מה יהיה איתי?
אוף,
אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל..
אני נחשבת לבת חסידית, אולי אפילו לבת חסידית מאוד.
ועכשיו, בחופש (או לא רק עכשיו…) אני פשוט קולטת כמה המצב גרוע.
אני קמה מאוחר, לא מתפללת שחרית ולא מנחה..
לא אומרת חת"ת, ולא קריאת שמע..
לא נוטלת ידיים ליד המיטה וכו' וכו'…
אתן בטח אומרות לעצמכן "מי זאת הבת הזאתת?"
אבל כן, זו אני, ואני רוצה להשתנות!!
אני יכולה שבוע אחד כל יום 2 תפילות, חת"ת+ ספר המצוות, נש"ק וללמוד איזה 5 שיחות.
ושבוע שאחריו כ-ל-ו-ם-ם-!
איי, כמה קשה לכתוב, ולראות תכלס שזה המצב…
אשמח לעצות!, כי באלי להצליח לקום מהמצב הזה!!
אין עליכן שותפות🤍
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
צרת רבים…
מעודדת ולא מעודדת..
עצוב לשמוע שזה ככה..😥
מזכירה לי את עצמי של לפני כמה שנים..
תעשי משהו קטן, יומי, שעליו לא תוותרי אף פעם- ק"ש שעל המיטה, מנחה, מטבע לצדקה כל יום, פרק תהילים…
משם אפשר רק להתקדם הלאה
אוף, לפחות של לפני כמה שנים💕
תודה על העצה נשמה😘
אימלהההה!
אני קמה מאוחר, לא מתפללת שחרית ולא מנחה..
לא אומרת חת"ת, ולא קריאת שמע..
לא נוטלת ידיים ליד המיטה
זאת אני?
ככה אני נראת?
למה את משקפת אותי ככה?
אוך..
הפוסט הזה ממש מראה בשבילי..
אוף, עצוב לי שאת ככה מזדהה…
אמן שנצליח לקום מהתקופה הזאת!💕
וואי, מרגיש לי שאני כתבתי את הפוסט, כ"כ מזדהה
רק שאני במצב קצת יותר גרוע ונוראי, כי אני יכולה בכיף גם לא להתפלל במשך כל השבוע.. וזה ככה המון זמן (לפעמים אני מתפללת, כאילו כאשר יש לי התעוררות, אבל בקבוע אני לא ממש מתפללת..)
אני קצת בלחץ מזה, כי אני בתקופה משמעותית בחיים, אני מקווה שאני אצליח רק לעלות מזה…
בעז"ה!!!
היי יקרה,
לפעמים אין עצות, אלא צריך פשוט לקום ולעשות מעשה!
בדיוק שמעתי משהו יפה,
לצערנו קורים הרבה מקרים מצערים של שכחת ילדים ברכב,
אבא שלנו לא שוכח אותנו לעולם!
אבל אנחנו צריכות לשים לב שאנחנו לא שוכחות אותו….
כן, יצאנו לחופש, אנחנו נהנות ומבלות, אבל צריכות לזכור לא לשכוח את אבא במושב האחורי של החיים…
אוף… לוידעת איך לכתוב לך את ההרצאה הזאת, אבל זה היה הרעיון המרכזי שלה…
אם את באמת רוצה לשנות, אז את ורק את תוכלי לעשות את זה ולא אף אחת מאיתנו כאן, עם כמה שזה כיף לקבל עידודים💗
איך? פשוט לקום. ולעשות.
זה לא חייב להיות הכל בבת אחת ואפילו לא מומלץ, לעשות בצעדים קטנים.
השבוע להוסיף עוד משהו, שבוע הבא עוד 2 וככה להתקדם…
בהצלחה ענקית!!
האמת שזה ממש עוזר משמעת עצמית. פשוט להכריח את עצמי לקום ולעשות את זה.
עכשיו את מתפללת. עכשיו את אומרת חתת.
אם לא הייתי ממושמעת, הייתי מקבלת עונשים. (מעצמי😉) למשל, אין מחשב, או שוקולד.
זה נורא מתסכל בהתחלה, אבל עכשיו ב"ה אני לא נוגעת בעכבר (של המחשב, כמובן) לפני תפילה.
בהצלחה!
ואו אלופה!!
