לחיות בנכר
הן יושבות כולן בחצי מעגל, בנות בכיתות ה' – י"א. מפיהן בוקעת תפילת שחרית מקוצרת במבטא רוסי כבד כשהמורה ליהדות 'מנצחת' על המקהילה.
בין כולן יושבת ילדה אחת קטנה בכיתה א', שלאחר מכן גם גדלה ועלתה לכיתות הבאות והמשיכה למצוא את עצמה באותה סיטואציה.
היא אינה מתפללת יחד עם כולן. התפילה שלה ארוכה יותר כשהדובדבן שבקצפת והאתגר העיקרי – הינו תפילת השמונה עשרה שרק היא מתפללת.
בעיצומה של התפילה, כשכולן שרות יחד "ואהבת", מתרוממת הילדה הקטנה מכיסאה ופוסעת אל עבר הקיר לתפילת העמידה. במהלך פסיעותיה היא חשה (באמת או בדמיון) את מבטי הבנות הגדולות כולן נעוצות בגבה.
'בטח הן חושבות, הנה הבת של הרב שחשה מעצמה צדיקה.' עוברת מחשבה בליבה של הקטנה. 'בטח הן מסתכלות עלי וחושבות שאני מתנשאת.' ממשיכות המחשבות המעיקות שגם מסיחות את דעתה מהתפילה. היא יודעת שהיא שליחה כאן. היא יודעת שהיא דוגמא. אבל להתנשא? זה לא מה שהיא רוצה.. ובכל זאת חוששת, שמא כך זה נראה.
היא מגיעה לסוף התפילה, וכאן מתעוררת בה כל הכוונה. "…וכל החושבים עליי רעה.." (כל אלה שחושבות שאני סנובית ומתנשאת)
"…מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם.." (בבקשה ה', תעשה שלא יחשבו כך עליי) "ה' צורי וגואלי".
התפילה של כולן כבר מזמן הסתיימה, היא נשארת לבד לומר את הקטעים האחרונים ולהספיק את ארוחת הבוקר.
תפילה זכה של שליחה צעירה. שנולדה למציאות של תפקיד וייעוד. שליחה צעירה שזוכה בכל רגע להיות דוגמא ולהשפיע על הסביבה באופן מוחשי. וכל מה שהיא רוצה, זה בסך הכל, למלא את תפקידה בהצלחה.
לפרק הקודם לחצי כאן
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
וואוו מהמם!!!
וואוו!!
אני פשוט מזדהה!!
אפילו שאני לא היא..
דייי מחכה לפרק שתיים
וואוווו מהמםם מחכה להמשךך???
אמאלה מהממת, זה נשמע מעניין!!!
מחכה להמשךךךך
מזדהה ככ!!
כתבת את התחושות שלי ככ טוווב!!
קשה למצוא בנות כמוך.
בדכ הבנות השליחות ממש מתנשאות
מעריכה אותך❤️
עכשיו קלטתי שאולי זה לשון הרע מה שכתבתי
אז ברור ברור שהבנות השליחות עושות עבודת קודש ומתמודדות עם נסיונות ומצבים מאוד מאתגרים! ואני מעריכה אותם על זה מאוד!!!!
התכוונתי שלפעמים הן מרגישות קצת מעל..
והאמת?
שאז בעיניי מרבית ההערכה שלי אליהן יורדת.
אז שימו לב בנות השלוחים.
האם זהו רצון הרבי?
את צודקת ממש
אבל מצד שני כשליחה בעצמי אני יכולה להגיד לך שהתמודדות שבנות השלוחות עוברות באמת מעבר לכול מה שאת יכולה לדמיין. והתמודדות הכי מרכזית- הבדידות.. תחשבי על זה שבמקום הכיתה והבית ספר הענקי שלך את יושבת בכיתה עם עשרה בנות שחצי מהם הם לא דתיות בכלל. שאת כול רגע צריכה להיות בפוקוס להבין טוב טוב את מי את מייצגת אחרת במקום להשפיע את תמצאי את עצמך מושפעת ונגררת לדברים שה׳ ישמור. ואת כול הזמן צריכה להגיד לעצמך מי את ומה את באמת רוצה כי אין לך חבירות, מורות או כול משהי חסידית אחרת שתזכיר לך אתזה. והדרך להתמודד עם הדבר המטורף הזה זה באמת להכניס לראש שאת נבחרת! שיש המוון בנות מתוקות וחמודות אבל להם אין את הכלים ואת היכולת לעבור את כול מה שאת עוברת. וזה באמת מתפרש כעליונות. אבל זה ככ לא. זה הדרך שלנו להחזיק את עצמינו ולגרום לנו להמשיך בשליחות עם כול הקשיים שלה:) מקווה שזה נתן לך קצת מבט אחר על הדברים:)
מדהים!! זכית!
אמאלה
מטורףף
זה בדיוק אבל בדיוקקקקק
מה שקרה לי כל בוקר לפני שטסתי לארץ…
מדהים כמה כולנו חוינו את אותן התמודדויות!!!!!
לא נורמלי איך שכולנו אותו דבר!
אז אני לא היחידה שהרגיש כל כך כלומניקית מול החברות הרוסיות, שכל יום התלבטה אם אולי להישאר להתפלל בבית ולאחר כי אין לי כח להיות שונה בכיתה…
החום הכרתי, ואני גם לומדת מחוץ לבית עם בנות חבדיות כמוני:) אבל עד כיתה ה' בערך הרגשתי בדיוק כלך!! יש מצב את נביאה?;)
וואי וואי הגוגל שינה לי את התגובה לגמרי..
שהרגישה*
היום בגרתי*
עד כיתה ז'*
בדיוק כך*