למה לא מבינים?
אני לא קיימת, אני רק תעתוע.
אני אומרת, אני צועקת, אבל לא מקשיבים. אני בורחת, אני נופלת, ומבט לא משיבים. כשאני שואלת: למה אתם לא עונים? אומרים לי: אנחנו מקשיבים, מבינים, מכילים. אני מתחמקת, נעלמת, ולהחזיק אותי ממשיכים. אומרים לי שאני מספיק חזקה, שאני לא לבד. הכל תעתוע. המציאות הזו לא שייכת לי, תקשיבו לי! יש לי מה לומר! תתעלמו מהשאר! אחרי ימים, שנים, פתאום נזכרים: את כל הזמן היית במצוקה, ולא שמנו לב. את מתעתעת. ממש כמו פטה מורגנה, רחוקה כשנראית קרוב.
די כבר לשמוע אותי! תקשיבו למה שיש לי לומר! אני מדברת ברור, למה לא מבינים?
אוהבת מלא, משת"פיות שלי?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
27 תגובות
אלוקים.
את כותבת מדהים!!!
כתבת אתזה מקסים.
מזדהה עם ההרגשה לפעמים..(;
גם כן משת"פיות..
סתם שאלה לא קשורה, מתי שותפות בדרך חוגג יום הולדת?
את יכולה לשאול את הצוות ישירות, מגיע יותר מהר
איך בדיוק?
כותבים ל-א-י-ט-י
יש בתוכן עניינים "צרי קשר"
צור קשר זה לא לשאלות היום?
אמאלה זה יפה כל כךך
נגעת
יש לך שם מטריף
תודה?
נממ
מה ארטי?
מה התכוונת?
יפה ממש אבל לא הבנתי אם יש כאן חרוזים או שאין כאן חרוזים ולמה דווקא בצורת פסקה…
זהה… שריטה שלי
אני לא רציתי לכתוב שיר, אני נוקשה לגבי החוקים של כתיבת שירים (כלפי עצמי, כמובן). אבל החרוזים פשוט זרמו לי…
וואי כל הכבוד אבל נשמע קצת מלחיץ להעלות שיר לאתר אחרי מה שאמרת פה…
ולכן הוספתי את הסוגריים- רק כלפי עצמי. שאר הבנות שיכתבו מה שבא להן. אני מעירה רק אם אני רואה מאמץ להצמד לכללים- משלב גבוה, שגיאות כתיב נפוצות וחרוזים משובחים. סתם ככה אין לי מה להעיר. זה האתר של כולן.
לדעתי זה שזה בצורת פסקה זה מה שהפך את זה לככ יפה ומיוחד, זה הופך את הכל לצפוף וזה גם מדגיש את המצוקה ואת התעתוע..
אממממ מה זה ה—פטה וכו'??
תופעה שקורית בחום כבד כמו מדבר. דברים רחוקים (כמו עצים) נראים קרובים יותר, ויש גם אשליה של מים. תחשבי מה זה ללכת במדבר חם ולראות תעתוע ראיה של מים, או נווה מדבר….
רק אני הטיפשה שלא הבינה מה הקשר משת"פיות לכאן?
די גם אני טיפשה אל תדאגי
ניסיון יצירתי שלי שנכשל.
לא נכשל.
לפחות חלקית
וואי חמוד ויפה
שלכת, מדהימה כל פעם מחדש!
דברים היוצאים מן הלב….. מרגישים את זה בכל מילה שלך.
אין. את פשוט מיוחדת!
את מזכירה לי את השיחה הראשונה של הסגנית איתנו.
היא דיברה אז בלהט שלכל בת שיתגלו לה קשיים במשך השנה,
(מכל הסוגים.. נפשי, רגשי, לימודי, חברתי, חסידי… הכל! )
שתפנה אליהם כדי שיבואו לקראתה ויעזרו לה. "לא יעזור שלאחר מעשה היא תבוא ותגיד היה לי קשה! למה לא עזרתם לי? תבואו בזמן!!" היא הדגישה. "שנוכל לתת לכן מענה! אל תתעתעו בנו. אנחנו לא נדע אם לא תבואו להגיד שקשה לכן…"
היום,
כמה שנים אחרי, (כנראה) היא שכחה מזה. חברותי עומדות בפני קשיים לא פשוטים והיא לא מקשיבה להן.. כואב.