זיכרונות
זה היה לפני שנתיים.
בבית הספר שלי היה חידון על הלכות חנוכה.
למדתי, השקעתי, ובסוף גם הגעתי לגמר!
אבל אז…
כאן המקום להסביר משהו.
בגלל הקורונה, זה לא היה מול כל בית הספר, אלא רק המתמודדים, עם מחשבים.
לענייננו- המחשב שהביאו לי היה בעייתי.
לחץ על דברים לא נכונים.
מתוך חמש שאלות,
אני עניתי רק על אחת.
ואז נכשלתי בזה.
ממש לא באשמתי,
אבל לא היה מה לעשות.
אבל התעלמו מזה שממש התאמצתי,
אמרו לי: "זה לא נורא, זה בסך הכל חידון"
– – – –
זה היה ביום הולדת 9 שלי.
חגגתי יום הולדת בבית, עם כל החברות (לכיתה, לומר שהן באמת היו חברות שלי זה שקר)
הכנו פעילות מושקעת, של קישוט קופסת גפרורים. (זה היה סמוך לחנוכה)
הבנות לא הקשיבו.
כמה מהן כמעט הציתו את החצר.
לא שמו לב שאני בוכה.
– – – –
זה היה בבת מצווה שלי.
הארוע שלו חיכיתי.
הוא היה פשוט מאכזב.
אנשים קרובים שחיכיתי לפגוש אותם לא באו.
שמו שירים שאני באמת מתעבת.
לא נתנו לי לשבת לאכול.
רצו להרים אותי על כיסא.
לא רציתי.
במשך כמה זמן לא יכולתי לשבת מחשש שירימו אותי.
לא זה מה שציפיתי לו.
כמה פעמים התחלתי לבכות כשנזכרתי בזה.
– – – –
זה היה במסיבת סיום, לא זוכרת איזו כיתה.
אמרו לי להכין פעילות.
אז הכנתי.
3 פעילויות מושקעות.
לא נתנו זמן אפילו לאחת.
אנשים לא הבינו למה אני כבר לא מוכנה להשקיע.
– – – –
אחותי הייתה בבית עם חברה שלה. (ושלי)
בערב החברה הקריאה לי סיפור שהיא כתבה.
ואז עצרה באמצע, כי הייתי צריכה ללכת לישון.
הן אמרו שנמשיך מחר בבוקר.
לא קרה.
הפסקתי להאמין לבני אדם.
– – – –
לאחותי היה יום הולדת.
הכנתי לה מתנה-
תיליון.
השקעתי עליו ממש.
אחרי זמן מה ראיתי אותו על הרצפה.
מרוסק.
אני לא בטוחה שהיא יודעת על זה בכלל.
– – – –
זה היה בכיתה ב', או ג' (לא זוכרת בדיוק)
הייה לי חברה ממש טובה.
היינו ביחד כמעט כל יום.
עשינו ביחד מלא דברים (כולל התכתבות בשיעורים)
ואז אחרי שנה,
היא פוצצה את הבועה.
אמרה שהיא הייתה איתי רק כי לא היה לה נעים לומר לי לא.
הרגשתי נבגדת.
– – – –
זה היה נראה לי בכיתה ב'.
הייתה לנו תורנות ניקיון.
כל יום יש כמה בנות שמנקות את הכיתה בסוף היום.
אני הייתי ביום שני.
במשך כמה שבועות כולן הבריזו,
ניקיתי את הכיתה לבד.
פעם אחת החלטתי שזהו.
הלכתי בלי לנקות.
הן צעקו שאני צריכה להישאר,
ואם אני לא אשאר במשך שבוע אני אצטרך לנקות לבד את הכיתה (או משהו כזה).
רצתי הביתה בבכי.
אני כותבת את זה בבכי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
22 תגובות
שמחתי להיות האהבתי הראשון שלך,
מהממת!
אויש..
כמה אנחנו צריכים להבין שכל מעשה קטן שלנו משפיע על הסביבה..
וואי נשמה זה כזה עצוב. הזכרת לי משהו והייתי חייבת להגיב לך.
