מיוחדת במינה/3

תחילתה של ידידות

תקציר: מלכי כהן נוסעת עם חברותיה לקניות בקניון, למרות מצפונה המייסר, אך נענית לבקשת אחותה לנסוע איתה לקניות ב'גאולה' למציאת שמלה לחתונת בת דודתן.
דבורי לוי מתארגנת לנסיעה לחתונת בן דודה ומקבלת ביקורת מחברתה על כך שאיננה משתפת כלום מהמתרחש עימה.
מיכל מזרחי מסרבת לאכול עם משפחתה במסעדה לכבוד יום הולדתו של אביהם ומשכנעת את אימה, בעזרת אחותה אפרת, לחגוג את יום ההולדת בבית.
כיתה י"א
"וואי כמה מחמאות קיבלתי אתמול על השמלה.." נהנתה מלכי לשתף את חברותיה. "היא באמת מאוד מחמיאה לך. לא אני זאת שהמלצתי לך לקנות אותה?" "כן, יואו, ממש תודה לך! אגב," היא הנמיכה את קולה. "אתן יודעות שדבורי לוי גם הייתה בחתונה? מסתבר שהיא בת דודה של החתן…" "שיערב לה.. את מי זה מעניין? הילדה הזאת כל כך סגורה בתוך עצמה שאם אפגוש אותה ברחוב, אני בכלל לא אזכור שהיא בכיתה שלי."
הבנות גיחכו והמשיכו עם הפטפוטים, אבל מחשבותיה של מלכי לא נתנו לה מנוח. 'הן סתם רעות…' חשבה בליבה. 'דווקא דבורי נראית לי בחורה נחמדה.' אט אט היא מצאה את עצמה יוצאת מהמעגל ופונה לשולחן הכי צדדי בכיתה. שם ישבה לה דבורי, משרבטת משהו במחברתה.
"דבורי?" פנתה אליה. דבורי מיהרה להסתיר את המחברת במרפקה, אך את דמעותיה לא יכלה להסתיר. בכל מקרה, מלכי בחרה להתעלם. "איך הגעת לחתונה אתמול?" ניסתה לפתוח עימה בשיחה. "היה לי טרמפ." ענתה ביובש. "אהה… את מגיעה גם לשבת שבע ברכות?" ניסתה להמשיך את השיחה. "ל..לא נראה לי. זה שבת פנימיה ו…" "אני בטוחה שיאשרו לך לצאת, לא? דווקא יכול להיות נחמד אם תהיי." "לא יודעת, אני לא כל כך אוהבת." "בפנימיה את יותר אוהבת? טוב. זאת החלטה שלך. אני, בכל מקרה, אשמח אם תבואי. אין לי בנות דודות בגילי וזה יהיה לי מאוד נחמד אם את תהיי." "נראה.." בשלב זה הופסקה השיחה ומלכי, על אף שרצתה, לה היה לה רעיון כיצד להמשיך אותה. על כן החליטה לעזוב את דבורי לנפשה ולגשת למקומה בכיתה. גם כך השיעור אמור כבר תכף להתחיל.
בהפסקה הבאה היא כבר ניגשה ישירות לידידתה החדשה, לפחות מבחינתה. היה זה אחרי שיעור תניא בו היא ניסתה להקשיב אך התקשתה להבין הכל. הייתה לה תחושה שדבורי תדע לענות לה על שאלותיה ושמחה על ההזדמנות להמשיך את שיחתן.
היא ניגשה לשולחן הצדדי, אך לפני שהספיקה לפנות לדבורי פנתה אליה מיכל מזרחי בבקשה: "מלכי, אני חייבת שתעזרי לי. אני צריכה מתכונים טובים ליום הולדת של אבא שלי. הבטחתי לאמא שלי ואסור לי לאכזב אותה!" "בשמחה מיכל, בואי נשאל גם את דבורי. בתור שליחה היא בטח יודעת גם לבשל." ואכן, דבורי לא אכזבה. רק שמעה את השאלה והחלה לפרט במרץ מתכונים שונים שיתאימו לאירוע. "וואו, דבורי, את ממש בשלנית! אולי אני אזמין אותך יום אחד להכין אצלינו ארוחת ערב!" החמיאה לה מלכי מכל הלב. אך אז היא ראתה כיצד כל ההתלהבות שהייתה לדבורי בחמשת הדקות האחרונות פגה והתחלפה בארשת הרצינית המעטרת את פניה בדרך כלל. לפחות בזמן שהותה בארץ.