אולי אני היחידה שברמות כאלו
הי, אני מפחדת מאש.
מאוד מפחדת.
לא קרה לי שום מקרה של טראומה עם אש, אבל זה המצב.
כשהייתי קטנה לא הייתה לי שום בעיה להתקרב לאש, זה התחיל רק לפני כמה שנים.
ראיתן מישהי בגיל תיכון שלא מדליקה נרות לבד? אני מחזיקה את היד של אמא שלי ומתרחקת רגע אחרי שהנר נדלק.
אני מפסידה בגלל זה הרבה דברים, כי יש בחיים שלנו אש.
לא מתקרבת ל'על האש', או למדורות.
יש לי מזל שהמשפחה שלי לא כאלו שעושים מדורות בל"ג בעומר, כי אז זה היה אסון.
בחנוכה אני רועדת ועומדת לפחות שני מטר מהחנוכיה.
מישהי עוזרת לי?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
38 תגובות
תפני לעזרה.
אני מתחננת.
בלי לחץ, זה דבר ראשון.
יש אנשים שיגידו לך ישר ואוו את חייבת לעשות עם זה משהו וכו'. אז לא. את לא חייבת כלום, את רוצה בשבילך טוב יותר, יש?
דבר שני, כנראה כן קרה משהו ששכחת ממנו/המוח שלך מעדיף לשכוח, אין סיבה שמוח יפרש משהו מסוים כסכנה קיומית אם אין משהו שגורם לו להרגיש שאש זו סכנה קיומית.. אני לא יכולה עכשיו לעזור לך ממש, כי אני לא יודעת מה האופציות שלך.. מה שכן זה או טיפול רגשי או להתחיל בהדרגה להיות יותר בסביבה של אש, זתומרת שאם עושים על האש את נשארת לחמש דק' נגיד ואת מעלה כל פעם את הרף..
זהו שבמשפחה שלי לא מודעים ממש לפחד הזה,
רואים שאני לא מדליקה נרות לבד וזה, אבל זה כאילו נורמלי…
אוקי..
זה שהמשפחה שלך לא תגיד לך ללכת למישהי לא אומר שאת לא תלכי מעצמך..
מסוגלת ללכת? לפנות להורים ולדבר איתם על זה פתוח ולהגיד להם במה זה מלווה? הם בטוח יבינו אותך.. נשמעים לי הורים טובים.
לא יכולה, זה לא הגנון של המשפחה שלי, ממש לא.
והם באמת הורים טובים רק שלא מבינים בהכל…
*הסגנון
איך אני אעזור לך?
אבל רק שתדעי שאת לא חריגה, זה טבעי ונורמלי.
יש הרבה שמפחדות מאש. אולי לא ברמה כזאת, אבל יש.
אגב, יש לך נקודת זמן שאת יכולה להצביע עליה שבה התחלת לפחד?
זה לא הגיע בבת אחת, אז אני לא זוכרת ממש אבל לפני כמה שנים
לא תמיד חייבת לקרות טראומה רצינית או חוויה מטלטלת. זה יכול להיות כתוצאה אפילו ממשהו ששמעת או ראית ונכנס לך עמוק פנימה. אולי תשאלי אנשים שקרובים אלייך אם היה משהו כזה.
אש יכולה להיות מסוכנת מאוד, אבל היא גם יכולה להיות בשליטתך. נסי לחשוב בצורה קרה, מה קורה אם ומה את עושה אם כן ואיך את מתמודדת.
נניח את מפחדת לעמוד ליד החנוכיה- שימי לידך ספל עם מים כך שבתרחיש הכי גרוע תהיי מוכנה.
בהדלקת נרות את יכולה לקנות גפרורים ארוכים, יש ארוכים מאוד. האש מתקדמת לאט על הגפרור, כשהיא מסיימת לאכול את מה שלידה היא מתקדמת, אבל רק על הגפרור. היא לא יכולה הרי לקפוץ פתאום.
תלכי עם קו החשיבה הזה. תנסי. מי יודע? אולי זה יעבוד.
חוץ מזה, אם זה מפריע לך ברמה התפקודית היומיומית, אולי תלכי לטיפול כלשהו.
אני מתפדחת?
מה שאני עושה זה פשוט מתרחקת ועוצמת עיניים, כאילו שזה יעזור במשהו אבל בסדר…
לדעתי, זה הצעד הראשון שכדאי לך לעשות. לדבר בפתיחות עם אחד מבני המשפחה, שאת יודעת שלא ילעג לך.
