נוסטלגיה מהארכיון שלנו – מס' 8
מתביישת לחלק נרות שבת (פורסם לראשונה כ״ט בתמוז תשע״ח)
אני בת חסידית. אבל יש לי בעיה:
אני ממש לא מסוגלת ללכת לחלק נרות שבת.
אני מתביישת נורא. עצוב לי שאני לא עושה מבצעים. אבל זה גדול עלי..
להסתובב ככה ברחוב ולדבר עם אנשים
—
שלום לך יקרה!
כתבת שאת בחורה חסידית ומתביישת נורא לחלק נרות שבת.
אני מתקשה להבין משאלתך אם את בעלת אופי ביישני או לא. אך אנסה להתייחס ספציפית לנקודה בה את מתביישת: את לא מסוגלת לחלק נרות שבת כי את מתביישת.
אני חייבת שנבין יחד משהו קטן: אין דבר כזה אישיות ביישנית.
הכול ענין של הרגל
האישיות נקבעת מכל ההרגלים שאדם למד וצבר עם השנים, ההרגל של מעשים קבועים והתנהגויות קבועות, מייצר ומפתח בנו מבנה בסיסי לאישיות שלנו.
אם הורגלנו ולדפוס התנהגות מסוים (וזה ממש לא משנה אם זה באשמתנו או לא) זה הופך להיות חלק בלתי נפרד מהאישיות, מהאני.
למשל:
אחת שהורגלה לבלגן- בלגנסטית.
השניה שהורגלה לסדר וניקיון-מוסדרת.
זאת שהורגלה לחשב את צעדיה/ לא לבזבז כסף- מחושבת.
ויש מי שהורגלה להתבייש או הורגלה לא להביע את דעתה ורצונותיה בקול, במשך השנים לא הצליחו לבקוע את חומת הבושה הבסיסית שרכשה בילדותה- היא ביישנית.
מה זה אומר לגביך? שהבושה היא רק הרגל, אמנם הרגל חזק, הרגל ישן וידיד וותיק שלך., אך לא האישיות שלך!
זה אכן חלק ממך, אבל לא את! ולכן זה בר שינוי. אפשר להיפרד אחרי עבודה – מכל תכונה שאנחנו רוצים לשנות, ולגלות בעצמנו תכונות חדשות ומפתיעות ?
ובחזרה לשאלה –
אני מבינה שאת לא יוצאת למבצע נש"ק בגלל מחסום הבושה.
עכשיו הבנו שאת לא בעלת אופי ביישן, אלא רכשת במהלך השנים התנהגות ביישנית (וייתכן ביישנות ספציפית רק בנושא זה, אינני מכירה אותך אך ייתכן שאת בתחומים רבים ממש לא ביישנית).
כיצד משנים הרגלים שאנו רוצים להיפטר מהם?
הנה עצה מעשית לשבירת מחסום הבושה בחלוקת נש"ק:
תלכי מספר פעמים עם חברה, ואל תדברי כלל, תתרגלי שאת יוצאת למבצע נשק ללא צורך להתמודד עם מחסום הבושה.
תבחרי לצאת עם חברה לא שיפוטית, אחת שאת מרגישה בנוח איתה.
אחרי 5 פעמים שיצאת למבצע נשק ולא דיברת רק ליווית את חברתך, קחי על עצמך משימה שביציאה הבאה לחלוקת נש"ק עד סוף הזמן שהקצבתן לעצמכן לחלק נש"ק, את מחלקת רק לאשה אחת, ומדברת איתה ומציעה לה. (גם אם לא לקחה ממך זה בסדר, המטרה זה שבירת מחסום הבושה) גם משימה זו לעשות 5 פעמים.
אחרי 10 פעמים של חלוקת נשק שמתוכם 5 פעמים לא דיברת, 5 פעמים דיברת פעם אחת, כבר תרגישי לבד איך את מתחילה לאמן את הגוף שלך לא להתבייש.
תראי שאת מסוגלת להתמודד עם הבושה התוקפת אותך ולשנות את ההרגל.
אל תוותרי! בהתמדה תעלי בהדרגה את הפעמים בהם את זו שמציעה נשק, עד שתרגישי שאת מסוגלת לצאת לבד לחלק נשק.
ויששש!! עשית את זה!
לזכור את המטרה
על מנת להפחית את החרדה שלך מלהתמודד עם מחסום הבושה עליך לקחת בחשבון שיהיו נשים שיתנגדו לקבל ו/או אפילו יצעקו או יעקמו לך פרצוף, כמו כל דבר שעושים בחיים יש סיכון- הסיכון היחיד כאן הוא שפשוט לא ייקחו ו/או יגידו משהו
אז מה?! שיגידו, זה חלק מהאימון(: את לא עושה מעשה רע את עושה את המעשה הנכון ביותר, מקיימת הוראה של הרבי של כולם.
אם את מרגישה צורך לשנות את המינון שהחלק הראשון /השני יהיה יותר או פחות פעמים עשי זאת לפי הרגשתך, את בוודאי מכירה את עצמך ואת היכולות שלך,
רק תזכרי שהמטרה היא שאת עוברת לדיבור בעצמך במהלך החלוקה בהדרגה עד חלוקה באופן עצמאי לגמרי, המינון שהצעתי הוא ממוצע.
שינוי הרגלים זה כמו שריר שצריך לאמן אותו, בהתחלה זה קשה, והשריר כואב אחרי האימון, אבל בסוף השריר מתחזק והמשקולת מורמת בקלות וללא מאמץ.
כך אותו דבר בשינוי הרגלים שרכשנו, קשה אך בסוף לא תזכרי איך בעבר התביישת מחלוקת נש"ק, תראי לבד שהחלק הזה של הבושה שהתקבע באישיות שלך – ישתנה.
אני מניחה שתצליחי, מדבריך הבנתי שהוראות של הרבי חשובות לך מאוד, ושאת רוצה לצאת למבצע נש"ק ואני מאמינה שרצון חזק כל כך ורבי ענק כל כך שמלווה אותך זה עצמו תמריץ מספיק טוב כדי לנסות ולהצליח.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
