מתפללים לה' או לרבי?

מקום לתשובות

הי שותפות אהובות!

במדור הזה נעלה שאלות ותשובות שפורסמו בקבוצת וואטסאפ* של מדרשת "פנימיות" בשם "המקום לכל השאלות" שאפשר לשאול בה שאלות בהשקפה, באישור מנהלת המדרשה כמובן וצוות המשיבים.

(*לא נפרסם כאן פרטים אבל אפשר לשלוח מייל בנושא, מי שמעניין אותה: postimshutafot@gmail.com)

מה זה בפשטות אומר שהרבי הוא עצמות ומהות של הקדוש ברוך הוא? והאם הבקשות / תפילות / תודות שלנו בדיבור ומחשבה הפנימיים אמורים להיות מול השם או מול הרבי ?

*

האמירה ש"הרבי הוא עצמות ומהות של הקב"ה" היא אמירה שהרבי בעצמו אמר. כחסידים, יכול להיות שהיינו מרגישים את זה, אבל לא היינו אומרים את זה מעצמנו לולא הרבי הגדיר זאת בעצמו.

מהו ממוצע? במונחים המוכרים לנו, 2 הוא הממוצע בין 1 ל-3. ואם היינו מנסים להקביל, היינו מגיעים למסקנה שמשה רבינו הוא הממוצע בין הקב"ה לבינינו.

אבל הרבי מדייק את זה אחרת.

משה רבינו (ועל דרך זה כל "משה רבינו שבדור", הרבי שלנו למשל) הוא ביטוי גשמי של הקב"ה מהבחינה הזו שעוצמת ה"ביטול" שלו לאלוקות היא כ"כ גדולה, שאין כמוה. כך שגם בהיותו אדם בעולם הזה, הוא מייצג את הקב"ה בכל עניין.

אפשר לראות את זה באופן בולט מאוד ב"חיים האישיים" של הרבי. אין לו חיים אישיים, בכל ענייניו הוא מסור לעם ישראל. כל כולו הוא רצונו של הקב"ה.

בשירת היום שאנחנו אומרים בכל בוקר בתפילה, כתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". מה משמעות הדבר? שהאמונה בקב"ה ובמשה רבינו היא אותו דבר. דמותו של משה רבינו מייצגת בכל מהותה את הקב"ה.

נביא דוגמא נוספת לעניין, ממדרש שמופיע בפירושו של רש"י, על עצירת המגיפה ע"י אהרון הכהן.

"ויעמוד בין המתים וגו’" (רש”י על במדבר פרק יז פסוק יג) – אחז את המלאך והעמידו על כרחו.

אמר לו המלאך "הנח לי לעשות שליחותי"

אמר לו (אהרן) "משה צוני לעכב על ידך"

אמר לו (מלאך המוות) "אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה"

אמר לו (אהרן) "אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב”ה ומשה אל פתח אהל מועד. בא עמי ושאל".

וזהו שנאמר "וישב אהרן אל משה" (מכילתא)

בשיח הזה בסופו של דבר אהרן גובר על מלאך המוות משום שהוא בא בשליחות משה, ואמירתו של משה היא כאמירה ישירה של הקב"ה, ולכן עמדתו של אהרון מול עמדתו של מלאך המוות (שגם הוא שליחו של הקב"ה) – שווה!

אז לשאלתך הראשונה, "עצמות ומהות" פירושו שהרבי הוא ביטול מוחלט ואין בו שום "עניין נוסף" על הקב"ה. כל כולו מבטא אלוקות באופן ישיר ונקי ובלי שום עיוות.

בפועל רואים שככל שמתקרבים יותר לרבי ומקיימים את הוראותיו, מתקרבים יותר לקב"ה. אם מתקרבים למישהו שאינו צינור ישיר כמו הרבי, הרי ההתקרבות אליו מהווה אמצעי מפריד בינינו לבין הקב"ה. ואילו ההתקרבות לרבי מקרבת אותנו לקב"ה יותר ממה שהיינו קרובים אליו בעצמנו (הלימוד וקיום ההוראות שמביאים אותנו להבנה, רגש ומעשים עוד יותר קרובים לה').

עכשיו לגבי התפילה.

אף אדם לא מתפלל לרבי. אנחנו מתפללים לקב"ה. מודים לקב"ה ומבקשים מהקב"ה.

כחסידים, אנחנו יכולים לבקש מהרבי שיתפלל גם הוא בשבילנו, שיברך אותנו. זה מסייע ונותן כח בעבודת ה'.

יחד עם זאת, כשחסיד פונה לרבי, בכל עניין, אין בכך סתירה חלילה לאמונה בה'. כפי שהבנו בחלק הראשון של התשובה.

(השיב: הרב אלישע קצבי)