מאחורי הקלעים/פרק סיום

הצצה

לפעמים העולם מתהפך. התפקידים מתחלפים. הרגשות משתנים. ואלוקים נותן לנו הצצה למאחורי הקלעים. לא של עצמי..לשל אחרים.

אחר הדברים האלו..כשקנאה לובשת צורה של רחמים. כשמרדף עיקש מאבד את טעמו במספר רגעים וחלום עתיק קם לתחיה מבלי שאעשה דבר. אני מוצאת את עצמי יושבת לשוחח עם שולי. הזוהר המלכתי נטש אותה והיא נשארה סתם שולי מתוקה. אולי כמעט כמוני.
כמוני אין בהקשבה זה בטוח. רק שאף פעם לא ניסו אותי בכך יותר מדי. הפעם יש לי פרטנרית להציג שוב את כישוריי. העיניים שלי מאזינות בקשב לזאת שהייתה מושא חלומותי, צובטת את עצמי מבלי משים ביד בשביל לדעת שזה אמיתי.
אמת, שאם היה צריך לדרג את עצמי במהלך השנה המקום שאליו שאפתי היה מקומה של שולי. כעת כל שרוצה הוא.. להיות פשוט אני. שולי מתארת לי את מערך הבגידה הכיתתי בצבעים כהים. מנסה להשקיט את הפגיעה הצורבת ובכך מתדלקת שוב ושוב את את הרגיעה שבאה לנפשי. קולטת את הטוב שהייתי נתונה בו מבלי להנות ממנו ולשבוע מחלקי.

"חלק מהזמן את פשוט בלחץ. להוכיח, לייצג, להיות כריזמטית ובולטת. החשש המלווה תמיד..של למצוא חן בעיני אלוקים ואדם. ביננו, בעיקר אדם". שולי נאנחת וממשיכה. "לפעמים כל כך קינאתי בחברות הפשוטה שלך ושל חני.. אף אחד לא מדד אותך בעין ביקורתית איך התלבשת הבוקר, איזו מילה נאמרה. ולא היה לך תור של משתרכות שחנקו אותך מרוב רצון להיות בחברתך. לא מאפשרות לך אפילו רגע לעצמך. כמה חיפשתי קצת רוגע. להנות מחברות שקטה, מהדממה.."

נדמתי בתוכי מהתיאור ההזוי של שולי. ככה היא הרגישה? זה לא התפקיד שלי השנה להיות מסכנה?
אז באמת, חוסר הרגיעה והקנאה שכנו מדי פעם גם אצלה?
קצת קשה להוריד את תווית המסכנות מהקיר המחשבתי ולתת מקום לטוב להאיר את תוכי. אני משתדלת למחוק את החיוך שרוצה לצוץ לו וממשיכה ברוב קשב להאזין לזאת שלצידי.

הצד המואר של חיי מתחיל לצוף ולהראות את נוכחותו. להטביע את המרמור והבאסה אל המצולות ולהאיר את פני השטח. אין כאן נס. הוא היה פה תמיד. רק אני לא הסכמתי להעיף מבט לעברו. מתבוססת באין ובחסר. חולמת רק על טוב יותר ולא מבחינה שהטוב כבר קיים.
קיימתי לאחר מכן שיחה גם עם מושקי. כן, עם עצמי. של פריקת תובנות, של הפנמה. תרשו לי לשתף אתכן בכמה מהן?
זה אישי, אז אל תעבירו הלאה..אבל לכן בהחלט מגיע כשותפות למסע:)
לא כל מה שנראה לעין כטופ ומושלם הוא אכן מכיל את רמות השלמות והטוב. לפעמים זוכים לקבל הצצה אל מאחורי הקלעים של הדברים בשביל להבין שמה שיש לנו הוא הכי טוב עבורנו. בכל השאר נשאר לנו פשוט להאמין שאם אלוקים יצר כך את המציאות ולא הצלחנו לשנותה, דווקא ממנה יש לי את הנתונים הכי מעולים לצמוח.
והחיפוש הזה המתמיד, השאיפה אל מעלה, חוסר שביעות הרצון..כנראה שזה חלק מגרורותיה של הגלות. לעד נחפש ונרגיש חצויים עד שיגיע הבורא ויעטוף אותנו ברחמים.

שתהיה שנה מוצלחת ומוארת. שנצליח לראות את הטוב שבחיינו ובכל מצב שבו אנחנו נמצאות. שנרגיש מסופקות בגשמיות ונמשיך תמיד לשאוף ולשדרג את מצבינו ברוחניות.
מוקדש באהבה לכל אלו שחשבו שהדשא של השני ירוק יותר:)
תתחילו השנה להנות מהדשא שלכן!
בהצלחה:)
מושקי..