האצבעות על המקלדת
אני רוצה לנסוק כמו ציפור
להתקדם בלי לעצור
להמריא, לפרוש כנפיים,
לצחוק לשמש בשמיים
ובין שמיכה של כוכבים
לשחק עם ירח מחבואים
לרגע יש בי נסיגה –
פתאום בלב מקצת תוגה
חזון פועם בחלל אובד
אז לתהום הרצון יורד
אבל למרות ואף על פי
אני חוזרת למעופי
מצליחה לשלוט במועקה
אני עכשיו בנסיקה
"רגע רגע! עצור הכל! למה את עושה את זה? תניחי, כן, תניחי את העט, סגרי את המחברת ואולי אז הלב שלך יפסיק לפעום בכזה טירוף. למה את עושה את זה לעצמך? בשביל מה את צריכה להיחשף? ואם יזהו אותך? ואם יגידו משהו לא טוב? בשביל מה? אל תכתבי, אל תעלי. תשאירי את הכל במגירה. יש כבר כמה בנות שיודעות, נכון? אז בשביל לעשות מזה "פרסומי ניסא"?"
שתקתי. לרגע לא ידעתי מה לענות לה. בשביל מה, באמת? אולי היא צודקת.
אני כותבת מגיל צעיר. יש לי כמויות של מחברות מלאות בשירים, בסיפורים, ברחשי לב… יש לי חלום כזה, להפסיק לרעוד מאחורי הקלעים, ולעמוד בביטחון על הבמה. לא לפחד שאנשים יקראו ולא לחשוש מהתגובות. זה כל כך מביך אותי, מלחיץ אותי. להביא לאחרים לקרוא את מה שכתבתי, זה להגיש את עצמי על מגש של כסף. אפשר לפענח אותי בקלות, ככה אני חושבת, וזה מפחיד להיות חשופה, ברבדים העמוקים שלי, שאותם אני מבטאת במילים, על נייר.
גם עכשיו, עם האצבעות על המקלדת, הלב שלי לא הכי רגוע בעולם, וחוסר הביטחון מצלצל במוחי כמו אלפי פעמונים. משוגעת! תעצרי! תפסיקי! אל תכתבתי כלום. תרדי מזה! זה לא יקרה! את לא הולכת לפתוח בלוג!
אני מעיזה בכל זאת, כי כמו שאומרת לי אמא שלי – "תפחדי, ותעשי."
נשמתי עמוק ועניתי לה, לפחדנית שבתוכי שמשקשקת כולה מכישלון:
"עברתי תהליך, ועדיין. אני מאמינה שאינני היחידה שחווה דברים כאלו. כשאני הייתי שם, לא היה לידי כמעט אף אחד, ואת כל הדרך הזו עשיתי לבד. זה לא היה קל. נלחמתי על החיים, נלחמתי על עצמי. נלחמתי בקושי, בכאב, בטירוף. ברוך ה', הצלחתי ועכשיו אני שונה. למדתי, גדלתי. כשאני יודעת שיש עוד מישהי שאולי נמצאת במצב דומה, ואולי גם לידה, אין אף אחד קרוב, אז אני רוצה, במילים שלי להיות איתה. אם היא תקרא את זה, ואפילו כמה שורות יעודדו אותה, אז עשיתי את שלי, וכל המאמץ היה שווה. אני רוצה שהיא תרגיש שאני שותפה בדרכה והיא לא לבד. הבנת?" הישרתי מבט לחסרת הביטחון.
היא השפילה את שלה. "יודעת מה? ננסה."
אז לכן עכשיו אתן קוראות את השורות האלו. כי החלטתי להתגבר ולעשות את הצעד. כולי תפילה, שאצליח. אשמח מאוד שתגיבו (פעם ראשונה שאני עושה כזה דבר!) ותודה רבה לכולן, על השותפות בדרך.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
מהמם ממש
מה זה הכישרון הזה?!
יופי של כתיבה:)
קראתי לאט לאט בשביל להבין הכל ולא יכלתי להפסיק עד הסוף!
