אז אני אתחיל עם קצת רקע ואני מעדכנת מראש שזה ארוך אבל פליז תקראו עד הסוף מקווה שלא יהיה משעמם ואולי מישהי תוכל לעזור לי💔
אז ככה, אני שליחה בחו"ל, בגילאי תיכון, פעילה בשליחות.
מבחוץ נראית בחורה חסידית מאוד – לבושה לפי התקנון מדברת בצורה חסידית עם דעות כאלה חסידיות, משפחה חסידית, אחים בישיבות טובות, להורים שלי יש סמרטפון.
הרבה פעמים מחמיאים להורים שלי על הכישרון שלי וכמה אני חסידית וכמה היא זכתה בי…
אז כלפי חוץ שום דבר לא רואים עלי אבל כבר בתחילת השנה התחלתי לגלוש לכל מיני דברים לא מתאימים… ראיתי סרטים לא מתאימים, שמעתי שירים ממש לא מתאימים, נגלה לי עולם שהרס אותי. (אם המערכת לא תעלה את זה אני אבין אבל אשמח לתגובת המערכת ואם לא אז פליז שבנות יקראו ויענו לי משהו).
המידע הזה הרס אותי לגמרי ומשך אותי ביחד.
פשוט לא ידעתי איך לעכל והיו תקופות שהפסקתי ותקופות שהמשכתי וכל פעם אמרתי הפעם זה פעם אחרונה! וגם מלא פעמים אמרתי לעצמי היום אני כותבת לרבי – ולא כתבתי.. ואמרתי לעצמי אני אקח משפיעה! אבל לא לקחתי – כי אני מתביישת שמישהי תדע שזו אני כאילו שתדע שאני כזאת ועשיתי את הדברים האלה באמת! אני מתביישת מעצמי!
גם כשבהמשך אמא שלי דיברה איתי על דברים מעולם המבוגרים ורצתה לדעת מה ידעתי כבר קודם, לא גיליתי לה מה אני יודעת ומאיפה.
ובקיצור עכשיו ב"ה כבר תקופה ארוכה גמרתי עם כל הדברים הלא מתאימים אבל אני עדיין חושבת כל היום על דברים שלא נראלי מותר לחשוב עליהם.. וגם עוד משהו שלא כתבתי זה שאני לא מתפללת ולא אומרת חת"ת.. חברות שלי בטוחות שאני כן. אני מציגה את עצמי בכיתה צדיקה אבל בחופשים לא משנה כמה אני רוצה ומשתדלת אני פשוט לא מצליחה!
לא כתבתי לרבי מאז י"ט כסליו למרות שאני מאוד רוצה אני פשוט לא מצליחה! וכולם חושבים שאני צדיקה וחסידית ואני אפילו לא מתפללת!
אמא שלי גאה בבת החסידית שלה, אחים שלי בטוחים שאני חסידית כמוהם ורק אני יודעת את האמת. החברה הטובה שלי בחיים לא היתה מתחברת אליי אם היתה יודעת את האמת עלי.. היא חסידית כמוני (כמוני כלפי חוץ) ואם הייתי מראה בחיצוניות מה אני באמת (ואני באמת לא רוצה להיות בפנימיות מה שאני! אני רוצה להיות בפנימיות כמו בחיצוניות! החלום שלי זה להיות חסידית כמו שחושבים עלי!) מקווה שזה ייסתדר אם הזמן..
אם כן תפרסמו אז בבקשה תשלחו תגובות! אני מתחננת! בעיקרון עכשיו אני בסדר גמור כבר לא רואה דברים לא טובים אבל עדיין יש לי כל היום מחשבות אסורות שאני לא מצליחה להדחיק ולא משנה כמה אומרים שאדם אחראי על המחשבות שלו אני לא מצליחה ואני עדיין לא מתפללת לא משנה כמה שאני רוצה… בקיצור ביי💔
סורי עכשיו אני שמה לב ששכחתי לכתוב שאני גם מרגישה אדישות לכל מה שקשור לרבי.. רואה תמונה ולא מתחברת.. רואה סרטונים ולא מתקשרת ואני רוצהה מבטיחהה אוףף למה אני כזאתתת
תגובת מערכת:
שלום לך נערה יקרה ואהובה.
זה כל כך חשוב מה שאת מתארת שעובר עליך.
כי כמו שאת יושבת בדד עם עצמך ובטוחה שעולמך נחרב ואיש אינו יודע ומי יודע מתי תהיה התקווה – הינני לגלות לך ש(לצערנו?!) – יש כאן עוד בנות שהרגישו או מרגישות כמוך מסיבה זו או אחרת.
