מאוד
יש לי שאלה. שאלות.
איך מתמודדים עם משקל עודף?
יש שיטות יעילות שעוזרות מהר?
כאילו, שיטה שלא פועלת רק בטווח הרחוק…
איך אפשר להיות מי שאני כשאני כזאת?(שמנה:()
בלי להסתיר את עצמי כל הזמן מהחברות…
איך קונים בגדים בלי הפאדיחה הזאת?
איך ממשיכים הלאה למרות הערות מהסביבה?
אני רוצה לדעת איך מצליחים,
אני רוצה לשמוע ממישהי שהצליחה לחזור למשקל נורמלי.
ומאוד ממישהי שעדיין שקועה בבוץ שנקרא שומן.
תשתפו על עצמכן,
ומי יודע? אולי זה יוריד לכן אבן מהלב…
אוהבת אתכן ומחכה לשיתופים:)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
היי. בוקר אור.
מקורה ילדה? איך את מרגישה? שולחת לך קודם כללל חיבוק ענק ענק!
ממ… אני הייתי נקראת ילדה שמנה, ובלי שום מסכה אני אומרת, ילדה שמנה מאוד.
רק מי שעוברת את זה מבינה מה זה עודף משקל..
זה לשנוא את עצמך, להתעלם מכל המראות בבית, להרגיש רע, עלובה.
לא חשבתי שיש לי תקנה. שנאתי את המילה דיאטה. לא רוצה טיפים, לא צריכה עצות, זה רק כואב ופוצע יותר.
איכס, הייתי צורחת על עצמי. איכס.
ואז, מה קרה?
קרה לי איזשהו שינוי בחיים, ואמרתי, מפה אני לא יוצאת בלי לעשות משהו! אז התחלתי כמו מטורפת לסתום את הפה, ללכת וללכת וללכת.
תביני, שלא חלמתי שיש לי כח בכלל. לא ידעתי למה אני עושה את זה, הרי אני יהיה שמנה דובה לנצח!!
ככה עברה לה חצי שנה הכי הזויה בחיים שלי.. ואז רזיתי. לא,לא, אל תתרגשו. לא הייתי רזה, אבל הייתי י-ו-ת-ר רזה מכל החיים.
הרגשתי בעננים, ריחפתי בין חנויות בגדים, חייכתי פעם ראשונה בחיים שלי. קניתי מראה לחדר, הסתכלתי, צחקתי.
ואז קרה משהו, חיים הם לא דבש. והתסכול של אותו משבר גרם לי לעלות הכל עם ריבית והצמדה.. זה היה נוראי, נכנסתי לסוג של דיכאון…
ואז ירדתי, ועליתי, והשמנתי,ורזיתי. נכנסתי לתוך גלגל…לא כיף בכלל.
המצפון שלי השתלט עלי, לחש: למה את לא נלחמת?! הרי ראית פעם אחת שהצלחתי, אז ככה את מתיאשת לך? מה,את רוצה להיות כזאת שמנה ומגעילה כל החיים!???
לקח לי המון זמן להבין שמשהו כאן מטריף אותי ולא תקין.
התחלתי להילחם עם הגמד הקטן הזה, שגילתי שקוראים לו 'נחיתות'…
אני לא אמורה לשנוא את עצמי, לאהוב או להעריך לפי משקל ומראה!.
אני טובה, יש דברים שאני מצליחה בהם. אז… ה' ברא אותי ככה, וזהו.
וכל מי שמעקמת אף, אני אומרת לה בלב: לכי, לכי למי שיצר אותי ותגידי לו איזה בריאה מכוערת יצרת. זה מרגיע אותי, מנחם.
תשמעי, יקרה. את טובה!! את נשמה טובה! כי את זה את, ואותך ה' ברא, בדיוק ככה.
לא אומרת שצריך להתייאש, אבל לא להילחם. אפשר לשמור על אורח חיים בריא.. זה מצוין!
אבל לאהוב את עצמך, בכל מחיר!
שבי עם עצמך, תרשמי לפחות חמש דברים שאת אוהבת בך.
