משתוקקת לאהבה

איזה כלומניקית. פיצית. שהמשפחה ( במיוחד את, אמא) רואים אותה בתור איזה נסיכה מפונקת שלא עושה כלום.

לא מזיזה אצבע מחוץ לד' אמות של המחשב. וכשסוף סוף היא עוזרת, ברור שעם פרצוף חמוץ.

ומה אני באמת? אני ילדה קטנה. שמשתוקקת להתייחסות חמה. לחיוך. ללטיפה. לאהבה.

ובגלל שמחוץ לד' אמות של המחשב לא נתנו לי אותו, מצאתי אותו במחשב. כמובן- בשותפות בדרך.

כשאני עוזרת, לא מגיע לי איזו מחמאה? איזה צ'ופר? אפילו שאני כבר לא בת שמונה? אז מה? גם למתבגרות לא מגיע לקבל קצת אהבה? למה? למה את לא מעריכה אותי??? למה את לא אוהבת אותי?? למה?? למה??

זה מכתב לכל האימהות. שתדעו. שתדעו שגם אנחנו, הבנות המתבגרות שלכן זקוקות לאהבה.

למרות שלפעמים קורה שאנחנו דוחות את האהבה, זה רק כדי לנסות אתכן. לראות אם הליטוף הוא הצגה. כי אם הוא כן, את תקחי כמה צעדים אחורה, ואנחנו נתאכזב.

אז בבקשה, אמא. אם אכפת לך ממני, ומהבת שלך, אל תברחי כשתראי את הקרירות.
כי זו בסך הכל מסכה. ובתוכה מסתתרת ילדה קטנה.