ולשם כך אנחנו כאן, קודם כל להזכיר לעצמנו שהעולם קיים אלפי שנים, ונערים ונערות עברו-עוברים-ויעברו תהליכי גדילה כואבים יותר ופחות. יתגלו להם כל מיני דברים שלא העלו על דעתם, ומוחם וליבם יצטרך את הזמן ואת החיבוק כדי לסיים את תהליך הגדילה והאיזון ולחזור להרגיש שלמים ובנויים.
וכן, לא להרגיש לבד. את לא לבד עם מה שקרה לך. יש עוד כמוך שעוברות את זה וב"ה צמחו להפליא חסונות ובריאות וחסידיות ללא חשש 💗
אז אולי חשוב להקדיש כמה מילים קודם כל כדי להסביר מה בעצם קרה לך ולמה הכל נראה כל כך נורא.
היית ילדה. איזה כיף להיות ילדה! רוב ההחלטות בחיים לא עליך, רק מצפים ממך לעשות מה שאומרים לך.
ואז מגיע גיל ההתבגרות. את כבר לא ילדה אבל לא לגמרי אישה מלאת נסיון וידע. איפשהו בין לבין, בתהליכים להכיר את העולם…
ובתוך התהליכים האלו מתגלים כל מיני שברירי מידע (בכל מיני תחומים, אגב) ש"מנפצים" לנו את העולם הילדותי והתמים. וכל ניפוץ כזה מרגיש בתוך הלב שלנו כמו חור שחור שסביבו שברי זכוכית חדים ומסוכנים. מן הרגשה שאין תקנה, ומה יהיה ואוי ואבוי…
וזה באמת 'אוי ואבוי', לזמן מוגבל.
כי הקב"ה ברא אותנו גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית כבעלי יכולת שרידה וריפוי עצומים שבהמשך תוכלי להיווכח בהם אפילו יותר.
אנשים עוברים בעולם הזה נסיונות לא פשוטים, קשיים, מחלות, גירושין, מלחמות, פציעות, מריבות משפחתיות, עלבונות ו—מלא דברים. הבנת את הרעיון. וחיים עם זה עד הסוף ואפילו באושר!
איך זה ייתכן?!
אנשים עברו שואה, אובדנים, דכאונות – קמו, הקימו משפחה, הקימו עמותות לעזור לאנשים כמוהם. והם מסתובבים בעולם מחייכים ומספרים ניסים ותקומה.
כי זה כח אלוקי אינסופי שמלווה אותנו בכל רגע. שום דבר לא אבוד. אפילו המוות. הוא נראה לנו אבוד כי חסר לנו הידע מה קורה אחריו… אבל גם הוא לא אבוד.
בקיצור, נסחפנו. מה שרציתי לומר: מה שנראה לך כרגע חסר תקווה, הוא לא בדיוק כזה.
נכון. עברת הלם, טראומה. נודעו לך דברים לא מדוייקים, לא בריאים למוח שלך, בצורה לא נכונה, אולי בגיל הלא נכון. ואני מבטיחה לך – את תקומי מזה ותהיי כל כך מוצלחת וחסידית – פי כמה ממה שמדמיינים עליך היום.
כן כן. את שמרגישה ריקה מבפנים, קור לכל עניין שבקדושה – זה ישתנה.
למה זה קורה? כי טראומה משתקת אותנו זמנית. כאילו שמו ב"הקפאה" את הכל: את הרגשות, את התובנות. ולנו נדמה שזה אבוד, אבל אוטוטו זה יפשיר.
תמשיכי לשמור על התדמית המצויינת שלך. אין צורך לשבור את הכלים. יחד עם זאת תהיי קשובה לעצמך, יכול להיות שכן תצטרכי לשתף מישהי שתיתן לך חיבוק ועידוד ולא רק דרך המסך (אנחנו ממש נשתדל כאן, השותפות המקסימות, לחבק אותך חיבוק וירטואלי, אבל לא תמיד זה מספיק).
אם תרגישי צורך לשתף אולי כן נכון שתשתפי את אמא שלך. היא נשמעת אישה חכמה ואכפתית כלפיך. אין כמו לשתף את הקרובים והאוהבים שלך.
אבל לשיקולך כמובן.
מקווה שקיבלת תקווה ועידוד. תמשיכי להתפלל גם כשאת מרגישה שזה לא מכל הלב. תתפללי שהלב שלך יפשיר. אני גאה בך שאת שומרת על עצמך מנפילות, ומבקשת ממך לא להתייאש גם אם יהיו עוד נפילות.
