מעולם לא שמעתי אזעקה
ורצתי לממ"ד בבעתה.
מעולם לא שמעתי קול יירוט
במקום זאת חוויתי שקט פשוט.
מעולם לא נכנסתי לכיתה מתנשפת
והתנצלתי על האיחור בעברית,
מעולם לא עמדתי בתור ואישה אותי עוקפת
וזו בהחלט תקרית.
אם את כל זה אתן חוות
מתעצבנות, מקנאות
באלה השלוות
שרק יושבות בחדרן
עם שקט נפשי
ללא חברות מעצבנות וחופרות
שרבות ומציקות
וצוחקות
ועושות ברוגז
ושוב
ועוד טלטלה נפשית,
אז תדעו, שאני מקנאה באלו החוות זאת.
מקנאה, כי אני לא גרה בישראל.
מקנאה, באלו הנמצאות בתוך הקדושה שם.
על אף התקופות הקשות.
אחרי הכל… אתן אוהבות להתבכיין על הפחד והאזעקות.
תגידו לי, הייתן רוצות לחיות במקום רחוק, אחר, לא טהור, עם שפה מגעילה וקשה, אנשים מסוכנים ברחוב, בדידות?
תודו שלא.
ארץ ישראל נקנית בייסורים… אבל לפעמים חו"ל נקנית בייסורים רבים הרבה יותר.
ועל אף כל זאת היא לא נקנית.
תגידו לי, זה לא חוסר מזל?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
34 תגובות
תמיד הדשא של השכן ירוק יותר…
מכירה הרבה בנות שחולמות לצאת לשליחות ולגור בחו"ל- מסתבר שזה גם הפוך.
את שליחה- ואין דבר מיוחד מזה..
תזכרי ❣️
את הפוסט הזה כתבתי עבור הבנות האלה שחולמות לצאת לשליחות ולגור בחו"ל.
ואל תגידי לי עכשיו שאין דבר מיוחד מזה אם מעולם לא חווית אתזה.
אני לא עוזרת פה בכלום. כלום.
סליחה על ההתקפה, פשוט זה בדיוק הדבר שאני לא רוצה לשמוע עכשיו.
למה? אני הייתי שליחה בחול ומאוד נהנתי!
עכשיו אני בישראל ובאלי לחזור לשם!
אין דבר מיוחד משליחות(במיוחד בחול)
אולי כדאי לך לעזור יותר ולעסוק יותר בשליחות כדי להרגיש שאת עצמך שליחה…
אין לי אפשרות!!! זה לא הבחירה שלי! הלוואי שהייתי יכולה לעסוק יותר בשליחות
ואגב, איך זה שחזרת לארץ? היית בשליחות של חב"ד או משהו אחר? כי בד"כ חב"ד לא חוזרים לארץ באמצע השליחות.
חוצמזה, לא אמרתי שאין שליחות מתוקות שזה מתאים להן יותר, רק אמרתי שלי קשה מאוד ולעוד המוון בנות שאני מכירה בשליחות.
איך זה שחזרת לארץ? ברחנו מהמלחמה באוקראינה…
ולא הבנתי למה את לא יכולה לעזור בשליחות?
אין לך למי לחלק נשק? להכין משלוחי מנות? לנענע לולב?
ואם באמת אין לך תבקשי מאמא שלך שתתן תפקיד בשליחות כדי שבאמת תרגישי חלק…
"ולא הבנתי למה את לא יכולה לעזור בשליחות?
אין לך למי לחלק נשק?" – לא. לא. לא. אין לי. אני אפילו לא יכולה לצאת לרחוב לבד, כי המצב הבטחוני מסוכן פה.
"להכין משלוחי מנות?" – אה, אז אני שליחה כדי לעזור לאמא שלי פעם בשנה לקשור את השקיות עם המשלוחי מנות? אף אחד לא יודע שעזרתי וגם ככה היא לא צריכה עזרה..
"לנענע לולב?" – לא. זה אבא שלי שעושה..
