ללמוד איך לקום מנפילות זה הכי קשה בעולם. זה הופך אותך לחזק.
לחברה הכי טובה בעולם
כותבת לך
כשהלב שלי קרוע
והנפש עייפה
חושבת עלייך
כשהכאב הזה הכי לא צבוע
ושוב אני בוכה…
אני מתגעגעת אלייך
כל החיים
מתי כבר את חוזרת??
זוכרת רק מתי שהלכת
מתי שנאבד בי הכל
אולי עדיין נשאר בך
ממה שהיכרתי פעם
היית פעם מחזיקה לי ידיים
מחייכת מתוך חשיכה
היית נותנת הכל מתוכך
והכל באהבה…
אני זוכרת אותך
אני מחכה
שתבואי אליי בחזרה…
אוהבת אותך חברה שלי
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
27 תגובות
כי עוד לא התעוררתי…
ואת מזכירה לי ממש את הכתיבה של בדודה שלי אגב…
אני אקווה בשבילך ברשותך שמה שיקרה יהיה הכי נכון לך ושתצליחי לראות את זה. הגעתי למסקנה אחרי המון זמן שלצערי לכל אחד יש תחליף….
סורי שביאסתי..
חח מן הסתם זה לא קשור אלייך אבל אתן לך חומר למחשבה?
למה את מחכה שאני אבוא אלייך בחזרה? למה של תיגשי את אליי? למה את לא מבטאת את האהבה הזו אליי?
כילו את כותבת מה שהיא עשתה ואת מתגעגעת, אני לא יודעת אם את עשית משו מנגד וביטאת את האהבה, אבל לי קרה משו מהצד השני ובגלל הסיכוי הקטן שזו את אני כותבת, הרגשתי שזה כמו חברות חד צדדית אז התרחקתי ואחרי זה כתבת "למה את לא מתייחסת?"
אני לא מתייחסת? אולי תתחילי את להתעניין? למה אני צריכה להרגיש שרק אני פה מושכת?
טוב פרקתי..
עכשיו אליך מיכל הקטנה – את ענקית❣️
בהצלחה?
וואי.
סיפור ארוך מידיי….
זה חברה שלי שהפרידו ביננו. סיפור חיי כאילו….
גם אני גרה בעיר אחרת עכשיו.
אני זאתי שאוהבת ויותר מידיי, היא זאת שלא מבטאה את האהבה שלה, ולפעמים אני כבר לא יודעת אם היא אוהבת עדיין, כשאין קשר, מרחוק ולמרות הכל.
איזה חברה וכתיבה חמודה❤️
גם אני מחכה בואו נפתח מועדון המחכות
אגב יש לך כתיבה ממש יפה וכנה
מהממת את
כואב?
בהצלחה נשמה!!
את נשמעת ממש חמודה:)
אהבה זה דבר כואב.
אבל אהבה זה גם רגש שא"א לחיות בלעדיו.
אז אוהבים וכואבים ונאנחים ומחייכים וממשיכים את החיים.
אני מאמינה בך המון, וכאב לי ממש שקראתי את מה שכתבת, רק מעדכנת.
המון המון בהצלחות לך, אהובה שכמותך.
תודה רחלי…
נדמה לי שראיתי פוסט אחד שלך פעם,
על זה.
וממש הזדהתי…
תודה נשמה. צודקת במאה אחוז.
כשלא אוהבים מסתדרים הכי טוב
מהמם. מרשה לי להקדיש לחברה שלי חלק?
בטחחחחחחחחח
שכחתי לכתוב,
מוקדש לכל החברות הכי טובות……….
וואו קשה
מלא הצלחות!!!!
כתיבה יפה אהבתי את ההתחלה
מיכל הקטנה, את לא מבינה איך הזכרת לי את הסיפור שלי!
אני חושבת שאת חברה שלי, ואם כן, תדעי לך שאני אוהבת אותך????
אין לך מושג עד כמה ומתגעגעת
יש מצב שזאת את?
משהו בך אומר לי שכן…
וגם אם לא אז את מזכירה לי את עצמי, אני מרגישה כאילו אני כתבתי את זה
אוהבת אותך גם אם זה לא את…
מיכל, (בכוונה לא הקטנה, כי את לא.) אני מרגישה שאת מדברת אלי.
אז אני עכשיו כותבת לך את מה שהייתי עונה לחברה האהובה שלי אם היא הייתה שולחת לי את זה.
אני אוהבת אותך. כל כך ויותר. אבל אני לא יכולה כבר. המציאות חיים שלי ושלך ביחד כמו שהיינו וכמו שהיינו רוצות, פשוט לא יכולה להמשך.
זה גם בגלל הסביבה, שכל כך מקשה עליי ועלייך, אבל גם בגללי. העומס הרגשי הזה גדול עלי. את מסכימה לחשוב גם עלי, לא בתור החברה החזקה שאת מכירה, אלא בתור ילדונת בת בקושי שבע עשרה, שאמורה להתמודד עם רגשות שגדולים עליה. זה קשה לי, זה מציף אותי. כשאת עצובה, זה הורס לי את היום ואת הלילה. כשאת צריכה אותי חזק ואני לא יכולה להיות שם בשבילך, זה חונק אותי בפנים. דווקא ובגלל שאני אוהבת אותך כל כך.
ומיכל, שלא תחשבי. אני לא גיבורה גדולה, עוד לא העזתי להסביר לחברה שלי את כל זה, אני רק מנותקת ממנה, וזהו. אבל בבקשה, את מסכימה לקרוא את זה כאילו זאת אני????
אוץץ
זה מעצבן לתת ולתת ולא לקבל חזרה
את נותנת אהבה ומצפה לאותה כמות
אז תני לי לחדש לך?
