אחותי לחיים

מזל שאת קיימת!

תמיד הרגשתי שאני מגיעה למסקנות מהר.
מרגישה את הצורך לפרוק. כאילו לרוץ למישהו ולצרוח לו על הכל.

יש רגעים שאני שואלת למה?
אבל מיד חוזרת בי. כי זה גם ככה לא יעזור
יש רגעים שאני מרגישה שפשוט אין לי כוחות. להיות עצובה להתלונן . ולהישאר כאובה.
ויש רגעים שקשה לי לחייך ולצחוק לכולם, להראות שהכל בסדר.
מבאס אותי לדבר על זה עם סתם אנשים שעושים את זה בשביל העבודה שלהם.
נמאס לי. עד שאני מצליחה להוציא איזה משהו מהלב שלי.. זה קשה לי!
ממש לא צריכה "צומי"
פשוט צריכה קצת הקשבה. מילה טובה
זה לא מזיק לאף אחד!
ואני כותבת את זה לכולם. לכל העולם
וכנראה.. לא כנראה.. אני בטוחה שיש פה עוד משו שאני צריכה להודות עליו
כי אני יודעת מה זאת חברה אמיתית
אחות.
אחות באמת!
שתמיד פה גם אם היא לא מבינה.. ופשוט אני רוצה לומר לה תודה.
אחות,
זו אחת שתרים אותך כשקשה
וגם כשכואב
גם אם זה כואב ממש..
היא לא תשאיר אותך ככה לבד.
היא תעשה הכל בשבילך. ובאמת מהלב
ומה שנשאר, מבחינתי.
זה לחייך ולהודות על זה
זה בסדר שלפעמים זה לא.
וזה בסדר,

אני בטוחה ומאמינה
זה אחות לחיים..