אנחנו נופלים וצומחים ואלו החיים בתפארתם!
איתך בדרך,
חני
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
איזה נשמה את!
רואים איך נשארת טהורה אפילו שנפלת לתוך הבוץ הזה.
ריגשת אותי! ואני באמת חושבת שאת יכולה לספר לאמא שלך. זה מאד מביך…
אבל אני חושבת שעכשיו כשזה כבר מאחורייך יהיה לך הרבה יותר קל. את יכולה לספר לה ולומר לה שיצאת מזה.
ברגע שאת שומעת את הדברים האלה לא ממקור מוסמך. דברים יכולים להתעוות לך במח ואת סתם סובלת מזה.
אני מציעה לך שתיגשי לאמא שלך… ותדברי איתה. תגידי לה שזה מבלבל אותך ושזה מעציב אותך. את לא חייבת לפרט לה הכל אם זה מידי מפחיד אותך… להתחיל כזה בקטנה… ולומר לה שאת מפחדת שאולי את טועה. אני בטוחה שהיא תקבל את זה ואותך ותעזור לך.
הבדידות הזאת נוראית! אחרי שתשתפי מישהו שמבין בזה… הוא יוכל לתת לך את הכלים ואת ההבנה… איך יכול להיות ואיך זה מסתדר…
ומערכת יקרה!!! התגובה שלכם העלתה לי דמעות! איזה רגישות!! איזה תגובה חכמה. אתם מצילים פה נפשות! ואני לא כותבת בקטע מגזים! תודה על הכל! זה ככ לא מובן מאיליו.
וחני נשמה שלי הרבה הרבה הצלחות! אני מקוה שתגדלי מזה. ותתחזקי! והשאלות האלה רק יחברו ויקרבו אותך יותר. והכאב שלך רק מראה כמה זה חשוב לך! זה לא אדישות. סורי…
ואת באמת נשמה אוהבת אותך ❤️
ובבקשה ממך אל תעזבי בגלל זה. כי אולי דווקא בגלל שאיבדת את התמימות. תביני כמה הדרך של היהדות היא הכי נכונה ועדינה וטובה! והכל מדויק ובריא וחכם. בשבילך ❤️
פינגווין…
ראיתי כמה תגובות שלך והייתי חייבת להגיד לך…
שאת כזאת נשמה מתוקההההה❤️❤️❤️
והמילים שלך כאלה טובות❤️
תודהה 🥹💗
ולומר לך שאני מזדהה, לא יודעת, אולי מבינה🤗
כי אני דווקא כן מרגישה שאני אוהבת את הרבי וכיף לי לעשות מסיבות שבת ואני כן אוהבת את הרבי וגם קשה לי לחשוב על לא להתפלל, לא זכור לי יום שלא התפללתי(למרות שאני די בטוחה שזה קרה מתישהו, מה לעשות בכל אופן בני אדם…)
ואני מבחינתי מתפלל כל יום, גם אם זה יגיע לשקיעה , ובחופשים זה הכי קורה לי להתפלל שבועות שלמים ברצף בשש….
אבל עדיין אני מתפללת.
כי אני מרגישה שזה סוג של החובה שלך בתור בן אדם- גם מבחינה הגיונית, וגם מבחינה רגשית זה כאילו לבקש להודות, לשדר שהכל בסדר, או שלא..😌
וגם אני אוהבת להתפלל (רק כשאני נכנסת לזה) אני לא מתפללת את כל התפילה, אפשר לומר שלא הרבה גם… אבל מתפללת.
אני חושבת שזה כמו ערך מוסרי של אדם.
אני גם לא אומרת חת"ת אפשר להגיד שזה בגלל שאני לא מתחברת ויש לי פילוסופיות ואין זמן וטריללי וכו',
אבל פשוט להתפלל אפילו רק שמע ישראל,
(לא שאני חושבת אי פעם להתפלל כזה קצר, לא נראה לי אני מסוגלת, אבל אולי פעם ב- יקרה לי.) זה משהו בנשמה שאני סוג של מרגישה חייבת ליקום(אבל ב״ה זה לא הרגשה מעיקה)
אני כל כך רוצה להתפלל ואני פשוט לא מצליחה מנסה להגיד מילים ומתחילה לחשוב על דברים אחרים ונתקעת…
הדבר שאני אומרת כל יום ואין סיכוי לפספס זה שמע ישראל כאילו זה בלי זה פרקתי עולל
תגידו אם אני לא מתפללת זה לא נקרא שאני לא דתיה נכון? זה ממש מלחיץ אותי!
