עופר בהומור אפור #3

שאאללום בנותתת (בקול מצטלצל כזה…) והנה אנחנו בעופר בלה בלה, מספר שלוש!

חנויות בגדים. וואייי אני שונאת ללכת לקניות. ומכמה סיבות.
יום חם, על המכתביה מונח לו ספר מגרה וחדש והמחשב גם כן קורץ מהצד, אבל עכשיו החליטו, את צריכה לקנות בגדים.

לא זוכרת כמה פעמים ויתרתי על ההצטרפות וכשחזרו מצאתי את עצמי עצבנית למה לא קנו לי גם. עונים לי תשובה מעצבנת, תדמיינו לבד.
אז קודם כל מדידות. שזה סיוט בפני עצמו. למדוד להחליף. למדוד להחליף.

להסתכל במראה, לעוות את הפרצוף על איך שאת נראית לצחוק על זה ולברוח מהר לחדר הלבשה שלא יספיקו לראות את הזוועה בהתגלמותה.
ודווקא כשהבגד נראה הכי מכוער עליך המוכרת נזכרת לומר "וואווו זה פשוט מהמם".
הגדילה אחת לומר, ומיהרה לידע אותי ש"מה הבעיה? אפשר להאריך אותה!"
החזרתי לה בזעם מהול בצחוק עצבני שאני בכלל מתלבטת על מידה פחות בגלל האורך. הפכה אותי לאשת שאלים.

הנ"ל זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, אני עומדת מחוץ לחנות נצלית בשמש ומחכה שאמי ואחותי יסיימו למצוא לעצמן בגדים. מה לעשות שאני לא בגובה שלהן?…

בנוסף, זכור לי מקרה טראגי מילדות, היתה איזו חצאית שאהבתי והחלטתי למדוד. אממה, החצאית היתה עשויה מבד קשיח ולא נוח בעליל. (הערת המגיהה: ג'ינס בלע"ז.) היה קשה למדוד אבל בסוף הצלחתי.
הבעיה שהחצאית היתה די קטנה עלי והחלטתי להחליף למידה גדולה יותר אבללללללל
החצאית נתקעה עלייי!!! אמא שלי נחלצה לעזרתי ועד היום אני זוכרת איך נשנקנו מצחוק תוך כדי משיכות שלא צלחו. בסוף זה ירד, ביחד עם הרגלים. סתאםם. חס וחלילה שהש"י. פשוט ירד. לא עמדה בלחץ כנראה.

ונביא גם מקרה מהצד השני… זה היה בחופש וחברתי ביקשה ממני להצטרף אליה לעבודה בחנות בגדים.
בהתחלה נרתעתי, אבל אח"כ הרעיון קרץ לי.
טוב, אז זה היה סיוט של החיים. בחנות היו מליוןןןןןןןןןן אנשים זתומרת נשים. ועבדנו כמו (הערת המגיהה: מצונזר, מצונזר.)
מה הסיפור????????? עוד לא כתבתי את המילה! טוב בשביל המגיהה, זה ההוא שנוער… קיצור, הקטע המצחיק שהיה שם, שהיינו צריכות לפנות את חדרי המדידה מבגדים ולשים על קולבים. עבדנו בחריצות ופינינו מאוד מהר, והכל עמד שוב יפה ומסודר. אבל לפתע נשמעות קריאות בהולות מאחת הנשים, "מישהי ראתה את הבגד שלי??? הוא נעלם!!"
טוב נו, כנראה שחריצות יתר זה לא תמיד טוב. רצינו לקבור ת'צמנו מבושה : )

ונחזור לימנו, עוד סיבה שאני לא אוהבת ללכת לחנויות. כי למרות שאני סובלת ומודדת את כל החנות אני חוזרת בלי כלום הביתה. לפעמים אני מדמיינת איך אני אהיה עשירה אם המעצבת תתייעץ איתי אם להשאיר את הפפיון או לא. נו באמת! בלי הפפיון זה יקפיץ את הקניות!

לפני החגים קוננתי על זה לפני אחת מחברותיי. אמרתי לה שבחנות איקס כל הבגדים נראים פיג'מה ובגזרות משונות. וכו'. אמרתי את זה בתסכול לאחר שמדדתי בחנות לפחות עשר! שמלות.
ואז ההיא פתאום התלהבה, יאווו מה?? השמלה המנומרת ההיא? אני קניתיי וואו היא מושלמתתתת.
חחח אז גם אותה מדדתי וגם היא נראתה עלי אהמ, איך לומר?… כמו שכתבתי. חלוק, פיג'מה, נמנמת, כותונת, (הערת המגיהה: חליפת ערב.) בדיוק! היא היתה נראית עלי כמו הגלבייה של הערבים!
(הערת המגיהה: לא ערב עם קמץ פתח!!! אלא מלשון בוקר צהריים וערב! חור בהשכלה).
תשמעו, יש לי יותר מדי חורים בהשכלה בזכות המגיהה. אתן לא חושבות שזה נראה חיצונית קצת מלחיץ?
ואגב גם לפני חודש המגיהה דפקה אצלינו וביקשה להלוות מקדחה. אולי זה קשור?
(הערת המגיהה: את רומזת על אלימות??? סה"כ עזרתי לבנות סוכה!!!)
טוב נו, הרי סוכות עבר, מה קניתי?! אז לאחר שמהחנות ההיא התיאשתי, (הערת המגיהה: יותר ספרותי מלכתוב "החנות ההיא" לכתוב: "החנות שהיא גם שם של ירק ומתחילה בב'")

אגב, הגיוון שם בקולקציה זה משהו. קניתי שמלה ירוקה בחנות הזו, חצי שנה אח"כ באתי שוב, היחיד הנורמלי שמצאתי היה אותה שמלה בצבע וורוד בתוספת פפיון. אני זוכרת איך אמרתי לאמא שלי נחרצות, את הפפיון הזה אני גוזרת! והמשפט הזה מרבה להאמר בנוגע לקישוטים שונים שדוחפים בלי קשר לבגדים. "נו, מקסימום אני גוזרת את זה…"

אז השנה, המשכתי לכתת רגלי, חיפשתי חיפשתי, ואז גמרתי בליבי שאת השמלות אני נוטשת ועוברת לסטים של חולצה וחצאית.
וכן, מצאתי משהו. מהמם. מיליון דולר.
אבל אחותי קנתה אותו דבר בצבע אחר שבוע לפני.
ותגובתה כשראתה את הבגד: "מה פתאום שאנחנו נלבש בגד זהה??? זה לא מתאים! את לא בגיל שלי! שתדעי שזה ממש חוצפה שקנית. אני אמרתי לאמא שאם היא רואה עוד צבע שתקנה בשבילי!"
סליחההה??? מי היה בחנות, אני או את?
ואיך הולך המשפט המעצבן ההוא שהשמטתי בשורה הרביעית, "רוצה בגד, לכי לקנות!"