לאן העלמת לי אותה?
האמת שלאחר פוסט הפתיחה שלי תכננתי להתחיל ולספר על התהליך בחיי, אבל ג' תמוז שעברתי גרם לי לדחות את זה לפוסט הבא. היום הייתי רוצה לשתף אתכן בחיים החסידיים שלי…
אני נמצאת במצב כזה ש… אני ממש מרחמת על הנפש האלוקית האומללה שלי. ברצינות.
אחד הרביים אמר ש"ראשית הירידה היא בעבודת התפילה", נכון? אז אין לכן (או חס וחלילה יש לכן), מושג עד כמה זה נכון!!!
לאורך תקופה ארוכה ממש השתדלתי לאחר לבית הספר או להיעדר מהתפילה פשוט כדי לא להתפלל. אם יצא ובמקרה הספקתי לפני הצלצול, אז הייתי פותחת סידור בלית ברירה, בוהה במילים או בקיר – זה היה אותו דבר מבחינתי – וממלמלת משהו בשיא המהירות. על חת"ת אין מה לדבר בכלל. שיחות? הצחקתן. מובן ששום מבצע הכנה לג' תמוז לא נעשה השנה, אבל לזכותי ייאמר שהייתי מודעת למצבי הגרוע ומדי פעם גם מתעוררת ומזכירה לעצמי שצריך לעשות משהו.
עוד וידוי קטן – מעולם לא הייתה לי משפיעה. כלומר, ניסיתי כמה פעמים וזה לא הלך! המועמדות השונות כל כך פשוט לא יכלו/ לא ענו ואני התייאשתי…
בכל מקרה, לכבוד ג' תמוז, החלטתי שלפחות השבת אני מתפללת תפילה אמיתית, בכוונה. מתנה לרבי. אודה ולא אבוש – אין כמו המאסטר מספר אחת הלוא הוא היצר הרע בדחיפת מחשבות מיותרות, אבל כמעט הצלחתי.
עכשיו, במוצאי שבת, ישבתי מול החלון, הבטתי על שאריות האור באופק המחשיך וניהלתי שיחה נוקבת עם עצמי. ככה בערך זה היה נשמע:
עצמי: תראי באיזה מצב את נמצאת! ג' תמוז עבר, ואת לא עשית כלום! איפה הילדה החסידית שבתוכך? איפה נסיכה ששיננה כל כך הרבה תניא, שידעה באתי לגני בעל פה ובכל תכנית חסידית יכלו למצוא אותה? לאן העלמת לי אותה?
נאבקת על החיים, חזרת אליהם, עכשיו את חיה, אבל איפה החיים החסידיים שלך? כל פעם שאני רואה חסידה של הרבי אני נצבטת, מייחלת יום אחד להיות כמוה. איפה הקשר שלך לרבי? את לא כותבת, לא עושה מבצעים, לא לומדת… כלום! מה יהיה איתך?
כשחשבתי על זה, היו לי דמעות בעיניים ותאמינו לי שאני לא בוכה הרבה. כאב לי והבטחתי לעצמי שהמצב לא ימשיך ככה.
עצמי ענתה: אז בואי נתחיל. קודם כל – משפיעה. את חייבת אותה ולא נורא שבפעמים הקודמות לא הצלחת. תחפשי שוב. ותתפללי שה' יעזור לך למצוא.
הנהנתי. ברור! אני ממש לא יודעת מאיזה כיוון להתחיל, אבל אעשה זאת.
ואז דיברתי לרבי במילים שלי – רבי, אני אוהבת אותך. עמוק בפנים אני באמת אוהבת אותך, למרות שחיצונית ניתקתי קשר. לנתק? אין כזה דבר באמת. אני לעולם אהיה קשורה אליך ואתה אלי. אתה יודע שאני כן רוצה להיות חסידה אמיתית וגאה, פנימית, גם אם זה ידרוש ממני קצת יותר מלרסן את נפשי הבהמית שממש השתלטה עלי בזמן באחרון. אחרי הכל, אני לא ילדה רעה. אני רק צריכה לגלות את הטוב שבי ולעבוד על עצמי. על העצלות וה-"לא באלי" שכבש בי כל חלקה… מבטיחה רבי, אני אשתנה. לאט לאט, אבל זה יקרה. נכון שאתה סומך עלי? מאמינה שכן.
