מיצר וגבול חלק 3

השמש שזרחה בשמי אותו הבוקר לא חייכה לעברו של חנוך.

הוא שכב על הקרקע הקשה המלאה בבוץ ובאבני חצץ קטנות ומכאיבות.
התנומה הקלה שהספיק לחטוף במהלך הלילה לאחר שהובא לכאן, נקטעה באחת.
"קום, עברי מלוכלך" צעק לעברו קול שלא הכיר, את כינוי העבריים הנפוץ ביותר במצרים.
חנוך התנער ונעמד באחת על רגליו.
"בוא" אמר הקול, שהיה שייך לנער מצרי שנראה היה מבוגר ממנו אך במעט.
הוא עשה כדבריו, וצעד אחריו אל מחוץ לבקתה הקטנה והמלוכלכת.
"האם יכול אני לשאול לאן אנחנו הולכים?" שאל חנוך תוך כדי הליכה.
"כבר תראה" סינן לעברו המצרי בפנים חתומות והמשיך לצעוד.

הם הגיעו למה שחנוך הניח שהוא ביתו של המצרי, ונכנסו פנימה.
שטיחים יקרים בדוגמאות מרהיבות היו פרוסים על הרצפה, וילונות מעוטרים כיסו חלונות רחבי הידיים, כדי נחושת וכסף הונחו לצד פסלונים על שידות עץ קטנות, מגולפות ביד אמן והמראה כולו שידר יוקרה וכבוד כיאה לבית מצרי מכובד טיפוסי.

הנער הוביל את חנוך במיומנות בין החדרים והמסדרונות הרבים שהיו בבית, עד שהגיעו לחדר בעל דלת עץ מתקלפת מיושן, שהנער פותח במהירות. ריח עז של טחב מקדם את פניהם בכניסה.
כשהם צועדים פנימה, חנוך מגלה שהם לא לבד.
בחדר נמצאים עוד כ- 15 אנשים, נערים וילדים בגילאים שונים.
הם משפילים את ראשם כשרואים את הנער שהביאו לכאן, נכנס.
כשמרים חנוך את עיניו אל הנער המצרי, הוא שומע אותו מסנן לעברו- "הצטרף אליהם".
חנוך פוסע כמה פסיעות לעבר הקבוצה, כשלחדר נכנס אדם נוסף מבוגר יותר, בעל חזות מצרית.
"הוא? בן אחיעזר העברי?"
"כן" משיב לו המצרי הצעיר
"חזור לעיסוקיך" אומר המבוגר ומסמן לו לצאת.
"טוב. בוא נראה מה יש לנו כאן. מה אתה יודע לעשות?" שואל המצרי בזלזול מופגן
"עד היום הועסקתי בעבודות הקטינים ועזרתי בהכנת הלבנים באתרי הבנייה באיזור מגוריי" משיב חנוך בראש מורכן.
"כן כן, שמעתי. אבל מה אתה יודע לעשות?"
"אההה.. איני יודע, אדוני. מעולם לא חשבתי ונדרשתי לענות על כך"
"נו, אני מאמין שבמהלך העבודה יהיה לך מספיק זמן לחשוב ואולי תגיע למסקנה שתוכל להועיל יותר בסוג אחר של עבודה, כמו שרצה בעל הבית בתחילה" אמר המצרי וחייך חיוך קטן ומתגרה "עד אז, תכנס לעזור במטבח"
"בסדר אדוני" לחש חנוך וחשב שמצבו לא כל כך קשה כשם שסבר שיהיה.

דבר ראשון, למרות שהמטרה היא לנצל ולסחוט ממנו כל טיפת כישרון שקיבל במתנה מאת הבורא, העובדה שמבקשים ממנו לחשוב על כזה מוכיחה שהם חושבים שהכישרון הזה קיים, והדבר מחמיא לו.
שנית, מה כבר יכול להיות כל כך גרוע בלעבוד במטבח? להדיח כלים? לבשל ירקות? הרי אמא וראשית עושות זאת מידי יום ביומו! וגם, כשיחזור בוודאי ישמחו שלמד משהו שלבטח יועיל בבית…

"בוא" אמר המצרי וקטע את מחשבותיו.

