מתחנן אלי כבר כל הדרך, הרי שבת הגיעה והם אצלנו. אבל אני לא קמה כי אין לי מצברוח.
סליחה, עם כל הכבוד… רצתי אחריכם בכל העיר כמעט כשהחלטתם שאתם- חבורה של 5 בנידודים (שבמקרה אתם אחיינים שלי) בני 4,5 רצים את כל הדרך מסבתא עד הבית שלנו ורדפתי אחריכם כל הדרך ועכשיו אין לי עוד כח אליכם. למה שאשחק איתך??
ואז אחותי עם התסמונת דאון עומדת לידי כשאני שוכבת והיא עומדת ומחכה שאתייחס אליה, שוב אין לי כח ועצוב לי שלא נותנים לה יחס! מה היא אשמה??
ואז מגיע הקול של אמא שלי: "צדיקההה בואי לסדר שולחן או לחתוך סלטיםם"
אבל לי אין כח! אני מותשת כבר מהכל. די. נמאס. לא אוהבת את החיים האלו! כולם צריכים ממני יחס, ומה איתי? אני לא זקוקה ליחס מעצמי??
אז כן. גם אני צריכה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
ואוו, את גיבורה!
כל הכבוד על כל מה שאת כן עושה!!
בהצלחה מדהימה
אוהבת❤
תודה3>
ואיי
מאזה מזדאהה
זה כ"כ נכון!
כ"כ אמיתי!
כן.
גם אנחנו רוצות יחס.
גם אנחנו רוצות שקט
באמת נימאססס!!!!!!!
תודה על ההזדהות3>
לפנות כמעט כל שבת את החדר… לארגן לילדים שנרדמו על הספה מיטות, להזכר שלא התפללתי ב2 בלילה, לחכות בבוקר שיתעוררו בחדר שלי כדי שאוכל לקחת בגד שבת (אחרי שההוא מאתמול התלכלך מכל הילדים) ולרוץ לבית הכנסת באיחור…
בשתי מילים:
אירוח בשבת……
וואי, מבינה אותך ממש! זה בשבתות כשאחיינים ישנים אצלנו שזה קורה די הרבה:(
את צריכה יחס לעצמך כמובןן
מה שאת עושה זה לתת לעצמך פעם ב רק לך!
תקני גלידה
תצאי להליכה עם שירים
תדברי עם חברה
תקראי ספר
כל יום, לפחות שעה רק לעצמךך
ביי אהובה
עד עכשיו לא בזבזתי על עצמי כסף, שומרת לדברים חשובים… אבל גם אם לא כסף, כל דבר אחר שאני כבר עושה אותו זה לא מספיק, אני לא מרגישה שנתתי לעצמי משהו. אולי כן הליכה אבל לא מצליחה להוציא תצמי מהבית:(
תודה על העזרה