חברות או לא להיות
"לא טוב היות האדם לבדו". אני חושבת שאלוקים לא התכוון במשפט הזה רק לאדם הראשון.
אולי הוא צפה את שארגיש כעבור מספר אלפים טובים מיום כתיבתו. וזה עדיין רלוונטי. בועט, שורט, כואב.
נראה לכן שביחד עם השכל והיופי הוקצב מלמעלה מספר החברות שיהיו לי?
אז כנראה שדילגו עלי שם בחלוקה.
בשאר החלוקות שאני נתקלת בחיי אני דווקא משוועת להיעלם.
שבת מחנה. מזוודות נגררות במרץ תוך פטפוטים עליזים. מעניין אם גם שולי המנהיגה הבלתי מוכתרת התלבטה עשר פעמים על טיב הבגדים שתלבש. בכל אופן היא נראית נהדר כמו תמיד. אמא צחקה לכובד הראש בו עסקתי בסוגיית הבגדים. אותי זה לא הצחיק. דימיתי זאת לאחד המפתחות שהחומה החברתית דורשת ככניסה.
נכנסו למבנה. אז לא ישנים יחד באולם אחד גדול כמו שבתת מודע קיוויתי. אנה אני באה?
ככה מרגישים גלות? עם מזוודה ביד ימין, מבט מבולבל בעיניים וחוסר יציבות בלב.
ליבי מושך אותי לנסות לקפוץ למים. אם כבר נגזר עלי להידחף אז לפחות אתבזה על הטופ שבהן. אני פוסעת בצעד מהיר אחרי המזוודה החדישה של שולי שנעצרת בחדרון המרכזי. החבורה השווה של הכיתה כבר התמקמה שם בנינוחות כשאני מנסה לבלוע את הרוק ולקרקר בקול צרוד את בקשת ההצטרפות.
"יאא, באמת רצינו שתצטרפי אלינו". מגיבה לי בטון מתקתק תמר. "רק שאין כאן עוד מיטה מיותרת ואני מאמינה שהמורות לא יסכימו לגרור מזרונים מחדר לחדר". כאילו שהיא שאלה אותן. הן נעמדות לתמונת סלפי משותפת ואני מנצלת את ההזדמנות להיעלם. אני יכולה לשנות את הסטטוס שלי לאוויר/ה. אני מרגישה כמו אוויר וזה מרגיש לי רע.
"מרגישה טוב? מצאת חדר לישון פה"? הקול של המחנכת רודף אחרי. לא מצליח להתעלם מפני הנפולות. במעשיות יתר היא דוחפת אותי לחדר קטן בקצה ומסמנת לי על המיטה הריקה. אני מרימה את העיניים בשביל לגלות את עצמי שוב עם תחתית פירמידת היוקרה החברתית. קיבוץ גלויות של בנות שהמכנה המשותף הוא "אין לי עם מי להיות".
"לא טוב היות האדם"- בין אנשים שאינם חפץ בהם. כי הוא עדיין מרגיש "לבדו".
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
וואו
נשמע רע,
עצוב.
וכואב!
החבורה הזאת של שולי הצליחה להעלות לי את העצבים. קצת אהבת ישראל לא תזיק!
אמאלה למה אנשים כל כך רעים?!
עוד שניה בכיתי במקומך!
אני מחכה כבר לקרוא שהכל הסתדר… ומקווה שזה באמת הסוף.
רק מקווה שהסוף זה לא שאת חברה של תמר, היא פשוט נשמעת כמו בן אדם חסר לב ורגישות לסביבה שלו.:(
היי לא!
לאו דוקא שהן רעות או חסרות לב.
זה פשוט מחוסר מודעות… בנות שנמצאות במרכז החברה לא תמיד מודעות לקושי של האחרות ולמלחמת ההשרדות שלהן בחברה.
וזה בהחלט עצוב.
ובא נספר לך עוד משהו,
לא בטוח שלבנות שבמרכז החברה כל כך קל למצוא לעצמן חדר או משהו בסגנון…. מנסיון.