אז זהו, חברותיי היקרות, שמכירות אותי ושלא, אני בדרך לחיות באמת. להפסיק את האשליות של עלמא דשיקרא גם אם בעיניכן אהיה שוב "חננה"… כי בסופו של דבר – אני לא יכולה להיות חסידית ולהמשיך לעשות כל מיני שטויות שבכלל לא הולכות עם התואר הזה, נכון? אני מאוד כנה עם עצמי, ויודעת מה הנכון, רק שלפעמים הנכון זה לא הקל ואני – או מדויק יותר נפשי הבהמית – מעדיפה נוחות…
לא הולך להיות קל, ומן הסתם שאני אפול. אבל אני אקום. וכשיהיה לי קשה ה' יעזור וגם הרבי.
אז בהצלחה, לעצמי. ולכולן. לכל מי שעושה מסע בעצמה, לעבר האמת הפנימית שלה. אוהבת, ומעריכה.
נ.ב
זה היה אומר להיגמר כאן, אבל פתאום נתקלתי במענה של הרבי שפשוט קלע אלי! אני מצטטת: "ובמ"ש אשר שבור הוא ממצבו הרוחני וכו', כבר ידוע הוראת נשיאנו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, טובה פעולה אחת מאלף אנחות, וכדי שתצליח הפעולה יותר רואים במוחש שצריכה להיעשות מתוך שמחה, ונכון יהיה בטוח בהבטחת רז"ל הבא לטהר מסייעין לו, ואל ייפול ברוחו אם העניינים מתקדמים לאט ולא בבת אחת, כי כן הוא הסדר בסטרא דקדושה שצריכים ללכת מדרגא לדרגא ומחיל אל חיל, ויצליחו השי"ת לבשר טוב בכל האמור"
תחליטו אתן…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
וואו נסיכה איזה מהמם!
זה לא פשוט לעשות כזה שינוי.. כל הכבוד על האומץ..!
"ומן הסתם שאני אפול. אבל אני אקום. וכשיהיה לי קשה ה' יעזור וגם הרבי."
ברור! הרבי גאה בך והוא יעזור לך!
בעז"ה שתצליחי…
וילך לך בקלות, זה תמיד דורש עבודה אבל היא אפשרית!
בהצלחה, מעריכה?
וואי נסיכה.. מהממת שאת!!
בהצלחה לך בדרך שלך❤
מעריכה אותך מאוד ואיתך מרחוק?
ותדעי שגם שמתי שאת קצת נופלת זה מראה שאת הולכת קדימה. כי מתי שיורים חץ, בשביל שהוא יצליח לקלוע קודם מזיזים אותו אחורה ואז זורקים אותו למרחקים.
אז אל תיבהלי מירידה. תדעי שאת בעליה גדולהההההה???
ווואוו הסוף פשוט מדהים!!!
יואווו
ואין עלייך!! ההלחטה הראשונה לצאת משם אולי קלה אבל ההמשך יהיה יותר טוב:)
ואת כותבת פשוט מהמם! זורם יפה ישר ללב שלי…
תודה לכל אחת מכן על התמיכה והעידוד! זה כל כך כיף לכתוב כאן, ואז לדעת שאנשים מזדהים, והמילים של נוגעות בהם… תודה! אני מעריכה.
את כותבת מדהים ככ
שזה פשוט נכנס אלי!
מהממת!!! בהצלחה??
ממני באהבה
בהצלחה לך נסיכה!!
נשמעת בטוחה בעצמך לגמרי
זו נקודת זינוק מעולה. מכאן, עם הרבה כח רצון, רק עולים
את מדהימה ממש ממש. שולחת לך מלא כוחות
❤️
(ובקרוב אצלי)
וואו מדהימה שאת??
אוהבת את הרצון להשתנות ולהתקדם:)
בהצלחה מותק!!!
דייי טוב – מביך אותי לכתוב את התגובה הזו – אבל ריגשתן אותי. באמת. אוף. באמת זה מרגש. ומעצים. ומחזק. תודה, תודה, תודה!
מביך?
אני חושבת שכולנו מרגישות ככה כשמקבלות תגובות על פוסטים.
תחושה כזאת ממכרת שגורמת לגלגלי המוח להתחיל לעבוד על פוסט חדש.
תגידו, גם לכן ממש לא נעים לכתוב תגובות על פוסטים עצובים?
הרגשה כזו שמה אני אנחם אותה?
משהו שעד שתגיעו למקומה רק אז תוכלו לדבר?
פחות בקטע של עד שתגיע למקומו.. כי תכלס, כל תגובה עושה כיף בלב:)
גם כשמבינים חצי.