זה הקשה אבל אחרי שתעברי את זה כבר יהיה לך את הרך.. ?.
האם עד היום הדרך של ההסתרה, שיפרה את המצב?
זה לא מוסתר, זה גלוי אבל לא בצורה שחושבים שזו קושי גדול.
בטוחים שזה משהו שעובר עם הזמן.
את בחרדה
יש מצב שאת יצרת לך אותה וזה לא קרה בעקבות משהו פיזי
(נפשי כן)
בהצלחה!
תודה!
יכול להיות שראית משהו עם אש (שריפה בכביש, שמעת רעשי שריפה וכו) שכל כך הפחיד אותך שהדחקת את זה ולכן את *באמת* לא זוכרת שזה קרה, אבל את התוצאה את מרגישה.
נכון שבעולמנו היום יציעו לך מיד לפנות לטיפול ויש בזה הרבה מן הצדק, אבל מאוד יכול להיות שיש אנשים עם נטייה להתרחק מאש ואצלך זה מתבטא יותר וזה יעבור עם הזמן
ראיתי פעם שריפה קטנה שהייתה ברחוב כשהלכתי עם אמא שלי, אמא שלי התקשרה למכבי אש ואני כמעט בכיתי שנלך…
אבל זה לא משהו שנחשב כטראומה, כשאני נזכרת בזה אני לא נבהלת או משהו כזה
מערכת, אפשר לעלות את התגובה השניה שלי?
לאמא שלי גם היה פחד גדול מאש למרות שלא היה לה טראומה.. היא הלכה לאיזה משהי שאמרה לה שבגלגול הקודם היא היתה בשריפה גדולה.. והעבירה לה את זה.. ככה שיכולים להיות דברים כאלו וכמובן שצריך לטפל! אבל השיטת טיפול הזו לפי מה שאמא שלי הבינה מרב בעייתית אז היא לא הולכת לשם יותר
בהצלחה רבה!
תודה!
אני לא הולכת לטיפול, זה מוחלט אצלי. לא יכולה להגיד להורים שלי כזה דבר, זה כאילו יפול מהחלל והם יגידו שזה הגזמה.
אבל אם את מסבירה הכל הכל במה זה מלווה מה זה עושה לך וכל זה הם לא יבינו??
לא. כי אני לא אסביר.
שום סיכוי שבעולם.
ואגב, אני מנסה לשלוט על הפחד, אבל פשוט לא ממש הולך לי.
לא מזמן היה לנו טיול משפחתי שהיה מקום חשוך שצריך לעבור בו והיה שם נרות. בהתחלה התקדמתי לשם אבל אחרי רגע רעדתי וחזרתי אחורה, הלכתי מהצד השני.
אין. זה לא עובד לי.
פחד לא צריך שליטה, הוא צריך מקום.
כשתתני לו את המקום שלו הוא ישאר שם ולא יצא משליטה.
וואי.
ראיתן מישהי בגיל תיכון שלא מדליקה נרות לבד? חח כן, אני הייתי ככה.
אני עדיין לפעמים מפחדת בשבתות וקעמפים להדליק לבד (בבית כבר כן ויותר רגועה עם גפרורים ארוכים)…
אבל נראה לי אצלך זה שונה אם את גם מתרחקת….
זה עובר לאט לאט כשאין ברירה וממש בזהירות וחשש.
אצלך זה נראה לי שונה.
אני מסכימה עם השיטה של לנסות לאט לאט.
למשל אני הייתי מדליקה רק בגפרורים ארוכים כשהעזתי.
אם כבר אמרתי אז גפרורים ארוכים זה ממש טוב!!
ומאחלת לך שהפחד יעלם ותשאר ממנו רק הזהירות מאש.
אוהבת אותך ???
תודה מקושרת?
ואני כבר מדליקה בגפרורים גדולים עם אמא שלי… אבל רק אם אני מדליקה ראשונה אם לא אני רק מסתכלת ומברכת
הזדהות תעזור?
לא ברמה כזאת, אבל כן ברמה טראומטית.
ממ מתרגלים..
הכל עוזר?