וגם אני פוחדת כי תכלס אני רק בתיכון אני עדיין קטנה ואני רוצה להיות ממש חסידית והחלום שלי זה בית חסידי ובעל חסידי וילדים חסידיים אבל אני עוד קטנה ואני פוחדת שאולי אני אחליק לאט לאט עם הזמן..
ואני ממש ממש לא רוצה את זה וחושבת איך אפשר למנוע מזה לקרות
אני כל הזמן חושבת על זהה
איפה שהראש שלך נמצא זה הכיוון…
מכירה את המשל על החיילים שהלכו לפונדק והשתכרו וכל החיילים נפלו רדומים עם הראש לכיוון הפונדק ורק אחד עם ראש לכיוון המחנה ולכן רק הוא לא נהרג?
אם את רוצה להיות חסידית זה כבר כיון טוב. את בדרך ועוד לא הגעת לסוף השביל. רק התחלת ללכת בו אבל לפחות את מסתכלת למטרה.
אני יודעת שזה קשה אבל זה שראית ועשית לא אומר שהמצוות שלך לא שוות ושאת לא שווה. תנסי להוסיף בטוב, כל יום טיפה. עוד קטע בתפילה הקצרה, עוד מטבע לצדקה, עוד קצת לעזור בבית…
אם תלכי בכל יום צעד אחד, אחרי שנה תראי שכבר הלכת 365 צעדים.
אוהבת
אוףףף אני לא יכולה להגיד לאמא שלי ולא לאף אחד אחר אני פחדנית
וגם יש לאמא שלי אח שירד מהדרך אז אני לא יגש אלי עם כזה נושא כי זה רגיש אצלה והיא תפחד שגם אני…
אמאלה נשמה, את יודעת שיש בנות שזה אפילו לא מפריע להן הג'יפה הזו!?! אני חלק מהן. ובאלי להרביץ לעצמי!!! אני כלכך שונאת שאני אוהבת להיות בבוץ הזה המגעיל הזה ואפילו לא רוצה לרצות שמישהו יוציא אותי משם. מבחוץ אני נראית הכיי חסידית שיש. אבל בפנים….. מערבל בטון. דיי אין לי כח. אז תדעי נשמה שיש דברים יותר גרועים. אני צריכה שמישהו ישכנע אותי שזה פשוט לא טוב להישאר שם ורק נזקים יוצאים מיזה.
אני רוצה ולא מצליחה. אוף.
אז תדעי שאני מבינה אותך ממש. מזדהה ועצובה שיש עוד בנות כמוני, עם ההתמודדות הזו.
וואו מערכת, כל כך תודה על התשובה❤️❤️ ❤️
זה היה כזה מחזק❤️
אני כרגע גם בטלטלה כזאת, זה פשוט עזר לי
אין לי דרך אחרת להגיד את זה
היי תודה על התגובות
ואגב לא קוראים לי חני זה שם בדוי חחח
חני אחת התשובות היפות שלך!!
אוף אז אני גם בפנים🥲 מוזר.. לא פגשתי אותכם בבור אף פעם;/ אני חושבת שאנחנו עכשיו בתור "מקפיא" מקפיא של רגשות, של חשיבה של הכל בערך.. אני ידבר על עצמי זה יותר קל. הקפיאו את כולי, את כל מי ומה שהייתי.. אבל אני בתוכה ביותר מ100 אחוז שאני יצא מהמקפיא הזה וזה לא יהיה מהר, וזה גם לא יהיה קל. אבל גם לעוף טחון לוקח זמן להפשיר.. ובסוף בסוף אני יפשיר ויהיה מי שאני האמיתית ולא סתם מי שהייתי, אני יהיה אני פרו מקס♥️
וכן, גם שאני קפואה אני חייבת לעבןד על זה.. פשוט כמו רובוט. תחשבו שממש בא לכן גלידה אבל אי אפשר לקחת ממנה כי היא קפואה.. נכון שלא תחכו עד שהיא תפשיר? תשברו כפיות, תרטיבו אותם במים או לא משנה מה השיטה שלכן.. אתן לא תחכו שהיא תפשיר אלא תריצו תהליכים.. בול אני (אנחנו🙈..) פשוט צריך "לשחק" קצת בנפש כדי להפשיר אותה.. וזה לא נגרם אם נראה עוד סרט, כן?
אז יאללה תעזבו תמחשב ותחטפו מנחה♥️ ובהצלחה שיהיה:)
האמת אני מגיבה פה הרבה תגובות על השם שלי באתר אבל הפעם.. מעדיפה לא להזדהות..
