.
היא הייתה כותבת.
מספרת את הלב.
סודות כמוסים,
על קולמוס נכתבים.
אהבו,
קראו.. התחברו.
הבינו?!
אוח..
כוונת המשורר..
לא זאת מה שרצה לספר.
אז היא המשיכה לכתוב,
לא הראתה לאיש.
עד שלא הבינה..
וידאה.
אין מי שיקלוט
את רחשי ליבה.
היא המשיכה לכתוב,
הריצה בעיניים.
שלחה לחברה או שתיים,
פרגנו.
ושלחה גם באנונימיות.
ואז היא הכירה,
פגשה מהנסתר לגלוי.
היא נפתחה
עוד לפני שידעה להתחבא.
קלטה מאוחר מידי,
והתחילה לפחד.
היא המשיכה לכתוב,
ברעד חולף.
אז יצאו במתק מחשבות,
ולב שותק.
עבר לו עוד זמן.
היא התרגלה.
פחדה מידי פעם,
אך זה היה במחובא.
גם הדדי,
היא ידעה.
היא נתנה לקרוא,
הרי הכירו רק מזה.
אבל פחדה,
חששה מעצמה.
זה היה מידי דומה.
ואז,
היא נפלה.
היא פשוט ראתה,
כמה זה טוב עשה רק לה.
היא נענתה.
ושלחה.
וככה נפתחה.
לא רק למישהו אחד,
קצת מעבר…
עד שטעתה.
היה טעים לשתוק,
ולאכול את עצמה.
היה לזה טעם מלא במוות,
ברצון להעלם.
בלשכוח,
בלחיות חיים עלומי שם.
אבל היא קצת הרפתה.
שכחה את עצמה.
היא לא הייתה הכלב בשמירה.
נפלה בין כל הידיים,
מול כל העיניים.
שהמשיכו לצפות..
ואז גם לבכות.
כאילו היא חטאה.
ועוד לדרוש,
תתני לי עוד.
לא להשאיר עוד פיסת לב שלמה.
המצפון שלה היה כזה שחי,
הוא בער כל יום.
נשרף.
נסחט עד הקצה שעוד נותר.
מישהו אחד היה מאחור,
שלח לך עוד חיוך אחרון.
ראה בה עוד טוב.
היה ראוי לחיבוק.
והיא בסוף נפלה?
ברצינות,
תסבירו!
מה לה קרה..
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
16 תגובות
מבינה אותה, ורועדת שזה יקרה לי גם (אומנם לא בדיוק כמו שתארת אבל, כן)
אחלה כתיבה
אין. אין לי מה להגיד על זה!
?
?
תודה.
ממה את פוחדת?! שתשתפי יותר מידי וישתמשו בזה נגדך?
*לשותפה לדרך
את לא אמיתית, ילדה. ❤️
כבד לי בלב עכשיו. אוף.
וואו בת מוזרה… מה איתך?! התגעגעתי
אמאלהה כל כך!
בדיוק הפסקתי לשתף וזהו, אין לי חברות יותר סופית.
אבל למה לעוד אנשים צריך להיות רע? למה??
?❤
היו לך חברות רק כי שיתפת?
הפסקת לשתף הכל?
אוף. זה כואב.
אני מקווה שיהיה לך טוב.
למה כואב וקשה לעוד אנשים?! ממ זאת שאלה שהייתי שואלת פעם.. ממש בתחלת החיים שלי.. אבל הבנתי שזה העולם הזה, העולם שבו הגענו לתקן דברים שעשינו בגלגולים קודמים. וכל אחד לפי הרמה שלו. אני מאמינה בזה. עוזר לי לא להרגיש רע?! לא תמיד.
אורטל.
…
?
???
את פשוט…
אין מילים..
זה כל כך עצוב!
אני פשוט?
?
את פשוט…
אין מילים..
זה כל כך עצוב!
באלי לבכותתתתתת!
(אין לי אימוג'יםםםם! אוףף)
הייתי חייבת.. קולמוס זה כלי כתיבה.
אי נואו. יפה שרק את שמת לב.
זה צריך להיום *עם קולמוס נכתבים.
ממ תודה, ואם המערכת יכולה לשנות לי בפוסט אני אשמח.
א… אורטל!
לא האמנתי שזו באמת את, חשבתי שאני לא רואה נכון.
טוב לראות אותך פה. כלומר לקרוא. התגעגעתי.
אוף, הסיפור הזה עצוב. בפרט שהוא לא סתם סיפור.
מה… מה איתה עכשיו?