אני פה, מחכה שתעדכני אם כתבת;)
אוהבת מלא, אותך!
יש בך כל כך הרבה אורררר
וואו חיה, איזה תשובה יפה!!! את אלופה?
הדבר הכי גרוע היה כשההורים שלי העירו לי שאני שמנה.
זה מה ששבר אותי.
סיפור חיי:
לא מוצאים לי בגדים, אני אוכלת אוכלת ואוכלת, מתוסכלת ברמות, אומרת לעצמי שמתחילים להרזות, לא עובד, לא נעים לי בתוך עצמי, אהה תחושה נוראית..
שנה שעברה החלטתי שזהו, זה נפסק, אני מרזה ויהי מה. בהתחלה זה היה קיצוני, בקושי אכלתי, ואז הבנתי שזה לא ישרוד, אז כל השבוע אכלתי בריא ובשבת הרשתי לעצמי להתפנק וזה… בהתחלה זה נורא נורא קשה אבל לאט לאט זה נעשה הרגל, ראיתי שזה לא מספיק לי, שאני רוצה להרזות עוד, הולכת לסטודיו, לשיעורים שאני אוהבת, אחרת זה לא ישרוד, היום יש לי אורח חיים בריא( חוץ משבת…;)) אני נהנית מהאוכל הזה, הוא טעים לי, רזיתי, אני לא בודקת במשקל, לא חושבת שזה בריא לי, ואני כל הזמן מפרגנת לעצמי, שאני מהממת, ושרזיתי, ושאני יפה ככה, ואם אני נופלת אני אומרת לעצמי שאני סומכת על עצמי שאני ממשיכה לא משנה מה, זה עובד!! אני רק מרזה, יש לי אורך חיים בריא, ואני אוהבת את איך שאני ניראת!! תעשי את זה בדרך שלך, לא בקיצוניות ותרשי לעצמך מידי פעם להתפרע…;) זה משנה חיים, המצב רוח מתאזן, את בקשב עם הגוף והנשמה שלך. לכי בדרך שטובה לך, זה דורש בדיקה של מלא דברים ודויקים עם עצמך של מה נכון וטוב לך לגוף ולנשמה, זה תהליך שאמור לבוא עם המון אהבה והלב לעצמך. אל תוותרי על זה, תפרגני ותרימי לעצמך, את יותר ממסוגלת!! ורעשי רקע מהסביבה- נתקע מתוקה, זה לא רלוונטי כח עוד בתהליך, גם לי מישהי אמרה משהו ממש פוגע, הציעו לי לדגמן לאיזה משהו ואז היא אמרה לי כזה בפנים את באמת מתאימה אבל בגוף.. היא הבליעה את זה בלי לשים לב אפילו, זה נורא פגע בי אבל אמרתי לעצמי שטערני!! את אוהבת את עצמך בלי קשר, את עובדת על זה, והכי חשוב מה שאת מרגישה, תנסי, לי זה עובד.
היי חברה, מזדהה איתך.
מתוסכלת, עצבנית, מאסתי במלחמות עם האוכל. אין לי כוח!!
אנשים זורקים עצות, הם לא מבינים שזה בלתי אפשרי!
יש לי עכשיו קושי מסוים בתחום כלשהו בחיים, ורק האוכל מעלה לי את המצברוח, ועושה לי טוב, נותן לי מרץ! מי שלא חווה לא יבין.
וזה גם כל כך מייאש , וקשה למצוא בגדים, והתלבושת לא עולה עליי….יותר מ95 קילו, רק בת שמונה עשרה.
לא יודעת איפה את ממוקמת ביחס אליי,אבל אני מבינה מאד את הקושי.
מישהי חכמה יעצה לי להתחיל צעד צעד. היא אמרה לי- עזבי את המלחמה באוכל ובמתוקים. תאכלי מה בא לך! מטוגן, נקניקיות,פחמימות, עניינים.
אבל-!! תקפידי על כמה עצות בסיס :
1. לאכול רק בארוחות מסודרות.
ארוחת בוקר צהריים וערב בשעות קבועות פחות או יותר.
ובין בוקר לצהריים ארוחות ביניים, וגם בין צהריים לערב ביניים.