פעם עשיתי תרגיל כתיבה כזה, של כל מיני זכרונות מפגיעות שפגעו בי. זה היה אמור להיות תרגיל טוב שיש לו מטרה טובה (לסלוח וכו') אבל הוא עשה לי כל כך רע! להרבה זמן!
הצטערתי על ההתנסות הזו. בשביל מה צריך להיזכר בצורה מרוכזת בכל כך הרבה פגיעות? זה ממש הורס את הנפש. ככה הרגשתי.
לא סתם אנחנו אומרים כל לילה "הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי…" – אנחנו שואפים לזכור דברים טובים ומעצימים, מחמאות, לא פגיעות. זה לא טוב לנו.
בבקשה, אל תישארי בזכרונות כאלו, אל תעצימי אותם בתוכך. זה לא מקדם לשום מקום. אוהבת ❤
איבדתי את זה לשניה..בת כמה את?
13
וואו, את נשמעת הרבה יותר.
את ממש בוגרת גם בצורת ההבעה שלך:)
כאב לי לקרא אותך.
מקווה שיהיה לך יותר טוב❤
ואוווווווו
איזה מהממת את
לב נדיייייייייר
זה כואבבבבבבב
?
זה כזה כואב לקרוא את זה, מהממת אחת.
אלו זכרונות של השפלה, קריעה.
אבל את בטוחה שהן טובים לך, הזכרונות האלה?
הם כאבו מאוד, ועדיין כואבים
אבל גדלת מהם. לא?
?
יאווווווווו כואב מדיייי ?????
אני בוכה ביחד איתך!!
הפוסט הזה תפס אותי בדיוק בסערת רגשות אז בכלל הגיע בזמן…
אני ממש מבינה אותך!!! כל מקרה שכתבת כאן נגע לי במקום עמוק…
הלוואי והייתי יכולה לכתוב לך משהו אבל אני באמת לא יודעת מה להגיד… אני עצמי במצב רוח שיא הסוער כרגע….
אבל אל תוותרי על עצמך!! את שווה מידי הרבה!!!
וואיייי… קשה קשה. זכרונות, בגידה, אמון שנשבר.
אני יודעת שבמצב כזה, קשה לשמוע את זה, וזה נשמע מנותק לגמריי, אבל חשוב לי שתתני אמון באנשים. את ראויה להאמין באנשים. זה רק יעשה לך טוב.
❤
וואי
זה קשה. בוכה בשבילך?
את מהממת!
עצה שלי: תנסי לא לאבד את האמון בבני אדם. (בדוק)
נשמע כל כך מתסכל.
למה כולם כותבות לא לאבד את האמון? רוצים שסתם נאמין לאנשים?
לא. לא בריא להאמין בכל בנאדם שאת פוגשת!!
אבל-
"כבדהו וחשדהו" זה מושג!! את אמורה לכבד, וביחד עם זאת לחשוד בכל אדם שאת פוגשת. בפורפורציה.
נגיד בחברות שלך זה לא יהיה בריא אם יהיה לך מידי הרבה "חשדהו" בגלל שאת אמורה לסמוך עליהן. מבינה?
כל אלה שבאות להגיד לא לאבד את האמון, בעצם מנסות להגיד, תתמקדי ב"כבדהו" ביחד עם ה"חשדהו" בגלל שטבעי שבנות מאבדות אמון כשמישהו בוגד בהם.
מקווה שהיה מובן…
ילדה מדהימה של אבא שבשמיים!!!!!!!!לא להאמין שאני בגילך ועם כל הכבוד למה שאני עברתי בילדות אין לי זכות אפילו לצייץ מולך…
טיפ ממני-כן אני יודעת שזה לא קל אבל תנשמי עמוק ותסלחי להם בלב שלם.לכל מי שפגע בך אי פעם.תעשי את זה ומהר אם את לא רוצה שאנשים קרובים שאת אוהבת באמת (או ח"ו לא את עצמך…) יסבלו כי הקב"ה מנסה לשלוח לך סימנים שיגרמו לך לעשות את זה
(מניסיון!!!אני עברתי כמה דברים בחיים שלי שמאוד,אבל מאוד פגעו בי.והם אפילו לא חשבו שהם צריכים להתנצל!להפך,מבחינתם אני חייבת להם התנצלות!!!בקיצור,לא סלחתי להם עד שחברה ממש טובה שלי,אחותה הקטנה וההורים שלהן עברו תאונה קשה ולרפואתם קיבלתי החלטה לסלוח לכל מי שפגע בי אי פעם וברוך ה' יצאו בניסים,היום הם כמעט בלי שריטה…)
תבני את עצמך מתוך הכאב הזה יפה שלי,אוהבת אותך המון ובהצלחה!!!