תפסיקי לצפות לקבל ממנה כמו שאת נותנת, כי היא זה לא את ובחיים אל תהיי כזאת
את נותנת מה שאת רוצה והיא נותנת כמו היא רוצה
ככה זה בחיים
הלוואי שתפנימי אתזה
כי זה קשה אבל שווה
אוהבת❤
"כי זה קשה אבל שווה"
מה שווה? להתרגל לזה שהיא נותנת כמה שהיא רוצה וממש לא ביחס אלי?
לא, להתרגל למציאות שלא כל מה שאנחנו מצפים אנחנו מקבלים
וכן, לפעמים אנחנו נותנים הרבה והזולת נותן קצת
נכון, מסכימה איתך. אבל לפעמים זה כל כך מבלבל. היא אומרת שהיא לא נותנת, כי היא לא יודעת לבטא אהבה, או חלשה מכדיי לתמוך בי. ואני מבינה הכל, נותנת בלי גבולות. אבל אולי היא לא רוצה לתת? מפחדת?
לא בטוחה שזה נכון. היא רחוקה ממני לא מבחירה שלה, אבל אולי כן???
אוף מבולבלת.
תני להפחית קצת, את באמת לא צריכה רק לתת ולתת ולא לקבל כלום
תדברי איתה שיחה פתוחה, למה לא?
מיכל, (בכוונה לא הקטנה, כי את לא.) אני מרגישה שאת מדברת אלי.
אז אני עכשיו כותבת לך את מה שהייתי עונה לחברה האהובה שלי אם היא הייתה שולחת לי את זה.
אני אוהבת אותך. כל כך ויותר. אבל אני לא יכולה כבר. המציאות חיים שלי ושלך ביחד כמו שהיינו וכמו שהיינו רוצות, פשוט לא יכולה להמשך.
זה גם בגלל הסביבה, שכל כך מקשה עליי ועלייך, אבל גם בגללי. העומס הרגשי הזה גדול עלי. את מסכימה לחשוב גם עלי, לא בתור החברה החזקה שאת מכירה, אלא בתור ילדונת בת בקושי שבע עשרה, שאמורה להתמודד עם רגשות שגדולים עליה. זה קשה לי, זה מציף אותי. כשאת עצובה, זה הורס לי את היום ואת הלילה. כשאת צריכה אותי חזק ואני לא יכולה להיות שם בשבילך, זה חונק אותי בפנים. דווקא ובגלל שאני אוהבת אותך כל כך.
ומיכל, שלא תחשבי. אני לא גיבורה גדולה, עוד לא העזתי להסביר לחברה שלי את כל זה, אני רק מנותקת ממנה, וזהו. אבל בבקשה, את מסכימה לקרוא את זה כאילו זאת אני????
אני עם דמעות עוד רגע ממוש.
לא יודעת עם זה את, זה מאוד נשמע לי.
שתדעי יקרה, ואני מרשה לעצמי כבר לדבר ככה, כי זה כבר בגובה העיניים:|)
שתדעי, שאי אפשר להיות כלי ריק, ואי אפשר להכיל הרבה כ"כ, ולא להגיד ורק לשמוע, זה לא אפשרי, זה לא בריא.
את בן אדם, את בן אדם!!!!
אי אפשר להגיד על מה שמישהי אומרת שאין לך מה להגיד, עם תהיי כלי ריק זה פשוט יקרה לך עוד ועוד פעמים.
זה מה שמבדיל אותנו מעצים, מאבנים, ומכל חפץ או חיה.
יש לנו שכל, וזה אמור להשתלב, אי אפשר רק להקשיב.
את לא חפץ, את בן אדם שיש לו דעות, שיש לו מחשבות, שזה מאוד הגיוני שיצוצו לך.
ברגע שאת מקשיבה למישהי את לא יכולה להיות כל כולך איתה, זה לא יכול להיות.
יש לה רבי, יש לה הקב"ה ששם היא יכולה לפרוק הכל בלי מילה מצדם.
מה שמייחד אותך כבן אנוש זה היוכלת לעזור ולהגיב ולהכניס גם את עצמך.
להכניס את עצמך זה לא אומר שאת מדברת על עצמך, זה אומר שיש לך מחשבות תוך כדי על מה שהיא אומרת לך, שאת לא צריכה ואסור לך לנתק אותם, כי ככה את מתנתקת מעצמך ומתמזגת עם הכאב.
אז בבקשה, אל תעשי את זה לעצמך יותר.
את בן אדם ויש גבול מסוים, בסדר?
ואת גיבורה, אני יודעת כמה שזה קשה, לכל הצדדים.
ואולי יבוא יום שבו תבואי ותהיי מסוגלת להסביר וגם היא.
שתדעי שהיא עכשיו שמחה, וטוב לה, והיא לא חושבת עלייך כמעט, היא עסוקה בדברים והיא בסדר, והיא תהיה בסדר, מבטיחה לך:)
ממני, בונבון סגול ומתוק:)
מי את?
אולי את חברה שלי, אבל נשבר לי הלב ככה. לא יכולה לבד. אם קשה לך, אני לא לוחצת. תמיד הייתי כאן בשביל לתת ולא לקחת. לפעמים גם לי מותר להיות חלשה, ומותר לך לעזור לי, כמו שאני תמיד מקשיבה לך.
סתם פירקתי. לא יודעת אם זה את. אבל את מדברת במקומה לפחות.
לא זה לא היה אני…
וכל כך כואב לי שכל הבנות כאן כותבות במקומי.
הם לא יודעות כלום. לא מבינות כלום.
ואף פעם לא היו אני…
ושאלה קטנה. מתי כתבת את זה?
אבל למה???
מיכל. למה???
למה מה?
כלום. אל תביני.
לא צריך כלום וזהו.