סיפורה של שליחות/10

חלק ממעצמה

לפרק הקודם לחצי כאן

זוכרות את הטיסה לרבי בקבוצה של כ"ב שבט?
אז חוץ מהתפילה באוהל שהוזכרה בפרק הקודם, כמובן היו עוד רגעים רבים שצרובים עמוק בזיכרונה של השליחה הצעירה.
אחד מהם, זה באנקעט השליחות.
לפניכן פוסט שנכתב בזמן אמת על ידי השליחה בעקבות חוויה עוצמתית זו:
"כשליחה, מאוד חיכיתי לבאנקעט, חיכיתי לראות את אלה השותפות איתי בשליחות, לראות את כל המעצמה שאני בעצם חלק ממנה..
כשראינו את הכינוס במעגל סגור, התרגשתי בכל פעם מחדש שראו על המסך את קהל השליחות, וכמובן חיפשתי לראות את השליחות שאני מכירה בין כולן… וכשיצאנו ליציע וראינו את כולן מלמעלה הרגשתי… וואו!! כל אלו שליחות!! כל אלה גרות במקומות נידחים ומוסרות כל כך הרבה מעצמן בשביל הרבי, בשביל השליחות, בשביל אותם יהודים שרוצים להתקרב לתורה ומצוות…
הסתכלתי על כולן וחשבתי לעצמי 'רבי, תראה אותן, את כל המעצמה הזאת, את הנשים האלה שמוסרות כל כך הרבה מעצמן… איך זה שאחרי כל זה משיח עדיין לא בא???' הסתכלתי על כולן ומצד אחד הרגשתי כל כך שייכת, פתאום הרגשתי שאני לא לבד, יש כל כך הרבה שליחות שכמוני, גרות במקומות נידחים, ואף יותר ממני… אך מצד שני הרגשתי כל כך קטנה, כי מה אני לעומת כל אלה שעזבו משפחות, עזבו את כל הטוב שהיה להן במקום בו גרו ויצאו למקומות נידחים, בלי להכיר, בלי לדעת.. אני נולדתי לתוך זה, לא מכירה משהו אחר… אבל הן, הן עזבו מעצמן, מחיי תפנוקים עברו לחיי שליחות, לחיי התמסרות, וזה חתיכת מעבר… הסתכלתי על כולן ואמרתי לעצמי שאני גם רוצה לקחת חלק בכל זה, אני גם רוצה לתת קצת מעצמי בשביל השליחות, בשביל הרבי, אני גם רוצה להיות חלק מהמעצמה הזאת. באותו רגע אמרתי 'רבי, אני אעשה הכל כדי להיות ראויה להשתייך לכאן!!'

אחד הדברים שהיו בכינוס היה מעין פאנל עם שתי שליחות במהלכו הן נשאלו בין השאר מה הדבר הכי קשה בשליחות. אחת השליחות ענתה שאחד הדברים הקשים בשליחות זה כאשר היא צריכה לשלוח את הילדים ללימודים… כאשר היא אמרה את זה, ישר הרגשתי הזדהות, היא מדברת עלי, רק מהצד השני… מהצד של האמא… ואז חשבתי על אמא שלי שהשנה לדוגמא יש לה שני ילדים בארץ, בן במוסקבה ובן אצל הרבי.. חשבתי על אמא שלי שכמעט כל שנה צריכה לשלוח עוד בן לישיבה ועוד בן… חשבתי על כך שהיא צריכה למסור כל כך הרבה בשביל החינוך שלי ושל אחים שלי והיא עושה את זה, למרות הקושי… הרגשתי גאווה, גאה שזכיתי להיות הבת שלה…!!
כשהיה את ה'ראל קול' ואמרו לשליחות לקום לפי השנה בו הן יצאו לשליחות, ובסוף אמרו לקום לכל אלה שיצאו לשליחות אחרי ג' תמוז וראיתי כמה שליחות קמו אז… הייתה לי הרגשה של…הרבי לא עזב אותנו! הוא איתנו תמיד! והעובדה היא שלמרות שאנו לא רואים אותו עדיין יש לזוגות צעירים את הכוח לצאת לשליחות, ומאיפה הכוח הזה אם לא מהמשלח… ואז הייתה עוד פעם ההרגשה של… כן רבי, אתה איתנו, אני יודעת ומרגישה את זה בכל צעד ושעל שלי, אבל… אני לא רוצה רק להרגיש אותך!! רוצה לראות אותך מעודד, מחזק, מברך!!
הבאנקעט נתן לי את הכוח להמשיך, הידיעה שאני חלק ממעצמה ענקית, הידיעה שהרבי ממשיך להיות איתנו למרות שאיננו רואים אותו נתן לי את הכח לחזור לשליחות ולהמשיך לפעול ביתר שאת ויתר עוז…"