קריעת ים סוף – 6

כששומעים את המילים "קריעת ים סוף" מדמיינים משהו גדול, בומבסטי. ואני חושבת שלא תמיד הכל חייב להיות עם הרבה דרמה.
בטוחה שלכל אחת מאיתנו יש את קריעת הים סוף שלה.
היא יכולה להיות קטנה או גדולה. ואולי יש כמה ממנה..
יש לך קריעת ים סוף? מתישהו יצאת מעצמך? אבל ממש?
ספרי לנו על זה.
אבל לא סתם… וזה האתגר;)
ספרי לנו את זה מנקודת מבט של אדם שקרוב אלייך.
בהצלחה!

GRGR

אוכמנית
טוב, אפשר לחרוג מהכללים?
אני מקווה שהמערכת תמחל לי על זה, כי יש לי קריעת ים סוף אבל אין מישהו קרוב אליי שיודע על זה משום שהכל קיים בדמיוני הפורה.

אז לא הייתה ברירה ונאלצתי לספר עליה בעצמי.
אז אם אתן קוראות את זה אני מאמינה שהמערכת מחלה לי.
הקריעת ים סוף שלי היא כשאני פותרת שאלות בגרות במתמטיקה.
כל פעם, אני פותחת את החוברת, מעתיקה: "מבחן בגרות מס' 28 שאלה 7" ו-בום, מוצאת את עצמי מול הים. לא, אין מצב שאני ממשיכה

פשוט לא יודעת איך קוראים את השאלה הזו, מימין לשמאל בטוח? מורכב לי מדי.
אז השאלה מלפניי, ים עמוק וחכם מדי בשבילי, ומאחורי הכיסא, ובשני הצדדים העיפרון והמחק.

אין לי ממש לאן לברוח, מרגישה לכודה כמו בני ישראל שעמדו שם במדבר והביטו בייאוש במלכודת שהם נתונים בה.

ים, מדבר, מצרים ושמיים. אין יותר מדי אופציות.
ואז אני שומעת את ארבעת פיצולי האישיות שלי מדיינים מה לעשות, ממש כמו אז, ואני משתתקת ומקשיבה להם.

הקבוצה הראשונה היא מיליטנטית ומלאת אמביציה, יאללה בואו נילחם בהם, נראה להם מה זה,

קטן עליי לגזור פונקציית טריגונומטרית עם מנה ושורש בחזקת ארבע, תביאי את העט אני בדקה פותרת לך את השאלה.

הקבוצה השנייה כאילו מסתכלת עליה במבט מיואש וצוחקת. מה לפתור? מי לפתור? למה את יודעת לוח הכפל שאת ככה ששה אלי קרב? הם ישר נכנעים. הולכים לאתר של גול בגרויות, מוצאים את השאלה ומקשיבים לפתרון. כמובן שאחר כך הם אומרים "נו ידעתי בעצמי, הוא רק הזכיר לי" – בטח, אבל התחושה הדפוקה הזו של הנפת הדגל הלבן מלווה אותי תמיד כשאני מקשיבה להם.

הקבוצה השלישית היא הקבוצה האהובה עליי, הקבוצה שבוחרת למות. למה לא. נקפוץ לים, מקסימום הוא ייבקע. מקסימום נמות. בקטנה. הם קמים מהכיסא, הולכים למחשב, למטבח, למיטה, לא משנה לאן רק לא לשולחן עם המחברת המשובצת. הם נשארים במקום הזה שהם בחרו להיות בו כמה ימים או שבועות ואת המחברת הם פותחים רק כשהם הספיקו קצת לשכוח מהחוויה שהם עברו לידה בפעם האחרונה. הם בעצם אומרים לא נורא, אנחנו נצליח בבגרות, בטח, למה לא? אז מה אם פתרנו שני שליש שאלת בגרות בחודש.

והקבוצה הרביעית זו הקבוצה הצדיקה. יש לה הרבה אמונה, האנשים שלה פותחים חת"ת ואומרים פרק או שניים, או בכלל מרחיקים לכת ואומרים גם חומש ותניא. בעצם זו הקבוצה שמשלבת גם את הגישה של הקבוצה השלישית, כי גם הם לוקחים פסק זמן כלשהו ממתמטיקה, אבל היא גם דוגלת בעיקרון של הקבוצה הראשונה כי בסופו של דבר החת"ת נגמר והיא מנסה בכל זאת להבין מה רוצים בשאלה.

ולפעמים? לפעמים נבקע לי הים. לעתים נדירות, האמת. לפעמים, אחרי שאני שמה לגמרי את יהבי בקב"ה, מבטיחה לו עכשיו שלושה ימים שאני אומרת קריאת שמע בכוונה, אני מחרישה ו-נוסעת. ואז הוא נלחם לי. פותח את הראש ומכניס שם קצת תבונה, סוגר את המכסה ו-וואלה, נקרע לי הים. פתרתי את השאלה.

תודה אלוקים אני אוהבת אותך.
הבעיה היחידה שיש לי עוד בערך ארבעים קריעות ים לעבור… מקווה לניסים.