מִשְׁלוֹחַ מִילוֹת

היא ספרה ללא קול:

משלוח מנות אחד מה"גמד וענק" שעשו במסיבת פורים בכיתה. שטערני בחרה ללכת על סט ירוק: חמצוצים, מיץ תפוחים, בסלי פיצה, דוריטוס חמוץ מתוק ואריזת עלי בייבי שטופים. היא כתבה "לחיים של בריאות וטבע" וטובי התגלגלה מצחוק. בטח בריאות וטבע. העיקר הצבע.

משלוח מנות שני מאחותה רבקי, שנחה עליה הרוח השנה והכינה משלוחי מנות לכל המשפחה: טרופית ועליה דבוק בסלוטייפ וופל שוקולד. היא כתבה: "מרבקי הנסיכה". טובי הפכה את הטרופית מצד לצד בחיוך מצודד. מתלבטת אם לחפש בארון את כתר ה"כלה" שלא השתמשו בו השנה ולהרכיב לראשה של רבקי הענווה.

השלישי קטן אבל אסתטי, מהחניכה, מהפעילות של אמצע השבוע. היא קנתה אריזת קרטון מוכנה עם כל מיני דברים, אבל הברכה… וואו. "זה לא הכתב שלה" חרצה טובי במוחה. אמא שלה כתבה כך: "טובי שכולה לב טוב… אני הכי אוהבת את יום שלישי בגלל הפעילות שלך, שאת מתייחסת לכולן יפה ותמיד משקיעה שיהיה לנו מעניין…". עפעוף קל, זה מרגש תכל'ס. לא פשוט לה לפעמים, בין המבחנים והמחויבויות של הבית, כל הקטע עם הפעילות. מרגש שילדה צעירה שמה לב, ושאמא שלה מעודדת אותה להחמיא.

פתאום נדדו מחשבותיה מהמשלוחים של עצמה, למשלוח שהיא מתכננת להביא עוד היום לדסי. כמה השקיעה! חשבה על ההשראה "זברה" וקנתה רק מוצרים בצבעי שחור ולבן, וזה לא היה פשוט בכלל! להשיג דברים שווים באריזות כאלו. סידרה הכל הכי יפה שיש, לסירוגין. צירפה שיר שמדבר על בחירות בין שחור ללבן, משהו עם מילים גבוהות.

למה משקיעים כל כך במשלוחים האלו? פעם הרעיון היה להביא אוכל לסעודת פורים ולהשתתף אחד בשמחתו של השני. היום הרבה מהמשלוחים הם בשביל להביע קירבה וחיבה. למה משקיעים באוכל? הרי מה שמקרב זה עצם המחשבה ו… המילים!

תוך כדי המחשבות האלו, כשהיא מדייקת לעצמה את המטרה, טובי התיישבה עם דף נוסף מקושט ועט מהסוג שהיא אוהבת והתחילה לכתוב מהלב, כמה מילים משוחררות לדסי. הודתה לה על המחברות שהיא משאילה לה ברצון, על ההקשבה, פירגנה בכמה מילים על התבונה והעדינות (דברים שלא היתה אומרת בעל פה כי זה מביך), ואיחלה מכל הלב כמה דברים שלדסי מאוד חשוב שיקרו.

כן, עכשיו זה משלוח מנות שעושה את העבודה.

עכשיו היא שלמה עם עצמה.

פורים שמח שיהיה!