—

'כבר שלושה ימים שחנוך אינו נמצא' חושבת לעצמה ראשית, תוך כדי שהיא מטאטאת את רצפת המטבח בעזרת מקל עץ שבקצהו אגודת זרדים יבשים.
היא לוקחת קערת חרס גדולה ומכניסה לתוכה מעט קמח שהצליחה להביא איתה מהבית המצרי העשיר בו היא עובדת.
'מי יודע היכן הוא נמצא? ומה נותנים לו לעשות שם?'
היא מוזגת מים, מפשילה את שרווליה המרופטים ומתחילה ללוש
'כיצד מתייחסים אליו? כבר היו סיפורים מעולם..'
כשגוש הקמח והמים מתחילים להתגבש לכדי בצק, ראשית לשה עוד מס' רגעים ומניחה מגבת מעל לקערה, נותנת לו- עד כמה שיכול בצק העשוי קמח ומים בלבד- לתפוח.
בינתיים, היא בודקת את מצב הגחלים במדורה הקטנה והאם ניתן להבעירם שוב.
'מי יודע מה נותנים לו לאכול שם? אם רק הייתי יכולה לשלוח לו מנת דג צלוי וחתיכת לחם ביתי..'
ראשית מבעירה את האש ועלייה מניחה את כיפת המתכת שיצר לה חובב, לאחר שבמאמצים מרובים הצליח להשיג מהמתכת הגמישה שנשארה לאחר יציקת התבניות החדשות לייצור הלבנים בחודש שעבר.
היא לוקחת מן הבצק חתיכות בגדלים שווים, שאותן היא מכדררת בין ידיה ועל משטח העץ שבמטבחון הצנוע שלהם.
לאחר מכן, ראשית פוחסת את הכדורים למעין צורת פיתה שאותה היא שוטחת על כיפת המתכת הלוהטת מחום האש.
את הריח המתפשט בחלל החדר, אי אפשר לתאר במילים.
פשוט ריח של בית.
מה שמזכיר לראשית כמה כואבת העובדה ששניים מבני משפחתה לא יישבו אתם לארוחת הערב.
אביה- מכיוון ששלושת השבועות הרצופים בהם עליו להמצא במקום עבודתו עתידים להסתיים רק בשבוע הבא,
ואחיה חנוך-
שנלקח בפתאומיות למקום עבודה לא מוכר ולא ידוע.

~

אחרי די הרבה זמן- חזרתי 😊
מקווה שבאופן רציף בעז"ה (בזמן האחרון חשוב להוסיף את הגרשיים במילה הזאת..)

שתי שאלות לי אליכן:
1. איך הייתן רוצות שהסיפור יימשך? אני קצת תקועה ומתלבטת בין אפשרויות. שחנוך יישאר אצל המצרי הרבה זמן או שיחזור הביתה מהר?
2. שמתי לב שכשאני כותבת, המשפטים יוצאים מאוד מפורטים וארוכים. (כנראה בעקבות אחת הסדרות האהובות עלי- ממלכה במבחן) לדוג'-"ראשית מבעירה את האש ועלייה מניחה את כיפת המתכת שיצר לה חובב, לאחר שבמאמצים מרובים הצליח להשיג מהמתכת הגמישה שנשארה לאחר יציקת התבניות החדשות לייצור הלבנים בחודש שעבר".
מה אתן חושבות על זה? הופך את הקריאה למסורבלת או מתאר ונותן לחוות את הקטע בצורה מדוייקת ומובנת יותר?

אני בעז"ה רק בתחילת דרכי ככותבת ולכן ההערות שלכן ממש ממש חשובות לי, באמת.
שמחה שנשארת עד כאן😊