רשימה ארוכה):
ממאז הקורונה הכל עבר שינוי.
לא אני לא מדברת על הסגרים על המסכות ולא על הבידודים
אלה על עצמי, על כמה שינוי קרה לי, כמה אני לא אותה אחת שהייתה לפני.
קודם כל המצב הרוחני החברתי והלימודי לא עבר שינוי לטובה האמת שממש לא לטובה, לצערי.
ניסיתי לראות למה זה ככה ומה קרה לי והבנתי שמאז שעברו לזום אני לא הצלחתי ללמוד והתייאשתי מהר מאד ולא היה אכפת לי .
ואז בא השיעמום שממנו המצב הרוחני ירד, וצ'יק צ'אק הסדר יום שלי השתנה לא לטובה כמובן… [אני לא אפרט]
הריחוק מבית הספר הרחיק גם את החברויות.
ככה התנהלתי במשך חצי שנה, ללא סדר יום ללא קשר לחברה.
ומה שקרה אחרי זה היה דיכאון של כמה זמן, התעוררתי בלי חשק לכלום כאילו לא אכפת לי מה יקרה לי.
היה לי נורא קשה. כשחוויתי את זה לא קלטתי שזה נקרא דיכאון.
אחרי לא הרבה זמן פתאום הפכתי מבנאדם ללא רגשות לילדה רגשית פתאום הכל נראה לי רע, רע כזה שגורם לבכות ולהבין כמה את בנאדם גרוע כמה אני לא שווה להיות בעולם וכמה חבל שאני כאן.
[בחלק הזה של המשבר כבר חזרתי לבצפר לא לכל הימים וקלטתי כל מיני דברים על עצמי והסביבה. זה היה תוצאה של הבדידות].
הרבה בנות אמרו לי שהשתניתי. האמת לא ידעתי מה זה אומר ממש מה שכן ניסיתי לשדר שימחה ואז שחזרתי הביתה התפרקתי על המיטה בבכיות.
והינה השלב היותר מתקדם- מרוב כעס על עצמי רציתי להשתפר ולהראות שאני לא כל כך כישלון
אני חושבת שהרצון להשתנות ולהתקדם זה התקדמות גדולה.
לאט לאט חזרתי לעצמי עם כמה שינויים באופי.
בתוך כל המשבר התעוררו לי שאלות על הקיום ועל עצמי.
ועד עכשיו אין לי תשובות.
אני מרגישה מוזרה שפרטתי כאן הכל אבל שיהיה.
אני עכשיו בשאיפה ללמעלה בלימודים בחברה וברוחניות וכן קשה לי מאד.
האמת שדי מצליח לי למרות שההורים החברות והמורות לא יודעות כמה שקשה לי וכמה מאמץ אני משקיעה בלקום כל בוקר על הרגליים וללכת לבית ספר ולהיראות שמחה עם רצון לחיות.
אתן בטח חושבות שאני עוד אחת שמרחמת על עצמה ומתמסכנת… וואלה נראה לי שזה נכון.
כן אני יודעת שזה מגיל ההתבגרות במיוחד השאלות שנראות בלי תשובה כמו מי אני באמת, ולמה ה' ברא את העולם?? למה זה בכלל טוב? מי אמר בעצם שזה טוב?
הבנתי שהכל בחיים זה עניין של תקופה והכל עובר ורץ ביחד עם הזמן אז היו פעמים שפשוט חכתי שהזמן יחלוף וידעתי שהכאב שבי יעבור ביחד איתו.
אם גם אתן עוברות משהו וקשה לכן ת ש ת פ ו
או שאתן רואות מישהי שקשה לה תיפנו מבטיחה שזה מה יכול לעזור
נראה לי אפחת לא קראה את זה
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
24 תגובות
אני מבינה את הכאב שלך.
זה הכל ביחד, הגיל והקורונה, הבדידות והזומים. אבל ה' אוהב אותך ומחזיק בך חזק חזק, הוא אף פעם לא עוזב. מבטיחה.
תני לעצמך חיבוק, תרפי ותתקרבי אליו הוא אבא שלך והוא יעזור לך.
תתפללי אליו?