וואו, תודה?
היי גיבורה!!!!!!!
פשוט פשוט פשוט.
אאוצצ זה קורע, זה פשוט כואב כואב כואב.
מבינה אותךממש.
?????????
מזכירה לי את עצמי…
אבל בכל זאת אני אגיד לך טיפ
אולי הוא יעצבן
ואולי שמעת אותו כבר
ובכל זאת תקשבי שוב, כדאי!
אני בכיתה י"ב אני עדיין יכולה לחזור על מקרים שלא סלחתי בהם אבל לא כמו בכיתה ח' ובכיתה ט' שאז זכרתי כל דבר,
אז אפשר לומר שזה בעיות בזיכרון או שזמן מרפא אבל בחיאת בננו זה לא זה,
זה ההחלטה שלך לסלוח להבין שלא כולם היו אז בוגרות ולא כולם כאלה מוסריות (לא אני לא עפה על עצמי אני פשוט מודעת) להבין שזה באמת אבל באמת באמת מכביד בסופו של דבר על הלב שלי, אז לא מספיק שאז הם דפקו אותי והשפילו ורמסו (והמקרים שלי לפחות אכלו לי חצי ילדות) הם גם צריכים להמשיך להרוס עכשיו?! בסך הכל אני מפסידה מהאנרגיות השליליות!
אז תנסי לסלוח, לא בשבילם בשבילך! זה שווה!
היי מאמי,
ת'אמת, זה קשה לקריאה.
היו פה אוסף של זיכרונות שתמצתו ילדה שמקבל כפה מהעולם
ואז בוקס, ועוד אחד.
זה היה כואב, התיאורים שלך היו חיים, כאילו את נושמת אותם ליום יום.
לי היו זיכרונות שהציקו לי, שאבו את האוויר בכול לילה.
עד שהחלטתי שבשביל בריאות הנפש שלי ובשביל שיכנס לי גם חמצן ולא רק כאב
בשביל אלה אני לא נזכרת יותר, פשוט מפסיקה לחשוב על זה בכוח.
זה ניראה בריחה או התחמקות אבל אני חושבת שזה טוב, מספיק חשבתי-חרשתי-כאבתי על זה.
החיים שלך בעתיד זה לא אוסף הזיכרונות שכתבת. זה פוסט שעדיין לא נכתב
תחזיקי את העט לפני שישתלטו לך עליו.
לייק!! התשובה שלך מעידה המון עלייך, ג'ינג'ית!!
חולה עלייך!!
יאאא כואב לי לקרוא את הפוסט שלך!
אבל תקשיבי אני מפחדת שאם תמשיכי לזכור את הכל ולכאוב יותר מידי. להתמקד בדברים השלילים בחיים.
זה לא עושה לך טוב! וזה יכול לגרום לך להיות מידי עצובה…
וזה ממש לא טוב ככה!
אני חושבת שתנסי מהיום לבדוק גם את הדברים הטובים בחיימשלך.
תנסי יומחד להתמקד רק בדברים טובים.
מנסיון: זה עושה הרגשה ממש טובה!!
ובאמת תנסי לא לחשוב על העבר טו מאצ' אני יודעת שזה קשה!
אבל כבר אי אפשר לשנות אותו אז תסתכלי קדימה ותגרמי לחיים שלך להיות יפים וזוהרים.
כי לאהוב את החיים ולהנות זה בחירה
הצלחות לך?