חברה.
אני כבר יומיים לא אני,
ריסקת לי את הלב, את יודעת?
עשינו סיבוב בערב, פסעת לידי,
תהום נפערה בינינו באחת.
לא רציתי לבכות לידך,
מעולם לא בכיתי מולך, מעולם.
אך, המילים שלך גרמו להתפרק,
הלכתי ברחוב מתייפחת, מול כולם.
איך שצרחת את השם שלי, כשברחתי,
רציתי לרוץ הכי רחוק, עם הבדידות.
וכמה בחורים בקרן רחוב, בהו בי,
בכיתי אל תוך הלילה, הקאתי רגשות.
רדפת אחריי ברחובות, שתינו בוכות לבד,
לא עזר לך כלום, ולכל העולם.
כשניסית להתקרב, העפתי את היד,
את פגעת בי, ולמה דווקא את מכולם.
השמיים היו שחורים ואפלים,
וירח התחבא מאחוריי עננים, את יודעת?
דמעות הרטיבו שרוול, צעקתי לאלוקים,
ולמרות שעוד כאב לי, זרחתי מאור ירח.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
אע.. את…
איה, ילדה. איה.
את.. איך את עכשיו?.. אפשר לשאול?..
מותר לשאול.
אני לא משהו, תודה.
מאשרות תגובות זה עם..
כבר אין לי מילים למצוא כדי להגיב לך.
היי את, הלנה.
הכאב שלך צורח מכל שורה..
ואת כל כך אלופה שהלכת אל עצמך, לאלוקים.
רק רציתי לומר שאני מאמינה בך,
נערה זוהרת מאור הירח.
כי כואב לי, אייה.
תודה על האמון.
באמת.
(מבט עצוב)
(רוצה להגיב. לא יודעת איך)
.
אנחנו באותו מצב, מעודד?
זה עובר כל יום שעובר
כ"כ נכון כל יום שעובר מרפא יום שהיה כואב ומר…
ממש לא.. עצובה בשבילך
אמאלה הלנה את מוכשרת
כתבת יפה ממש כלכך
נשמע קשה
מקווה שהכל היה אי הבנה אחת גדולה
בהצלחהרבה❤️
שייה
כל כך מבינה אותך!! אבל את מוכנה לסלוח לה? מגיע לה שתסלחי לה…?
לא מגיע לה.. באמת שלא
חיבוק❤️❤️
שיר עצום וצובט.
ולצערי, מזדהה נואשות. אבל לי לא היה את האומץ לברוח.
את יודעת מה הכי תפס אותי? הכותרת. האומץ להגיד "נפגעתי". זה כל כך לא מובן מאליו בעולם כמו שלנו.. כל כך הייתי רוצה גם את האומץ להודות בזה, ואת יודעת מה? יותר מזה. קודם כל רק להכיר בזה. שכן, נפגעתי, נעלבתי, ואפילו בכיתי בגלל זה. בגלל בנאדם אחר.
אלופה את, ועשית לי לרצות להכיר אותך.
אני שונאת את עצמי על זה שבכיתי מולה.. זה היה טעות
תודה בטי
אין לי כל כך מה לעזור, ועצוב לי.
חיבוק יעזור?❤
ו.. יש מצב את מספרת למישהו?
אני עכשיו שלוש ימים הייתי מחוקה לגמרי, לא הייתה שטערני, לא הצלחתי בכלל לחשוב להתרכז, רק פלאשבקים דמיונות ותגובות פיזיות, אבל הקפדתי לעשות בכל זאת ספורט כל יום ולישון איזה תשע שעות שינה, לעשות דברים שמרגיעים. היום הייתי בשפל, איזה שעה וחצי הורדתי את הראש בכיתה וכל התחושות צפו לי וזה היה נורא, לא הצלחתי פשוט לדבר אבל אחרי פתאום הרגיש אחרת, זה סוגשל ניקה את כל הכאב העצום הזה למשהו סביר יותר, ואני באמת מרגישה שלאט לאט יותר טוב, אני גם משתפת, שזה מקל ובטוח בטוח שזה יעבור. תנסי לעשות משהו שיעזור לך? זה הדבר הכי נורא להפגע מבת אדם ככ קרובה..
אני לא עד כדי כך.. אבל כואב לי מאוד שזה ככה.
ולא בא לי לספר פשוט מרוב שזה היה פוגע
הלנה, אם לא תדברי זה ייצרב לך ואחרי יהיה לך קשה מאוד לחזור לזה ולטפל בזה. בבקשה, בבקשה תעשי השתדלות ותנסי לדבר עם מישהו
וואוו כתיבה מושלמתת!!
מהמקומות הכי חשוכים וקשים של האדם שם מתחילה הצמיחה שלו..
איך את ,אם מותר לי לשאול??
עכשיו בסדר.. כבר פחות כואב, אבל מכעיס.. אני כועסת בטירוף