"ברחנו מהמלחמה באוקראינה…" – אה, ואוו. יפה. כנראה שאת שליחה מתוקה שטוב לה עם זה
"אני אפילו לא יכולה לצאת לרחוב לבד, כי המצב הבטחוני מסוכן פה." – האוצ' ככה זה באמת קשה
"אה, אז אני שליחה כדי לעזור לאמא שלי פעם בשנה לקשור את השקיות עם המשלוחי מנות? אף אחד לא יודע שעזרתי וגם ככה היא לא צריכה עזרה.." – זה באמת השליחות הכי גדולה, לעזור בבית גם כשאת יודעת שאף אחד לא ידע מזה. גם לי זה קרה שרציתי לעשות מבצעים בחוץ אבל אמא שלי היתה צריכה שאהיה בבית אבל בסופו של דבר כשחושבים על זה לעומק זה השליחות שהרבי רוצה ממני וממך לכל אחד יש את התפקיד שלו ולך כנראה התפקיד הוא לשבת בבית ולעזור לשליחות מאחורי הקלעים, להכין משלוחי מנות, להכין אוכל לקהילה(אם צריך) ולהוריך שחזרו ממבצעים, לעצב מודעות לכל מיני דברים ואולי אם צריך גם לארגן מסיבות שבת לילדים.
בהצלחה ענקית מעריכה מאודדד
תודה יקרה, התגובות שלך מאוד חכמות.
ואני מתנצלת אם אני קצת מתקיפה. אני פשוט רוצה להבהיר. רוב הדברים שהצעת פשוט מופרכים אצלי…
שתביני , הבעיה שלי היא לא שאני מרגישה רע לעזור רק במאחורי הקלעים. אבל גם מאחורי קלעים אין מה לעזור… אני באמת עוזרת לאמא שלי עם השקיות למשלוחי מנות פעם בשנה, אבל בוא נאמר שזה לא מרגיש לי תחושת סיפוק, אפילו כעס – רק בשביל זה אני פה?!
חוץ מזה, אני חושבת מאוד ומרגישה שאם היינו גרים בארץ, הייתי יכולה לעזור פי אלף יותר, להשפיע על חברות, לצאת למבצעים… ההורים שלי מתמסרים לזה באמת, אבל אני פשוט לא עושה כלום..
😭😭😭😭
את מלכה
האוץץ באמת אין כמו הארץ. צודקת אבל זה לא תמיד קל
מסכימה איתך בכל מילה..
לא הייתי מחליפה את הארץ בעולם (תרתי משמע)
יש לך התמודדות לא פשוטה!! גיבורה ממש. שולחת מלא כוח..
תודה ענקית! מעריכה את ההבנה💚💚
וואי צודקת לגמרייי המון הצלחה בשליחות😍
תודהה💛💛💛
תודה רבה שהסברת ככ יפה מה אנחנו מרגישותתתתתתת
ממש ממש מדויק
😘😍😘😍😘😍😘😍
וואי כל הכבוד לך זה באמת הקרבה ולא מובן מאליו. מטורפתת
וגם אני מקנאה בך, בזכויות שיש לך!!!
תודה צופיה, חיממת את ליבי עם התגובה שלך.
כיף לך שאת חושבת שיש לי זכויות פה בשליחות. אבל כל הזכויות של השליחות הן של ההורים שלי. אני סתם נולדתי פה, לא בחרתי את זה, ואני לא עוזרת פה בכלום.
חייבת לציין שבאמת יש שליחות מתוקות שמגיע להן את הזכויות. אני לא כזאת.
תודה צופיה💜
אמא אני קוראת את התגובות שלך..
כל מילה מדויקת. 😘😘😘😘
תקשיבי..
עצם זה שאת שם זו זכות גרנדיוזית-
זה בטוח עדיף על לשבת בבית בארץ, בלי חברות (כי זה פשוט המצב, לא נתון לשינוי כרגע) גם לא לעשות כלום וגם ליפול על דברים מטופשים ולרדת מבחינה רוחנית וחסידית..