אנסה את זה.. זה בטוח יהיה קשה, אבל יאלה, הלוואי שזה מה שיעזור!
אוף גם אני לא מתפללת שחרית.
אבל דווקא מנחה כן ב"ה
בא לי יום אחד שאני אקרא כזה פוסט ואוכל לתת לו עצההה
הלוואי❤️
שחרית אני בדר"כ לא מספיקה…
אז אני מתפללת פעמיים מנחה.
ואו, ממש,
להיות מהמקום הזה שעברתי את התקופה הזאת.. הלוואי🤍
אמאלללהה זה בוול אניי
ועוד אני נחשבת לילדה חסידית
אין לי מילים להגיד לך.. לא חשבתי שעד כדי כך יזדהוו איתי..
חיבוק💕
אחרי שהיית בתוך שגרה של הבצפר, והיית רגילה לעשות את כל הדברים, ומגיע החופש ופתאום את מגלה… שזה קשה לבד.
אל תיבהלי מעצמך, זה נורמלי. שאחרי שעשו לך את השגרה, פתאום לעשות לעצמך את השגרה, זה נורא קשה.
לכולם יש תקופות כאלו של עליות ותקופות של ירידות. החכמה היא לעלות מהן, או יותר חכמה היא לעלות *בזכותן*. ירידה לצורך עלייה. צדיק זה לא מי שלא נופל, צדיק זה מי שנופל וקם בזכות הנפילה שלו. שבע ייפול צדיק וקם.
וכשאת עולה, אל תעמיסי על עצמך מעבר לכוחות שלך. לאט ובזהירות ובזריזות ובקביעות ושוב לאט. והכל סייעתא דישמייא בעז"ה.
קודם כל, את נשמה שככה את כנה עם עצמך.
וזה שאת מצטערת ומבינה שזה לא המצב האידיאלי, זה מעולה
וצריך גם, לדעתי לפחות, להסתכל על מה שאת כן עושה.
אבל לא ממבט של וואי התפללתי שחרית, איןן אני 100 אחוז
ממש לא
בפרט כשאת אומרת שאת מסוגלת ליותר.
אבל כן להעריך את עצמך עלמה שאת עושה.
כי בלי הערכה עצמית אי אפשר לצוח.
ודבר שני, טיפ קטן, לקחת כל מוצש איזו החלטה טובה קטנה, של לשים דגש עליה למשך השבוע, לדוגמה, שבוע ראשון זה יהיה ק"ש, ושבוע אחכ גם נגעל וואסאר, או שחרית, ומנחה, וככה, זה יהפוך לסוגשל הרגל.
ואם יהיה לך יותר טוב בפריסה יותר ארוכה, כאילו פעמיים בחודש, ולא ארבע..
ממליצה מאודד
מניסיון😉
אוהבתת
וואוווו אני כל כך מבינה אותךךךך
אני עצמי גם הייתי במצב הזה, כל שנה שעברה (בעיקר בחופשים זתומרת).. ואני נראית הכי חסידית שיש… קשה…
לי ספציפית זה היה כי אני בן אדם שקשה לו להתמיד במשהו. כאילו, זה ממש להחזיק את עצמי בשיניים, להתפלל, לומר חת"ת… כל הדברים שהם עוד פעם ועוד פעם קשים.. בעיקר אם זה תפילה, שחוזרת על עצמה וכזה יש מדי הרבה דברים לעשות, והיא איכשהו נדחקת לצד…
מה שאני עשיתי זה היה להחליט על משהו קטן. אני נגיד התחלתי מברכות השחר, שאין מצבב שאני לא אומרת ישר שאני קמה. כדי שאני לא אדחה דברים (אני אלופה בלדחות חח)
ולאט לאט התקדם לשעות קבועות שבהם אני אומרת חת"ת וכו'.. וכשאת עובדת על עצמך ואוחזת את עצמך בכל הכוח על החלטה קטנה וקבועה, ולאט לאט ממשיכה זה הופך להיות חדור בך כל כך, עד שאין מצב שעובר לך יום בלי…
נאום אני, שעברתי את זה, ומתמודדת מחדש כל יום, וברוך השם ככל שהקביעות עולה, הקושי פוחת😊
וואי וואי מישו פה מזדהה???
זה עצובבבב.
אוףף
בהצלחה לנו ::)