שזה, נגיד, אפרסק גדול ושני קרקרים מחיטה מלאה, משהו כזה.
מלבד ששת הארוחות הללו, את לא מכניסה לפה כלום!!
היא אמרה לי שככה הגוף ירשה לעצמו לשחרר שומנים כי הוא לא צריך להיות דרוך כל הזמן לקבל אוכל ולעכל אותו, הוא יודע שיש שעות קבועות.
בא לך שוקולד? אין מצב לוותר? אין בעיה. תאכלי, אבל בארוחות הביניים. או אם זה בלילה אז למחרת בבוקר, עם ארוחת הבוקר.
זה היה נשמע די הגיוני הקטע של שחרור שומנים, אבל עדיין הייתי סקפטית. ניסיתי ובאמת ירדתי! היא צדקה בכל מילה. לא הרבה אמנם, אבל את רואה מגמת ירידה…זה מוכיח שזה נכון.
2.כמה שאת יכולה לשלב ירקות בתפריט. אני אישית שונאת שונאת את רוב סוגי הירקות, אבל מנסה בכוח. סלט ירקות בבוקר, חסה בצהריים, מרק כתום של ירקות בערב- בטטה, גזר,דלעת,דלורית,בצל.
3. להתחיל ללכת. כל ערב בין חצי שעה לשעה של הליכה. יש אוויר טוב!
פעם הייתי מקפידה מאד וירדתי פלאים, הפעילות גופנית ממש עוזרת.!
תקופת העומס של המבחנים גרמה לי שנה שלימה לא לצעוד בכלל, והרגשתי טוב מאד כמה אני מרגישה כבדה בגלל זה. זה עוזר לך גם לרדת במשקל וגם להרגיש טוב עם עצמך, וגם גורם לך מצב רוח טוב! מנסיון! צאי עם חברה/אחות/מוזיקה.
4. להקפיד לישון לפחות 7-8 שעות בלילה! אם הגוף לא מקבל מספיק שינה הוא אוגר שומנים כדי שיהיה לו כוח ושוב, לא מסכים לשחרר שומנים.
5 שלוש שעות לפני השינה לא אוכלים כלום!!זה מקשה על הגוף לעכל את האוכל בשינה וגורם להשמנה.
אני מנסה להקפיד מאד על העצות האלו. בתור התחלה..
באמת ראיתי ירידה יפה, אבל אחכ היה יום שזללתי המון ג'אנק ועוד יום שלא הסתדר לי לשמור על המרווח בין הארוחות והעליתי שוב..
אני מקווה לחזור שוב לכללים האלה ולהקפיד עליהם באדיקות.
ככה מרגיש לך שאת מתקדמת קצת, עושה צעד, לא ממש קל אבל גם לא מאד מאד קשה, וקצת מעודד. אחרי שאצליח להתמיד בזה, אחשוב כיצד להתקדם הלאה. מקווה שעזרתי לך!
ואשמח מאד לשמוע עצות מבנות נוספות…
בהצלחה יקרה!
ושכחתי עוד משהו:
כשממש ממש בא לי חטיפים וכאלה אני פשוט אומרת לעצמי שאני אקנה לשבת. בשבת אני מרשה לעצמי להתפרע.. בכל מקרה בשבת קשה להקפיד על זמני ארוחות בגלל הזמנים הקבועים של הסעודות.ווזה לא נורא יום אחד מופרע בשבוע אם כל השבוע משתדלים לשמור..
יואוו תמרר
תודה על זה❤
שומרת את התגובה הזאת.
את היפה של השכונה
עם ואולי בגלל המשקל עודף שלך.
אני די הגעתי למסכנה שהרצון שלי לרדת הוא בגלל החברה וזה לא לרוחי? ואני בדרך להשלמה עם עצמי
כמו שאני איך שאני ושהתפוצצו כולם.
שותפות, תודה על העצות שנתתן,
הי יש לי משפט שממצה את הנושא:
גוף חולה מארח לאדם כבית סוהר
וגוף בריא מארח לאדם כבית מלון
(סורי עם לא דייקתי)