חני תקשיבי לי! אני מבינה אותך ברמה שאת אפילו לא מבינה עד כמה!
אני קוראת את מה שאת כותבת ופשוט מרגישה שאני העלתי את הפוסט הזה!!!!
וואוווו
אני לא יודעת עד כמה זה מעודד אבל זה כן נותן הרגשה שאת לא לבד ואת לא היחידה ועוד הרבה בנות בגיל הזה עוברות את זה.
אז שוב זה אולי לא מעודד אבל צרת רבים חצי נחמה😍
האמת.. לי זה החה בגיל מאודד צעיר, בכיתה ז נודעו לי דברים שלא הייתי אמורה לדעת בגיל הזה בשום צורה ועניין!
זה התחיל מחברות בכיתה וכששמעתי את זה מאוד הסתקרנתי אז פשוט הלכתי לחפש בעצמי וראיתי דברים כל כך לא מתאימים!
שאני נזכרת בזה היום יש בי צמרמורת.. מה עשיתי לעצמי אני לא יודעת..
הנשמה שלי באמת נטמאה והרגשתי אבודהה כל כך וזה גם המשיך לתקופה מאוד ארוכה עד החופש הגדול בכיתה ח, ולא רק זה שפשוט לא יכלתי ולא הצלחתי לשתף אף אחד! פשוט התבישתי בעצמי..
אבל מה שהיה הכי קשה זה שמבחוץ הייתי נראית חסידית כל כך ולכן גם אף אחת לא העלתה בדעתה שאני מתמודדת עם נסיון כזה!!!!
ברוך ה' אני כבר מה שנקרר התבגרתי גדלתי.. עברו הרבה שנים מאז, אני כבר מרגישה הרבה יותר חסינה לדברים כאלו.
אני רק יכולה לומר לך שהקשיים האלו מכשלים אותנו, אני לפחות ובטוחה שעוד בנות יזדהו עם זה יצאתי הרבה יותר מחוזקת מהמצב הזה!!
לא יכולה לומר לך שהשתחררתי מכל מה שראיתי, ממש ממש לא! זה הרבה פעמים צף לי וחוזר אבל אני מסיטה את המחשבות האלו.
אני נותנת לך טיפ שלי אישית ממש עזר אז ועד היום אני עושה אתזה. כל יום לפני השינה אני פשוט שומעת ניגון, ומתבןננת בתמונה של הרבי(גם אם לא מרגישה כל כך רגש כלפי הרבי בתקופות מסוימות) זה לגמרי מחזק ומעודד ומכניס לנשמה שלנו רגש טהור! אני ממליצה לך לנסות!!
אוהבתתת ברמות ומאחלת הצלחה רבה!!
ואייי תקשיבי אני פשוט בשוק כל מה שאת מתארת פה לפרטי פרטים זה בול אני פשוט בול מכל המשתמע מכך
חברה שלי מהכיתה סיפרה לי מה היא ועוד חברה ראו…
כואב לי .
הייתי בטוחה שהעולם כל כך תמים וטהור וכואב לי לחשוב שחברה שראיתי אותה כבת טובה שהולכת כל יום לכיתה מקשיבה לשיעורי קודש נמצאת במרחק כל כך גדול. שהכל היה הצגה , למרות שהיא מתחרטת על הרגע שהיא עשתה את זה . מרגישה שאיבדתי אמון קצת באנשים . אנשים ביינינו יכולים להראות צדיקים וטהורים אבל….
להיות במרחק כל כך גדול.
אוף זה כואב לי .
פעם בשביל לראות דברים ולהיחשף לעולם הגדול היה צריך פיזית לקום וללכת .
היום אפשר להיות בבית בין ארון ספרים יהודי , עם לבוש חסידי , ולהיות רחוק כל כך.
זועקת פה זעקה לא רק שלך כותבת הפוסט , זה משותף לרבים . אוף זה כואב.
וואו בחיים לא קראתי פוסט בכל כך
הרבה היזדהות! אני כמוך בדיוק!
רק שאני לא חבדנ"יקית. כולם היו בטוחים
שאני צדיקה תמימה. והייתי שרופה
מבפנים. התכנים שנחשפתי היו מעבר
לכל מה שמישהי מסוגלת לדמיין.
לא הייתי מסוגלת לחיות עם עצמי. המצפון שלי אכל אותי!
לבסוף למזלי ההורים שלי שמו הגנה על המחשב בבית
וניצלתי!!!!!!
מאמינה בך שתעברי את התקופה הקשה. אני איתך!!!