אבל לפעמים פשוט אין לי מה לומר
אז אני לא מגיבה
יש בנות שיוצא להם יותר טוב כל החיבוקים והחיזוקים למיניהם, אצלי זה פחות נשלף.. לא יודעת
זה לא לא נעים…זה פשוט אין לי מה לומר לפעמים ואז אני לא מגיבה..אבל אם יש לי מה לומר או אפילו לשלוח עידוד אז אני שולחת כי אני חושבת שזה עדיף מכלום:)
ואני גם לא מתחברת לחיבוקים שנשלחים פה;) אוהבת אותך וכזה אני כן שולחת לפעמים כי ככה אני מרגישה למרות שאני לא מכירה:)
לשלוח פה חיבוקים וחיזוקים בעיני ממש התייפיפות מוגזמת
כי באמת, את לא תתני לה חיבוק גם אם תכירי אותה
לא ממש מתחברת לתגובות של 'אני שולחת לך חיבוק' ודומיהן
תני כיף;)
גמאני לא מתחברת לזה
זה כן אני חושבת עושה תחושה נעימה כזו (לא זוכרת אם קבלתי כזו תגובה, לדעתי לא), אבל מעצמי אני לא ארשום כזה דבר.
עניין של אופי או משו כזה
חשוב האיזון;)
אלה מאזנות אותנו ואנחנו מאזנות אותן
זהו כוחו של האיזון, לכל אחד יש בו מקום
חחח תובנה חביבה
וואו! באמת הפתיע אותי מצד אחד, אבל מצד שני – זו לא הנקודה. אני אדם שפיזית – מאוד קשה לו לבוא מעצמו ולחבק. אני לא יודעת מה בנות אחרות, אבל נוח לי לדעת שאפשר לשלוח חיבוק גם במילים. כן, סוג של תמיכה מרחוק. צודקת שאולי מקרוב זה לא היה קורה, לי זה סופר קשה, אבל מרחוק לא אכיפת לחבק. זה לא להתיפייף. זה לעשות משהו שאני לא יכולה לעשות פיזית. מבינה? את אולי צודקת באמת, שפיזית זה לא היה קורה, אבל גם חיבוק מרחוק זה סוג של תמיכה, שנעים לשלוח ונעים לקבל (לפחות אני. דמייני סמיילי מסמיק). מקווה שתקראי. ואולי תגיבי.
הייי
כשאני חושבת על זה המגדר המסוים של 'שולחת חבוק' מציק לי
אני אישית יותר מעריכה תגובות שמתחילות ב- מחמאה\חיזוק ואחרי זה כל הניחומים, ועוד דבר , מה? באמת הניחומים האלו עוזרים?
בפוסט הזה ספציפית התגובות ממש מחזקות (נראה לי) ומעודדות אבל בפוסטים אחרים יש לי הרגשה שהניחומים לפעמים עוברים את גבול הטעם הטוב וקצת מציקים הם בסגנון שלא מנחם אלא פשוט 'עצוב' 'עצובה בשבילך' 'מסכנה' ואלו תגובות שלא מחזקות אלא הם פשוט, פשוט סתם מיותרות.
זו איזשהי השתתפות בכאב ובצער
ךא חושבת?
גם זה משהו..
ניסית את זה?
כתבו לך פעם תגובה כזו?
לדעתי יש בהשתתפות ובהבנה הזו כן משהו מחזק ומנחם. אני חושבת שזה נותן תחושה שהצלחת להעביר את מה שאת מרגישה ושמי שמאוחרי המסך מבינה.
לא יודעת, הכל נראלי.. לא יצא לי לנסות את זה.
מה את אומרת?
נכון. בדיוק מה שזה בשבילי. תודה לך!!!
יש גם הרבה יותר ממשהו, במה שחושבת בקול אמרה, זה נכון, לפעמים זה הופך להיות מן רחמים כלליים וזה אהמ… איך לומר? ממסכן ולא נעים. צודקת.
את צוגקת לגמרי כשאת אומרת שלפעמים זה עובר את גבול הטעם הטוב והופך להיות מן רחמים כלליים ומסכנות. נכון, זה קורה. אבל כשזה בסדר, והרבה פעמים זה בסדר, זה נעים. לפחות בשבילי.
איך קוראים לאתר? שותפות בדרך. חיבוק מרחוק זה סוג של השתתפות.
תודה ששיתפת. יש הרבה יותר ממשהו במה שאמרת.