על מצפנים ומצפונים
לפרק הקודם לחצי כאן
ב"ה
מצפון בפעילות יתר
שבת. כל הבית מוכן.
היא ניצבת עם אחיותיה מול הנרות כשלצידה שתי חברות מהקהילה שבאו להתארח אצלם.
היא אוהבת כשהן מגיעות. אוהבת את תחושת הנתינה, תחושת השליחות.
אוהבת להציג בפניהן סעודת שבת אצל משפחה ומשתדלת להוות דוגמא במהלך כל זמן האירוח.
"גוט שבת!" מעירה אותה אמא בבוקרו של יום.
"תכף אבא הולך לבית הכנסת…" היא שומעת מבעד לחלומות. מתהפכת לצד השני והמחשבות מתחילות להתרוצץ במוחה.
'לקום? לא לקום? בטח לקום! אבל… מצד שני.. מה האורחות יעשו בבית הכנסת?
עדיף שאשאר להתפלל כאן וגם נספיק לשחק לפני הסעודה…' עוד התלבטות קצרה וכבר נעצמו עיניה לשינה ארוכה…
השבת עברה בנעימים… אך הרגשת האכזבה העצמית והמצפון על שלא הלכה לבית הכנסת, לא עזבה אותה גם במוצאי השבת.
אך מטרתו של מצפון – שיהפוך למצפן.
אחרת.. אין טעם למה שהוא צופן…
וכשליחה, שיודעת, שתמיד צריך רק להוסיף ולהרבות –
גם כאן היא ידעה שבכוחה לשנות.
ומאותה השבת, תהיינה בטוחות
היא מתפללת במניין ללא טענות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
ואוו מהמם!!!
ממש אהבתי את המצפון- מצפן!!
יאאא מהמםם ומסר חזקק מחכה להמשךך
כל הכבוד!!
מהממם!
והכתיבה מאלפת!
לייק!!
יאווו!!
אלופהה
כ"כ יפהה!!
(ואני מכירה אותך ;P אז אני עוד יותר מבינה)
יואו, מסתבר שזה קורה לכל שליחה?.
בארץ אינמצב שאני לא אלך לבית כנסת בשבת. אבל דווקא בבית זה אף פעם לא קורה…