רוצה באמת להרגיש שינוי
חודש אלול כבר מגיע לקיצו, אבל גם הימים הספורים שנותרו עדיין חודש אלול הם. אני מניחה שיצא לכן לקרוא את הקטע המסוים בספר הזיכרונות המתאר את האווירה ששררה בליובאוויטש, כשהגיע אלול. בתחילת שנה, המורה הביאה לנו את הדף ומצאתי את עצמי קוראת ונסחפת לעולם אחר. טהור, עמוק, מרטיט. והכל התערבב לי בפנים. כאב לי שהמצב היום שונה, והשתוקקתי לחוש ולו במעט את אותה יראה שהייתה אז, רציתי להיטהר, להזדכך. אני שקועה עמוק בבוץ החולין והחומריות. טאטע, איך אני יוצאת משם?
המלך בשדה, ומקבל את כולנו, למרות שאני מלאה בוץ ורפש. את מבינה כמה ה' אוהב אותך אם הוא מגיע עד אלייך, מתעלם מכל החסרונות ורוצה אותך, כי את בת שלו? זה כל כך מעצים ומפעים ומצד שני מביך… אתה כל כך טוב אלי, איך יכולתי להיות כזו טיפשה, ולעשות כל כך הרבה שטויות? איך זה שאחרי כל הכאב שאני גורמת לך בהתנהגות שלי, בבחירה שלי, אתה עדיין אוהב אותי? עדיין מחיה אותי כל בוקר ונותן לי הזדמנויות. אל תשאלו למה אני בוכה עכשיו.
אבא, סליחה. סליחה על הכל.
אני כל כך רוצה שחודש החגים יעבור אחרת השנה! רוצה לקום בזמן, להתפלל את כל התפילה בלי לעשות לעצמי הנחות רק בגלל שלגוף שלי קצת קשה להתאפק, רוצה להתכוון לכל מילה, לטעום טיפה מאימת הדין, להתעלות ביום כיפור, ולא לספור את השעות לצאת הצום. אני רוצה להתחיל שנה חדשה אחרת מכל מה שהתרגלתי. תן לימים הקדושים האלו לשטוף אותי מכל הלכלוך, הזוהמה. תפריד בין עיקר לטפל, הכל התבלבל שם מזמן. מה זו שמחה של מצווה? רוח טהרה? תענוג רוחני? לאן זה נעלם? איך התרחקתי מהכל, והלכתי בשביל כלום?
השנה אני רוצה מלחמה אחרת. לפעמים נדמה לי שהבהמית שלי אפילו לא מתאמצת. היא מנצחת מראש. טאטע, אל תביאני לידי ניסיון, אבל אם כבר – אז לפחות שיהיה שם מאבק, ולא אלוקית אחת מסכנה מנופפת בדגל לבן… הלוואי בינוני, הלוואי. אבא, תן לי כוח!
אבא, שנינו יודעים, שלא משנה כמה חזקה ומוצלחת אני נראית, כמה אני שמחה וזורמת, בפנים אני אותה ילדה קטנה ואבודה, שרוצה חיבוק ומישהו להישען עליו. אני רק בניתי חומה של אטימות מסביבה, כדי שלא תיפגע יותר. תרכך אותי. תעדן אותי. אני רוצה להפסיק להתנשא, לחשוף את הילדה הקטנה הזו ולחזק אותה באמת, בלי צורך להדחיק אותה ולהגן עליה. להיות אני, סוף סוף, ולא להתבייש בזה. תעזור לי להפנים את העובדה שאני לא צריכה להיות מושלמת. אתה לא מחפש את זה. אתה רוצה את ההתמודדות שלי, ואני לפעמים בורחת ממנה. תהיה איתי במערכה, כשאלחם. אל תיתן לי לברוח.
אני מבקשת ממך הרבה, גם דברים גשמיים יותר, כי רק אתה יכול. לא מגיע לי, ואין לי איך להצדיק את עצמי. באמת לא מגיע לי. אבל בקשה אחרונה, טאטע, לא רק בשבילי, לכל הילדים שלך. גאולה. אתה רואה את העולם שלנו, את האנשים למיניהם, והילדים שלך, שבשבילם בראת את הכל, סובלים. מכל הבחינות. ואני לא צריכה לספר לך. לא נשאר עוד הרבה זמן בשדה, אבל אתה עדיין כאן, אז בבקשה.
ותודה, על הכל. באמת תודה. מילה קטנה מדי, לאבא כל כך גדול. אבל תודה.
אוהבת אותך מאוד, נסיכה שלך
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
נסיכה!!!!!
את פשוט נ ס י כ ה!
הרגשתי שאני כתבתי. כל מילה.
את מטורפת! אוהבת אותך!
הצלחת להביע את התחושות בצורה כה מוחשית ומצמררת!
תמשיכי לכתוב … נהנית מכל פוסט מחדש!!
הי יהלומית! אהבתי את השם.. פעם ראשונה שאני פוגשת אותך 😉 נעים להכיר!
תודה על התגובה, וואו! ממש היה לי כיף לקרוא!
או שפשוט לא זכרתי אותך… סורי
וואווו!!!!!
מזדהה בכל מילה ומצטרפת לבקשה מעומק הלב!
תודה לך!
וואו, נסיכה
וואו וואו.
שתדעי לך שכל פעם אחרי שאני קוראת פוסטים של הסדרה הזו שלך עולה בי רצון לחזור, לעלות שוב על המסלול הנכון..
תודה!
יקרה, כמה התרגשתי לקרוא את זה! תודה על כל מילה שלך! אני שמחה לדעת שהמילים שלי מצליחות לפחות לעורר, אפילו קצת.
בקשר לרצון שלך – תזכרי שאת יכולה, אין מצב אבוד, באמת. קחי את הרצון ו-קדימה! את יכולה, זה אפשר, במיוחד עכשיו – סוף חודש אלול, חגים, קדושה, התעלות – תני לכל הטוב הזה, האלוקות הזו, לסחוף אותך. יאללה, תנצלי את זה!!!
מאחלת לך בהצלחה ענקית ומעריכה אותך כל כך! לא מתארת לעצמך עד כמה!