אני קראתי יקרה. והאמת מאוד מעריכה! דבר ראשון את אלופהה. ולא אל תצחקי עליי עכשיו שאני הוזה – את באמת מדהימה. יש לי חברות הרבה לצערי שעברו שיניים כאלה ואחרים בכל התקופה המזעזעת הזו אבל אפילו לא הגיעו להכרה של זה. את קלטת עד כמה זה נורא!!! עד קלטת שאת לא רוצה לראות את עצמך כזאת!! את רוצה לקום!!! והבעיה – שאת לא יודעת איך… יש לי כמה פתרונות שאולי יראו לך לא ראליים אבל הם סה"כ כהצעה (שגורמות לשינויים משמעותיים בחייך)
– כל לילה – תכתבי לעצמך מה את מצפה מהיום שיהיה מחר. מה את רוצה לעשות. איך את רוצה לצאת ממנו – זה יתן לך מוטיבציה לבצע את מה שאת שואפת.
– תמני משפיעה!! לא אכפת לי בת כמה את 12,14,18 או לא יודעת בת כמה!! את חייבת את זה!!! ולא כי זו בקשה נפשית של הרבי (גם) אלא כי את חייבת את זה לעצמך!!! אני ב"ה מיניתי משפיעה לפני התקופות הסוערות האלו ופשוט לא יודעת איך הייתי שורדת בלעדיה! אז אינ מדגישה את האופציה הזו כמשמעותית – כי היא תהפוך את כל חייך!
בקשר לשינויים באופי – זה הגיוני! את בגיל ההתבגרות הגיל שיש בו את שינויים משמעותיים שגוררים אחריהם שינויים שנשארים ומשתנים ושוב חוזרים ושוב משתנים. זה נורמאלי לגמרי – את בגיל כזה! זאת פשוט את. תנסי לכוון את התכונות האלו לצדדים טובים! אני לא ודעת לאילו שינויים שאופי את מתכוונת, אבל למשל ציניות – אפשר לכוון את זה לחוש הומור… אגריסיביות (סליחה על הדוגמא) לכוון על לעזור בדברים שצריך בהם עזרה – לסחוב דברים ממקום למקום.. עצם העזרה תהפוך את התכונה ליותר עדינה וכך הלאה.
יש לך שאלות? תשאלי! יבינו אותך!!! זה נורמאלי לחלוטין!!! תמצאי משהי קרובה, אמא, חברה, מורה, משפיעה, מדריכה- ופשוט תשאלי. אם כל האופציות האלו לא ממש מדברות אליך – כתבי פה! יש פה מלא נסיכות שיענו לך בשיא הדוגריות וכל אחת מהצד שלה בשיא הרצינות.
נ.ב. מקווה שתקראי את זה
אוהבת יודעת מנסיון
לא.
לא אף אחת, אני קראתי, קראתי ואהבתי את הפוסט, בכלל את זה ששיתפת, אני מעריכה. מאוד.
גם לי זה קרה, לא שיתפתי ולא אשתף, לא מעניין מישהו וגם לא צריכה שמישהו יתעניין, זה כאילו הגיע לקטע שכבר נוח לי וכיף לי, אז למה לא?
גם הקטע החברתי, למה צריך חברים בעצם, הרבה כאבי ראש (:)), כאבי לב וקישקושים חח למה בעצם צריך חברים??
אני חייבת לכתוב לך שהפוסט הזה יפה. ממש!
קראתי הכלל
קראתי, ואת מדהימה.
שיהיה לך מלא בהצלחה ושתמצאי תשובות לכל השאלות שלך.
מהצד זה נשמע שאת עוברת תהליך שמבגר אותך,
אז לדעתי עם כל הצער והכאב את בדרך הנכונה.?
היי… אבל, זה שם שלי 🙁
יש מצב שאת מסכימה להחליף?
חח בכיף שומריקו,
אבל איך יקראו לי אם לא:"שומרת החומות, בהשראת המצב כמובן?"
?
קראתי עד הסוף כי את פשוט אין לי מילים! וואו!
בהצלחה מתוקה!
קראתי ואת מהממת!!
אין לי הרבה מילים לכזה פוסט.
❤❤❤
וואיי אין לך מושג איך נגעת בי!
עברתי תקופה כזו, מזעזעת, בחופש הגדול של כיתה ו', מבטיחה לך היית נראלי חולת נפש.. ככה הרגיש לי..
הקטע שאת לא מודעת לזה; שזה קושי וזה לגיטימי, וגיל ההת(ב/פ)גרות וכו וכו
זה היה קשהה אבל בעז"ה עוברים את זה ובמבט לאחור נבנתי מזה..