שבת שכבה של ט' עד היום כואבת לי בלב. אפילו שבפועל הייתי בחדר שרציתי. הלחץ לפני כן, האם באמת אהיה עם החברות שלי (ומה יקרה אם יהיה חדר של 4? היינו חבורה של 5. יהיה לי מקום? אולי אני אמצא את עצמי מוותרת למישהי כביכול 'מרצוני הטוב'?), ועוד חוויה לא נעימה שהייתה שם עם החדרים…
מישהי כתבה כאן על ג'יפ, וזה הציף לי עוד חוויה לא נעימה. כשנתקעתי בג'יפ שלא אהבתי.
וגם חוויה בקייאקים..
ולא בגלל שאין לי חברות.
למה?
שאלה טובה.
כנראה כי אנחנו צריכים להתמודד בחיים.
🙂
היי חיה
אולי את צודקת, וזה לא שהן רעות או חסרות לב.
אבל אני עדיין חושבת שחסרה פה קצת רגישות.
צריך טיפה לשים לב יותר לסביבה. ולפי התיאור במצב שלה לא קשה להבחין בקושי שלה. בכל אופן אני ממש לא אוהבת שמתנהגים כך!
וואו!! נישארתי בלי מילים!! הכתיבה, אחד הטובים!! וזה בא כ"כ במקום! כי עכשיו צריכים לחלק חדרים לקעמפ…
כתוב מדהים
תמיד לפני שבתות מחנה וטיולים יש בי את ההתלבטות הזו. מה עושים עם בנות שלא התערבבו לגמרי בחברה? כאלה שאין להם חברות.
מצד אחד, אם אני הייתי במצב הזה, הייתי רוצה שיזמינו אותי ושיתנו לי תחושה של שווה. מצד שני, זו שבת מחנה, באלי להיות עם חברות. לא באלי איזשהי נגררת אחרי..
לפעמים נהגתי כך ולפעמים כך.
שאלה קשה. באמת.
דיי איזה כואבב ולא נעים:( 🙁 🙁
אני מזה מצטערת בשבילך..
ב"ה אני לא נוהגת ככה..
מבחינה חברתית אני במעמד טוב ב"ה.
ותמיד שיש שבתות או ימי עיון או דברים בסגנון,
אני ישנה גם עם 2 חברות טובות שלי, וגם עם בנות ששואלות אותי אם אפשר שנישן ביחד..
ואת מבינה שזה לא מהחברות שלי, אבל למה לא, בשמחה!
את דיני?
כתבת מהמם בסגנון טיפולי כמו טינייגרית.
הי זה מזכיר לי שבמחנה שלנו שמו אותי גם בחדר כזה וחלטתי שהוא היה החדר הכי שווה לא משנה עם מי אני!! מרוב שהוא היה שווה כל הכיתה באה אליו ובאמת היה מושלםם! תכלס זה תלוי בהסתכלות:)
וואוו,
וואווו,
הכתיבה שלך סחפה אותי ברמות לא מוכרות:))
מכירה את המצב לגמרי.. זוכרת את עצמי בטיול בכיתה ט' נצמדת לבנות מסויימות כי אנימרוצה להיות איתם כשמתחלקים לקבוצות..
אבל, לשמחתי,( כן עכשיו אני מודה ל-ה' על זה)
נשארתי לבד..
חפשתי גיפ' להצטרף אליו והרגשתי כל כך אומללה, כל כך.
ואז, באבחה של רגע ( תניחו לי להיות מליצית,כן?) החלטתי,
לא!! אני לא אתן למצב הזה להרוס לי את ההנאה,
התאמצתי, וכן זה בכלל לא היה קל ,אבל עשיתי את המירב מבחינתי.. ובסוף, ב"ה- איך לא?! נהנתי ברמות!!
בהצלחה לכולנו בבחירות החיים:)
אוי זה ככ מדהים, הזכרת לי דברים מהעבר. והכתיבה פנטסטית!!
נתת לי סטירת לחי חזקה.
את כותבת מדהים מידי. מהממת!
התכווץ לי משו בלב, הזכרת לי דברים שהייתי רוצה לשכוח.
אני מזדהה איתך… אבל מהתקופה של היסודי…
בעז"ה מתחילה עוד חודש תיכון חדש.. ומקווה לשיפור
את כל כך צודקת,גם אני מרגישה ככה..