פתחתי את הדלת.
חחררקקקעעעע…
'שוב היא חורקת. אבקש מחובב שיבדוק מה הבעיה כשיגיע.'
'טוב להגיע הביתה. יש נערים בגילי שחוזרים רק אחרי יומיים או כמו אבא- רק לאחר שלושה שבועות. מזל שאני נראה קטן מגילי האמיתי..' חשבתי והתיישבתי לי על ערימת החציר הזהוב בפינה, ופתאום הבחנתי בה. ערימת בגדים, בלויים מאוד אמנם, אך מקופלים בצורה סימטרית יוצאת מן הכלל בפינת החדרון.
'אמא הטובה. כנראה ויתרה על שעה מהבודדות שיש לה לשינה וכיבסה-ייבשה-קיפלה את הכביסה מהיומיים האחרונים' לקחתי את בגדיי והרחתי אותם. 'הם מסריחים מבוץ. אמא מן הסתם לקחה את המים מדלי המתכת בחוץ במחשבה שהם נקיים.. שכחתי לעדכן אותה שאתמול נתתי ללוי השכנים לרחוץ בהם את השישייה המתוקה. חבל על העבודה הקשה שלה.. טוב, בכל מקרה הבגדים לא נשארים נקיים לזמן רב עם החול הרטוב שמעורב בתבן..'
קמתי מהחציר וניגשתי למקום המדורה הקטנה שבחדר השני. 'קיוויתי שיישאר משהו מהדג של אתמול, ראשית צלתה אותו בצורה מדויקת. אאההממ אולי נשארה חתיכת לחם? הנה. קצת יבש- בכל זאת עברו כמה ימים, אבל אכיל'
בדיוק כשבאתי לנגוס בפיתהקרקר יבש נפתחה הדלת בבעיטה.
'מי בבית?' הקול צרח.
לא. רק לא הוא ורק לא עכשיו. אבל זה לא שיש לי ברירה
'אני, חנוך בן אחיעזר העברי' התקדמתי לעבר הפתח, וראיתי את החור שנפער בדלת. עכשיו יש לחובב עוד משהו לסדר בדלת, חוץ מאת החריקה.
כן אדוני. איך אני יכול לעזור?'
'לא אמרתי לך לדבר! תזרוק את הדבר המעופש הזה שביד שלך ובוא אחריי. ברור?'
'כן אדו..'
'שתוק!' הוא צווח עליי שוב. אז שתקתי.
הנחתי את הלחם בזהירות על בול העץ בכניסה ויצאתי אחריו.
הנוגש התחיל להתקדם במהירות, אז הגברתי קצב גם אני.
הוא צעד לעבר הבית הגדול שבקצה הרחוב. כבר ניחשתי מה מצפה לי.
– – –
הגענו לרחבה הגדולה והמקורה בחצר הבית בו עובדות אמא ואחותי הגדולה ראשית- ביתם של הנוגש והנוגשת האחראיים בין השאר על משפחתנו. בחצר עמדו כבר מספר נערים בערך בני גילי. זיהיתי ביניהם את חברי נחור בן יששכר, ההוא מהבית השני משמאל. לא היה לי הרבה זמן לחשוב ולנתח את המצב, מכיוון שהנוגש החל לדבר.
'היום אנחנו עורכים מסיבה גדולה לכבוד הנילוס לרגל תחילת עונת השפע. המסיבה תתחיל בקרוב ותימשך כנראה עד השעה החמישית לאחר השקיעה- מה שאומר שבסיומה ישתרר חושך. תפקידכם הוא לשמש כצוות עזר לצוות הרגיל על מנת לשרת את האורחים הרבים שיבואו. שלושת הנערים משמאל- אתם מצטרפים למטבח. חמישתיכם, כן אתם מאחור- תמלצרו. שלושת הנערים מימין- אתם אחראיים על הבידור ותשעשעו את הקהל הנכבד שיגיע הערב. תפקידכם יתחיל באמצע הסעודה, מה שאומר שאתם הולכים עכשו לעזור במטבח. כל השאר- ('אוי לא. אני בין כל השאר') אתם תשמשו כעמודים לנרות במהלך המסיבה וכמלווים מאירים לאורחים שייחזרו מאוחר לביתיהם'
'"אתם תשמשו כעמודים לנרות.." אחד הדברים המשפילים, השורפים והמסוכנים שניתן לעשות לנער עברי. וזה קצת מוגזם אפילו בשביליהם- אבל הנוגשים המצריים האלה פשוט נהנים לראות אותנו מתזזים וחוטפים כוויות בכל רגע מהשעווה הרותחת שנוזלת מהנר הדולק שעל ראשיהם של האומללים התורניים. התפקיד הקשה והכואב ביותר במסיבה הזאת, אם לא מחשיבים את "צוות הבידור" המסכן שלנו' חשבתי לעצמי בזמן הארוך שהיה לי. 'אבל האמת, עדיף לעמוד כרגע יציב פחות או יותר ולהצליח לשלוט בערך בטיפות השעווה שיישארו בתור צלחת החרס (הרותחת גם היא), מאשר לעשות זאת בהליכה תוך כדי ליווי של האורחים, מה שגם מביא איתו סיכונים נוספים אם האחד שאצטרך אני ללוות יהיה אכזרי במיוחד'.