לדעתי עם כח הרצון (וכשאת מודעת למה שעובר אצלך נוצר כח רצון אדירר לצאת מזה) את תצליחי! את גיבורה! אם בא לך עוד לשאול/לשתף, בכיף!
פשייי מצאת לך מקום לפרוק, כל הכבוד! (ברצינות)
ו..תקשיבי שהזדהתי?❤️
בהצלחה לך אחותיייייי
בואי נאמר שהקורונה לא היטיבה איתי רוחנית בכלל… ממש ממש לא..
אבל אני מקווה שבעז"ה נתגבר על זה..
אני מאוד משתדלת והולכת צעד צעד ע"מ שזה ישתנה ויהיה טוב יותר ממה שהיה.
לקוות ולהמשיך לנסות זו השאיפה.
ואם יש לך שאלות- אדרבה. תשאלי. לא יודעת אם פה המקום אבל בטוח שיש לזה אופציה,
בהצלחה!
אני קראתי…
ורוצה להגיד לך שאני כל כך מזדהה עם ההתחלה… אבל לצערי אני עוד לא הצלחתי להתגבר… אני נופלת כל פעם מחדש ומרגישה שכבר אין לי למה לקיים מצוות ואין לי למה לחייך ולקום בבוקר… קשה לי..
ואני לא משתפת… כי אני אוהבת להיראות חזקה ולעודד אחרות… והרבה פעמים אני זונחת את עצמי בצד בגלל זה
מממש ממש אהבתי
לייק❤
אהבת עולם-כתבת אותי בול.
מזדהה ממש.
יאווווווווווווו, אלופה את שאת מתאמצת לקום!!
חיבוק גדול והמון הצלחה!
את החסידה האמתית של הרעבע, אחת שנופלת אבל קמה, אחת שעובדת על עצמה, אשרייך!
ריגשת וחיזקת, המון הצלחה
מזדהה ומזדהה וטריליליי.
כמה נחמד שאנשים אחרים כותבים אותך.
תאמיני לי שלא תכננתי להגיב.
אבל המשפט האחרון שלך המיס אותי.
כי קראתי הכל. והזדהיתי חלקית. דווקא לכן לא רציתי להגיב..
את פשוט מתוקה וכנה שנהניתי נורא.
ואני מעריכה אותך ממש על המאמצים אני מבינה נורא כמה זה קשה ועוד שאףאחד לא באמת יודע.
ואת חכמה.
הצלחות נורא.
כנל..
והדהמת אותי שמתוך הקושי שלך, את חושבת על אחרות. שבסוף שיתוף כואב, נתת טיפים.. זה אומר המון
בהצלחה יקירה!
הי סליחה, אני קראתי את זה בריכוז, לא סתם?
לצערי אני מזדהה עם חלק מהדברים שכתבת אבל כמו שאמרת יפה עם הזמן זה יעבור..?
בהצלחה לשתינו?
קראתייי
למה חשבת שלא??
ואת אלופה.
עצם העליה, הניסיון לחיות כל יום מחדש,
וואלה,
מעריכה ומעריצהה אותךך
רוצה להיות כמוך..
יואו אני מזדהה איתך נוראות
גם אני השתנתי מהקצה לקצה מאז הקורונה , ורוחנית בכלל
אני כבר לא יודעת מה עדיף אני שלפני או אני שאחרי…
בטח שקראתי.
ואפילו הזדהיתי מעט… ואני מבינה אותך מאוד. כן, זה קשה ומתסכל, לחוות נפילה אחר נפילה. (גם אם אני לא בדיוק כמוך, תהיי בטוחה שלכל אחת יש התמודדות מסוג אחר)
אבל את יודעת מה הכי חשוב? שנהיה מכוונות מטרה. באמת. כל עוד את יודעת את הכיוון שלך בחיים, ואת מתקדמת לעברו, לא משנה אם הצעדים שלך קטנטנים- זה טוב מאוד. כי לכל נפילה יש מטרה, ובסוף מגיעים.
מאמינה לי?
?
לא נכון!
קראו את זה!
ואת צודקת.
קראתי כל מילה נשמה.
מבינה אותך גם לי היתה תקופה כזאת שקמתי בבקר ב ד י כ א ו ן
בתקופה שעזבתי את חברתי הטובה.
גיל ההתבגרות בהתגלמותו.