"מיה", חברה מנדנדת לי את הכתף, "בואי להשתחנ"ש".
אני משחררת את כתפי בחדות. "אין לי כוח, תדברו בלעדיי".
החברה המומה משהו. מתעשתת מהר. "לדבר בלעדייך???", היא מעמידה פני נדהמת, "לא יעלה על הדעת!", ובניסיון להעלות צחוק על שפתי היא שורקת שריקה קצרה ואומרת באדנותיות: "שומרי ראש! יש כאן מסרבת פקודה!".
אבל לא הולך לה. עובדה.
"מלי תעזבי אותי. לא באלי היום, טוב?".
ואני יוצאת בטריקה.
אוףף.
שוב עלו לי העצבים למוח, התנחלו שם. קבעו יתד.
והכל, הכל בגלל העולם הזה, השחור. למה נכנסתי בכלל להרפתקה המפוקפקת הזו? למה??
מעניין מה בעלי עושה עכשיו עם המתחזה. על מה הם מדברים. במה הם עסוקים.
לא עברה דקה שלא חשבתי עליהם. עליו.
לא עברה דקה שבה לא נדקרתי מסכין שתקעתי בעצמי, בלב שלי.
לא עברה דקה שלא בכיתי מבפנים.
ועכשיו.. אני רוצה לשחרר.
העיניים שלי דולפות דמעות. לא מצליחות להתאפק.
נמאס לי!! אני צורחת.
צורחת בלב.
נמאס, נמאס מכל השקרים האלו!! נ-מ-א-ס!!!
אני בוכה, והעננים מזילים טיפות של גשם, כאילו בוכים אותי. יחד.
אבל אני לא משה ממקומי.
הלב נשרף בין הצלעות.
ואז, בין הערפל, אני רואה אותו. את בעלי. מושיט יד רכה, מלטף לי את הכתף.
אהרון!!!
אני צועקת. פיזית.
אבל דמותו מתפוגגת אט אט באוויר הקר, מתרסקת למיליון רסיסים שעפים עם הרוח.
התקווה מתנפצת בתוכי בקול רעש גדול, וזרם של דמעות חדשות מציף את פניי.
אני מתגעגעת.
שבורה.
האם זהו זה, נקבע גורלי?
כן, משיבים העצים בלא חמלה.
כן, אומרים גם האבנים הרבות, הקטנות, הגודשות את המגרש.
כן, אומרת הרוח, שמיחה לאייד.
ואני קורסת. לא מסוגלת. צונחת לי בתהום שחורה שממנה לא יוצאים, וקולות של עורבים נשמעים באוזניי. אני מנסה לאטום אוזניים בייאוש, אבל העורבים חזקים ממני.
הצילו!!
הם מתקרבים אלי!!
מנסה לזוז, תקועה. היסטרית.
העורבים עפים לעברי במהירות שיא.
נתקעתי. אין דרך חזרה.
העורבים כבר במרחק נגיעה ממני, אבל אז מגיעה יד עלומה ומקפיאה אותם.
הם צונחים, ללא חיים.
ליד מתווספת יד נוספת, ומתחתיה נוצרת לה רגל. ראש מתקבע לו מעל הבטן, זקוף.
"אמרתי לך שאני אקרא לעורבים השחורים", אומר קול מוכר.
מוכר מידי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
וואה!
אמיגד
חחח..
תודה שקראת, הגבת ונדהמת! 😉
*קפצה לי התגובה, מי ששמה לב 😊
אמאאאא צמרמורתתת😮
אין את אלופההה!!!
תעשי עוד הרבה כאלה טוב? 😌
לאאאאאאאא
את לא אמיתית!!!
אני עם צמרומורות חחחחחח אשכרה
את יעוווו חחחחחחח אני מעריצה מספר אחד של הסיפור הזה
אני מאוהבת סופית
זהו
את מדהימה! יש לך כשרון נדיר אחותיי
באנה קבלת מתנה ענקית משמיים.
או שאני קבלתי
חחחחחח טוב שנולדת
וואיי, וואייי..
איזה מרגש לשמוע!💗
זה באמת מתנה משמיים.
אגב, לא שכחתי את ההבטחה שלך על ה-20 תגובות 😉
תודההה 😍
😅
לכי תדעי של מי כל התגובות פה
😈
או מי גאדד
קראתי את כל הקטעים עד עכשיו
זה קריפי אני חייבת לציין.
אבל מושלםם
תודהה ❤❤
איזה כיף שאת קוראת ועוקבת! 👍🥰
ו.. כן, מודה.
מה ציפית מ'קטע אימה'? 😄
סתם, חחח..
פרחחח תקשיבי אני רק רואה את המילים האלה קטע אימה ונכנסת ישר
תקשיבי שאת מטורפתתתת ואני לא יכולהה מסכנה מאייי
פליזז תעשי גם פרקים יותר ארוכיםם
אני עובדת על זה 🙂
יווו… ריגשת אותי עכשיו!! 💜
היה שווה!
תודה שקראת ואת קוראת! 😍
חחח..
תודה שקראת, הגבת ונדהמת! 😉
יואו יואו יאו
תקשיבי שזה מדהים
הסגנון קצת מזכיר לי את להי נאאר..
וואו המשכייך… נראה לי שבאמת הקשר בין המשך אחד למשנהי מקרי בלבד.
בכל פעם את מגיעה עם רעיון חדש…
עלי והצליחי.
יאוו אהבתי ברמות! 😍😍😍😍😍
את פשוט מוכשרת!!!!!!! 👏👏👏
אני קוראת את הפרקים שלך פעם ראשונה,
ופשוט התאהבתי!!! 💖💖💖
היי חתיתתת
גמאני חתית חחחח למה לא להיות פה באתר?
בעיקרון זה לבנות תיכון.. 🙃
תודהה 😍
חחח.. צחקתי מהשם שלך.
איזה כיף שהתחלת לקרוא. ברכותיי 😅💗
ואוווווווווו ואווווווו ואוווווו
יש לך כתיבה נדירההההה
תעלי דחוףף את הפרק הבא!!
'אני רואה אותו. את בעלי. מושיט יד רכה, מלטף לי את הכתף.'
הי אני הבנתי שאצל החרדים יש מושג שנקרא שמירת נגיעה, לא? (זה קסום בעיני)
זה לא אסור שהוא ייגע בה?
לכאורה את צודקת, אבל בסיפור היא מדמיינת.
מין 'הוזה בהקיץ'..