לאחר כשלוש שעות מרדת הלילה, כשהמסיבה עוד הייתה בעיצומה וכשהאורחים הגיעו לשיאים שטרם ראיתי בלגימת בקבוקי י"ש אחד אחרי השני, החליט בעל הבית- הנוגש כשהוא תחת השפעתם של אדי האלכוהול- להפתיע.
והחל מנקודה זו אני יודע שהפתעות הן לאו דווקא נעימות.
'הי, אתה!' צרח הנוגש לעברי.
הוא מתכוון אליי?
'כן כן, "הפמוט" העברי החמישי מימין בקיר המזרחי'
אוקיי, זה כן אני.
'האם אינך בנו של אחיעזר העברי? לאורחי הנכבד יש כמה שאלות לשאול אותך…' אמר הנוגש בחיוך שטני והצביע לעבר אורחו.
'אוי לא. פה מתחילות הצרות…'
~ ~ ~
ניסיון ראשון שלי לכתוב..
אשמח לתגובות ולא כמו 'את כותבת מושלם' אלא יותר ביקורת בונה ואם אהבתן את הסגנון.
😉
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
יפה! תיארת מאוד יפה!
לדעתי, כדאי ללמוד מדרשים לפני שכותבים סיפור בתקופת התנ"ך, זה יכול לעזור להיכנס לאווירה וגם רעיונות, לדעת על מה את כותבת? לענות על שאלות שיכולות לצוץ לגיבורים במהלך הסיפור, מפגש עם אנשים אמיתיים מהתקופה ועוד,
אני מניחה שבהמשך יהיה יותר ברור, באיזה שנה אנחנו? מי המנהיג הרוחני בתקופה?
תיאור ההתמודדות הנפשית של הגיבור, התהליך שעובר הגיבור מנקודת ההתחלה – עבד, לנקודת הסיום – נסיך וכו'
את כותבת יפה! באמת, אני ממש מרגישה שם והעלית לי לראש את כל מה שאני יודעת על גלות מצריים,
בהצלחה!
אוי שכחתי להוסיף…
הזמן הוא כשנה וחצי לפני יציאת מצריים.
טעות שלי;)
אוקיי! ואוו! טאי דאיי
אז הרשי לי להתחיל בעיקר – את כותבת מושלם!💖 (מודה ומתוודה, הייתי חייבת😜)
טוב, ועכשיו במעט רצינות, מאוד אהבתי את הסגנון, התחברתי לתקופה, למרות שלקח לי זמן להבין איפה אנחנו נמצאים אבל, זה חלק מהיופי.
וגם את "לכבוד הנילוס לרגל תחילת עונת השפע" – יצירתיות מהממת, אני אוהבת שמות של מושגים מומצאים.
האמת, שקצת היה מבולגן הגרש והגרשיים, המחשבות התבלבלו עם השיח, אבל אני באמת האחרונה שיכולה להעיר לך על סימני פיסוק, כי אני ממש גרועה בזה.
לניסיון ראשון, זה מדהים מדהים מדהים.
יש לך עתיד מטורף, שתפי אותנו עוד, אני מחכה, מוכשרת שאת.
אהבתי את הסגנון מאד מאד!!
זה מעניין נוראא
סורי שאינלי ביקורת בונה בשבילך
אבל אשמח להמשך:)
יוווו מישהי הגשימה את חלומיייי
ועוד בסגנון כתיבה שאני אוהבתתת
את פשוט כותבת מושלם😝😝
אחרי מה שמסגרת ותמונה כתבו אין לי כל כך מה להוסיף בייחוד שאני לא הכי מבינה בכל הקטע הזה
אבל פליז תשתפי אחכ גם מנקודת מבטה של ראשית שנשמעת בוגרת וחכמה כזאת וגם משל האמא איך זה לראות את הילדים שלך סובלים ואין לך מה לעשות עם זה וזה…
ואל תשאירו אותנו במתח, טוב?