כל הכבוד על ההתגברות:)
מעולה שההעלת, אני מנסה לחשוב מה הפסדנו עד עכשיו ומקווה שתעלי הרבה פוסטים שיכסו את מה שהפסדנו;)
בהצלחה,
ותודה שבסוף העלת..
מריכה מאוד❤
חחחח תודה יקרה שלי!! אני ממש מקווה שתהנו מההמשך… ולא נורא – עדיף מאוחר מלעולם לא, תסכימי איתי…
אגב, האמת היא שממש כשנפתח האתר כתבתי כאן פעם אחת ויחידה. ועכשיו בחופש החלטתי לראות מה השתנה וקיבלתי שוק אז אמרתי – טוב, אולי נתחיל לכתוב כאן משהו רציני… חחח מביך…
אמאאאאאאאא
נסיכה זה מטורףףףףף. את באמת נסיכה!!!
כל הכבוד על האומץ.. ממש מבינה אותך. ומאודדד מזדההה.
מוווווווושלם. הייתי רוצה להכיר אותך..
שאת לא לבד זה מאוד עוזר. שיש איתך עוד מישי בדרך.. הלוואי שהיה לי אחת כזו.
וואו תודה!!! ריגשת אותי נשמה!!! יום אחד אולי באמת נכיר…
וואו איזה אומץ!! כל הכבוד לך!! בראוו!!!
והפוסט כתוב כ"כ יפה!! ממש מחכה להמשך!!!
וואו איזה כיף לי לקרוא את מה שכתבתן!!! זה מעלה לי את הביטחון העצמי… תודה על ההזדהות. יש המשך, בעזרת ה', אל תדאגו…
תודה רבה!!!
וואו איך שאת כותבת יפה?
אני חיכה כ"כ להמשך הבלוג
שמיכה של כוכבים!
מהמם. אימצתי
חחחח תודה! סתם ביטוי כזה שיצא לי בשלוף כשכתבתי את השיר…
חחחח תודה! מחימא לי. זה סתם ביטוי יצא לי בשלוף כשכתבתי את השיר…
וואו!! מתפעלת.
הכתיבה שלך זורמת ואיכותית,
והמודעות העצמית שלך מפעימה.
מחכה לבלוג שלך(:
מפרגנת שאת!!! תודה ענקית! זה מעודד אותי… באמת!
וואוו כתיבה מטורפתתת
והיי אני גם באותה בעיה;) מפחדת לשתף כי מה אולי יזהו אותי? ואם זה יהיה מזעזע?
קיצר יפה לך שאת פשוט מיישרה מבט ועושה תצעד;)
ומחכה לעוד פוסטים שלך!!
לוב יו:*
וואו ילדה מהממת את:)
נשמעת ממש חמודה!
יש לך כישרון כתיבה.
ואני רוצה שתמשיכי לכתוב!!!
בשבילי;)
איך אני אוהבת שכותבים דו שיח בין עצמך לעצמך (כן.. אני יודעת שקוראים לזה מונולוג)
ואת.. כתבת את זה כל כך יפה שפשוט לא יכלתי להפסיק באמצע
מחכה לפרק הבא!!
מהממת שאת.
תמיד יש פעם ראשונה. והנה תשימי לב שהיא לא ככ גרועה כמו שדמיינו.
ואם יגלו בך משהו זה עומק יופי למודעות עצמית.
מחכה להמשך:)
איזה חמודות אתן! התגובות האלו כל כך משמחות ומרגיעות שאין לכן מושג איך אני מחייכת ומתרגשת עכשיו שהפוסט הקטן שלי עלה יפה… תודה ענקית לכל אחת!!!
וואווו,כותבת מהמםם,ריגשת אותי.
כל הכבוד ענקקק על האומץ שלך לכתוב!!!!!
תודה! צרעך אומץ, באמת, אבל איך אומרים? אם לא תקפוץ למים לא תלמד לשחות…
וואו! זה ממש ממש יפה!