לא יודעת אם זה קשור,אחותי היתה מפחדת מאוד לעלות במעלית, היא לא התקרבה, לא היתה מסוגלת. (פעם אחת שכן במקום שלא מצאנו מדרגות עלתה ביחד עם כולם וממש רעדה)
כל בניין ציבורי היינו מחפשים בשבילה מדרגות(שלא תמיד גלויות) וזה היה קשה לנו ולה.
עד שיום אחד נסענו לנפוש במלון היינו בקומה ממש ממש גבוהה.
פשוט לא היתה לה בררה, אז בהתחלה היא עלתה קומה אחת איתנו וככה העלנו בהדרגה..
עד שהיום היא עולה לבד! וזה השג מבחינתה.
אני מציעה פשוט להציב לעצמך יעדים,
לדוגמה: להדליק גפרור בסביבת משהו ואפילו לא לנסות להדליק נר,אלא מיד לזרוק(על שיש/מקום לא דליק:). וכך להתקדם יעד אחר יעד:)
עד שבחג שיצטרכו לבקש להעביר אש מהשכנה את זו שתלכי להביא;)
טוב, אני לא הולכת להעביר לשכנה זה יותר מדי?
אבל הרעיון של ההדרגתיות הוא טוב, אני אנסה ונראה…
תודה!
כמוני כמוך
אף פעם לא חשבתי שזה בעיה כל כך גדולה
במשפחה צוחקים שההסכם שאני אעשה עם בעלי לפני החתונה זה שהוא מדליק את הגפרור בהדלקת נרות
לא רחוק ממה שיקרה כנראה
מסכימה שזה לפעמים באמת מפריע לחיים וזה..
את יכולה לנסות להתחיל קודם להדליק אש עם מצית זה קצת פחות מפחיד כי אם את עוזבת זה נכבה אוטמט… אבל פליז תזהרי על עצמך כי לפעמים התוצאה לא מצדיקה את הקושי השיא מביאה בדרך.
דבר ראשון תזלזלי.
איזו לא חינוכית אני, אה?
אבל תזלזלי, זאת בסך הכל חנוכיה.
הכי נורא – תקבלי כוויה ותטביעי את היד במים קרים…
אני פשוט חושבת שהשינוי צריך להיות קודם תודעתי, במחשבה,
תשכנעי את עצמך שזה לאט כזה נורא.
תנסי לפחות, זה קשה…
תודה!
יש לך נס שאת לא אחות שלי..
כי לאח שלי יש סוג של מחלה הפוכה (לא מאובחן ע"י המבינים) הוא אוהב אש….
הוא עושה מלא שטויות אם אש… כל פעם זה מפחיד (ואני לא מפחדת מאש…) הוא אוהב אש ברמות לא שפויות…
כל פעם שיש אש הוא מנסה דברים… אני לא מבינה אותו…
בכל אופן באמת מוזר למה את מפחדת…
תנסי לחשוב מה מה הבעיה שאת תעמדי ליד מנגל? ליד חנוכיה?
ואגב אני לא מדליקה רוב הפעמים נרות שבת בכלל? ואני די גדולה…
עוד שנתיים בע"ה אני אהיה חייבת ואז אדליק…
עוד שנתיים תהיי חייבת?
אני יודעת שבעבר היה נהוג שמדליקןת נרות רק נשים נשואות.
אבל הרבי עשה שינוי וקרא לכל בת מגיל שלוש להדליק נרות.
אז או שאת בת שנה או שאת יודעת בברור שעוד שנתיים תהי נשואה ?
???
ממש ממליצה לך להדליק! והרבי ממש רוצה וביקש!
?
אני חבדניקית, וברור שבבית אנחנו מדליקים מגיל שלוש.
הפחד הוא לא קשור לזה שאנחנו מדליקים או לא מדליקים…
היי פרפר לא הכוונתי אליךך,
כתבתי לאר״א
אה וואלה ?
טוב מאז כבר חזרתי להדליק…
וקיבלתי לעצמי עוד יותר להקפיד להדליק כי הרהי ביקש באמת…
אבל מלכתכילה הבית שלי הוא לא בית חבדניק… נכון בגיל בערך 12 אפילו לפני אמא שלי שאלה אותי אם אני רוצה ונתנה לי כל הזמן אבל אם השנים זה נשכח ממרוץ הזמן…
היום אני מדליקה.
אם יש לי הבטחה?! לאאאא אין לי ואני בעצמי לא בטוחה שבאמת אני רוצה להיות עוד 2 שנים בדיוק נשואה… אין למ מושג למה כתבתי ככה??