טוב אז לא אתן לך ביקורת כי אני לא מבינה בכתיבה🤭 אבל כן, יש לך את זה ואהבתי!
המשיכי כך😉
איזה יופיייי אני כל-כך אוהבת את הסיפורים מהתקופה שלי והיה לי כיף לראות את הסיפור שלך. אגב הוא היה מממש חמוד וכתוב זורם ודיי מובן. לגבי הביקורת… שניה תני לחשוב 😉
אהה. טיפה הציק לי הקטע שבמקום גרשיים שמת גרש אחד או איך שלא קוראים לצ'ופצ'יק הזה (').. 🤭
פשוט הסימנים פיסוק וכו' עוזרים להבין יותר טוב מה הלוך הסיפור ומתי ומי מדבר וכו' או שהוא חושב… (סתם באופן אישי בסיפורים שלי צ'ופצ'יק אחד זה מסמן מחשבה וגרשיים- דיבור. ככה יותר קל לי להבחין) אבל באמת שזה פרט זניח. העיקר תמשיכי אתזה. או שאני ינסה אם את מרשה לי. אני חושבת כבר מזמן על כמה סיפורים שאני חייבת לפרסם בשותפות לתועלת האנושות כולה.. חחח
נראה כבר
אגב. הערה קטנה לצומת ליבך- לוי לא עבדו והם חיו כולם רק בארץ גושן ולא ילדו שישיות.. כך שזה טיפה חסר הגיון. אבל לומדים עם הזמן.. באמת כל סופר שכותב צריך לעשות עבודת מחקר על התקופה של הסיפור.
בהצלחה ענקית מהממת
וואוו וואוו וואוו,
ברמות של סופרת!!
תמשיכי את זה, זה פשוט מעלף ואני במתח!!
אהבתי ממש את הסגנון כתיבה, הוא מכניס לאווירה ולא מדי מוגזם.
רק הארה קטנה, לא היה לדעתי יי"ש ואלכוהול במצרים ובנוסף בשנה וחצי לפני יציאת מצרים כמדומני כבר לא היה עבודת פרך…
טאי דאי! איזה מוכשרת! את ממש מסקרנת אותי! פליז תכתבי המשך! (או אולי תהפכי את זה לסיפור בהמשכים?) כתבת מהממם ואמיתי כ"כ כאילו שאני הייתי שם .. אבל בכל זאת.. קיצער אני גרועה בעצות אבל מקווה שנתתי לך פידבקים:)
הי,
אז דבר ראשון תודה על המחמאות😅
ותודה גדול יותר על הביקורות שנתנו כאן.
באמת לא חקרתי מספיק על התקופה ואני עוד מתכננת לקרוא עוד אז אני מאמינה שבעזרת ה' אשתפר בהמשך..
נוחי, באמת לא יודעת מה עבר לי בראש כשלא שמתי גרשיים בתחילת דיבור.
אני עם אותה 'הפרעה' (הפעם זה עם גרש😂) שקשה לי להבחין בין דיבור למחשבה…
כתבתי תוך כדי הצום אז יש לי את מה להאשים😄
ועוד משהו,
גם אם הכותבת לא מגיבה (מה שאני עושה בד"כ..) על פוסטים שלה,
תגיבו תגיבו.
זה מראה יחס ושבאמת אהבו..
מקווה בעז"ה לא להתעצל ולכתוב המשך😬
בהצלחה! מחכה להמשך…
סתם… זה דבר שמאד מפריע לי
למה כותבת הפוסט לא מגיבה על התגובות אם בנות טרחו והגיבו?
אני יודעת שזו לא באמת טירחה ואף אחת לא חייבת, אבל לא כ”כ מבינה את העניין של כותבות הפוסטים…זה בד”כ מפריע לי אצל הבנות שמתייעצות, פחות אלו שמשתפות…
צודקת.
הכוונה שלי הייתה שאני בד"כ לא מגיבה על תגובות בסיפורים ובשיתופים שלי.
אם זה פוסט להתייעצות או סתם להעלות נושא מסוים אני משתדלת כן להגיב, כי זה נותן תחושה שזה לא סתם שמשהי העלתה שאלה ואז שכחה ממנה ולא אכפת לה בדיוק מה מגיבים וכמה מחשבה הושקעה בתשובה.
אבל בסיפור לדוג'..
אין יותר מידי מה להגיב.. אולי חוץ מ'תודה רבה' ו'אקח לתשומת ליבי'..