"אמא כמה אנחנו השבת?" אני שואלת אותה בדרך לסלון לערוך את השלוחן
"תשע" היא עונה לי, אני מופתעת,
ידעתי שאחי וגיסתי מגיעים השבוע יש עוד מישהו שלא ספרתי?
"ישראל חוזר מהישיבה?" אני שואלת את אמא, מנסה להבין מי מצטרף
"לא" היא מחזירה
"אז…" אני שואלת בהיסוס, לא יודעת אם אני רוצה לדעת את התשובה
"אבא הזמין את מרדכי" (שם בדוי)
"לא"
"כן"
"אוף"
נכון אנחנו בית חב"ד ומשתדלים לקרב את כולם עד כמה שאפשר
אותנו, המשפחה זה פוגש בעיקר בסעודות שבת.
וזה לא שאני נגד כן? שיהיה ברור אני בעד
אבל למה מתוך כלל המקורבים שיש לנו דווקא ההזויים והמוזרים ביותר
צריכים להגיע אלינו לסעודת שבת??
וזה לא קורה מדי פעם או לעיתים רחוקות
כמעט כל שבוע יש אורח אחד או יותר.
אני נאנחת חוזרת לערוך את השולחן, מוסיפה עוד צלחת.
נכון זה מעצבן, לפעמים ממש מתסכל
אבל אף אחד לא אמר ששליחות זה כיף חיים
ובסוף בסוף אחרי הכל, גם האורחים הלא קלים
וגם אלה שמפתיעים, מעצבנים ומוזרים
הם חלק מהדבר הענק שקורה פה
ממש בבית שלי
שליחות!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
וואי פיסטוק, מזדהה לגמריי ❤❤
מהמםם
מזדה איתך לגמרי
למרות שאני מאוד אוהבת אורחים אבל לפעמיים יש את אלו שאת לא מבינה מאיפה הביאו אותם..
וואוו
אין לי מילים
הם פשוט נבלעו לי
יאוווו, אני מזדהה ברמותת
אני גם שליחה, וגם אצלינו יש כ"כ הרבה אנשים מוזרים ומעצבנים, והם הרבה מגיעים לסעודות שבת
אני פשוט ככ מזדהה,
את
פשוט
כתבת
אותי..
ועם כל זה, את מסיימת את השיר שלך עם הפיסקה היפה הזאת –
" נכון זה מעצבן, לפעמים ממש מתסכל
אבל אף אחד לא אמר ששליחות זה כיף חיים
ובסוף בסוף אחרי הכל, גם האורחים הלא קלים
וגם אלה שמפתיעים, מעצבנים ומוזרים
הם חלק מהדבר הענק שקורה פה
ממש בבית שלי
שליחות! "
את מדהימה, ונתת לי כוח לשליחות ולסעודת שבת שעוד מעט מתקרבת..!
תודה ובהצלחה ענקית לנו השליחות!!
איזה כיף! אני לא לבד!!!!
בליל הסדר היו אצלינו מוזרים אחת ישבה לידי ואיך שהיא שמעה שאני אוהבת תנך לא הפסיקה להסביר לעצמה ולי כמה אני ילדה מיוחדת וכמה הדור הזה הזוי…. הקטע שהיא שאלה אותי שאלות וענתה עליהם בעצמה😂
אבל העיקר אצלינו זה בחורים מישיבות….
ככה שאני ממש מרגישה לא קשורה ולא נעים… בעיקר כאלה שהם לא חסידיים בכללי יותר ליטאים ואז אני מנסה לברוח מהבית ולא לפגוש בהם וזה לא תמיד עובד….🫣 אבל תמיד ההזויים צריכים אותנו יותר מכולם! ולכן תהיי שם או תברחי לחדר ופשוט תחליקי😅
יסולאל! איך אני אוהבת את התגובות שלך❤️ דיי עשיתם ליל הסדר ציבורי?!
אוף נו מזדהה,
מודה על הזכות ועל העצבים שהיא מביאה אתה לפעמים.
אצלנו זה יוצא שמזמינים אנשים די רגילים כזה, ואם לאף אחד זה לא מסתדר בשבת אז יש את המסכנים יותר שתמיד ישמחו לבוא.
הבעיה הגדולה מבחינתי שיש אחים/אחיות נשואים/ישיבות/סמינר שמגיעים לשבתות וגם זה בדרך כלל פעם ב.. וזה לוקח מהזמן המשפחתי הקצר ממילא😑
אבל בסופו של דבר אני באמת שמחה על הזכות
הזדהות עמוקה וכואבת עם הבעיה הגדולה שכתבת
"אמא כמה אורחים יש לנו בשבת?"
"אין" היא עונה לי, אני מופתעת,
שבת משפחתית? זה בחיים לא קרה לי, רק בקורונה.
"משפחת לוי? (שם בדוי)" אני שואלת את אמא, מנסה להבין מי מצטרף
"לא" היא מחזירה
"אז…" אני שואלת בהיסוס, לא יודעת אם אני רוצה לדעת את התשובה
"פרסמו שוב התרעה למחבלים בבית חב"ד שלנו, אסור להם לבוא"
"לא"
"כן"
"אוף"
מאז המלחמה הפסיקו לבוא אלינו אורחים.
התפילות לא מתקיימות בבית שלנו.
כולם מפחדים ממחבלים.
"איזה כיף לגור בבית שהוא מטרה למחבלים"
חברה שלי שהיא במצב כמוני אומרת בציניות.
בפעיליות לילדים אנחנו מתרוצצים בין בתים.
בתפילות בשבת אבא שלי צריך כל שבוע להעביר את הספר תורה לבית אחר.
טוב זה אחרי הכל.
שליחות.
גם בזמן מלחמה.
אלופת העולםם!
מוערך ברמות
מזדהה
אצלינו יש כל שבת בערך 20 איש שהודיעו לנו מראש שיבואו.
עוד כמה שאף פעם לא יודיעו אבל תמיד יבואו.
ועוד כאלה שמצטרפים לאבא שלי מהבית כנסת.
וזה באמת לא פשוט.
אבל אני מאוד אוהבת אורחים (כמובן רק נורמאלים ולא אנשים קוקו) אז אני באמת מסתדרת עם זה.
אבל אם מגיעים אנשים בלי להודיע וצריך לרוץ הבייתה מהר מהר לפתוח עוד שולחן אני כבר לא סובלת את זה…
מזדהה ממש
אבל פעמים זו חוויה
אחרי שנים ארוכות למדתי להינחת מסה תהני מזההה
תודה לכולן על ההזדהות והשיתוף