לך עוד יש איזשהי מסגרת ודמות שאת מחוייבת אליה-
כנערה ממוצעת בתיכון, אני לא מייצגת כלום, לא משפיעה על כלום ואף אחד ואף אחד לא נושא אלי עיניים בהערצה. באחריות.
תקשיבי, זה עצוב וכואב נורא לקרוא את מה שאת כותבת,
אבל בואי לא נשכח שלפעמים לא יותר טוב לרוץ לממד, לשמוע נפילה של כטבמ במרחק של כמה קילומטרים ממך, ולהכנס להתקפי חרדה..
אוקיי?
אל תחשבי (ואני יודעת שאת לא חושבת) שמושלם פה, וממש ממש לא תמיד יש לך במה לקנא.
אז אני לא אתלונן כי אין זכות גדולה כמו לגור פה וגם את תרגעי קצת כי אין זכות גדולה רק להיות במקום בו את נמצאת ואל תקחי אותי ב100% רצינות,
סגור?
"זה בטוח עדיף על לשבת בבית בארץ, בלי חברות (כי זה פשוט המצב, לא נתון לשינוי כרגע) גם לא לעשות כלום וגם ליפול על דברים מטופשים ולרדת מבחינה רוחנית וחסידית.." – הו, הלוואי שזה היה כל כך פשוט! את לגמריי נסחפת, מישהי. אני כן יושבת בבית, בלי חברות, יורדת רוחנית וחסידית, נופלת על דברים מטופשים, וכל זה – בבדידות איומה, בארץ רחוקה. את חושבת שהחיים של בנות בשליחות הם קסומים ומושלמים? את טועה בגדול. יש להן המוון אתגרים, הרבה מעבר למה שאת חושבת.
"לך עוד יש איזשהי מסגרת ודמות שאת מחוייבת אליה-" – פחחח!!! הלוואי!! תקשיבי, אין לי ש-ו-ם מסגרת! לא לומדת עם אף אחד, רק עם קרובי משפחה פה ושם. זה הרגשה נוראה. אין לי שום מסגרת, ממש כלום. ואיזה דמות אני מחוייבת אליה? את מתכוונת לרבי? כל ילדה חסידית מחוייבת אליו, לא רק ילדה בשליחות.
"כנערה ממוצעת בתיכון, אני לא מייצגת כלום, לא משפיעה על כלום ואף אחד ואף אחד לא נושא אלי עיניים בהערצה. באחריות." – את לא מבינה איך צרם לי לקרוא את המשפט הזה. הנה עוד אחת שחושבת שילדה בשליחות מייצגת משהו. אני יגיד לך מה אנחנו עושים פה. ההורים שלי פועלים המון, מייצגים, מעריצים אותם, אותי אף אחד לא מכיר. אני יושבת משועממת בבית, בלי חברות, בלי מסגרת, לא משפיעה על אף אחד – אני אפילו לא מכירה את השפה..
"אבל בואי לא נשכח שלפעמים לא יותר טוב לרוץ לממד, לשמוע נפילה של כטבמ במרחק של כמה קילומטרים ממך, ולהכנס להתקפי חרדה.." – זה אני מסכימה, אבל כמו שכתבתי בתגובה למטה, לפעמים יותר קשה להיות מנותק לגמרי מאשר להיות מחובר למצב מפחיד.
"אל תחשבי (ואני יודעת שאת לא חושבת) שמושלם פה, וממש ממש לא תמיד יש לך במה לקנא." – אני יודעת מה זה ארץ ישראל. ובאמת אני יודעת שלא מושלם, אבל בדברים ששם יותר קשה – בדרך כלל פה קשה הרבה יותר.
" וגם את תרגעי קצת כי אין זכות גדולה רק להיות במקום בו את נמצאת" – טוב….
אבל בכל אופן תודה מישהי על התגובה הארוכה והמפורטת. יפה מצידך להשקיע😎
יאוו
מצד אחד מהזה כיפלך שלא שמעת אזעקות
מצד שני
אין על הארץ שלנוו
"מהזה כיפלך שלא שמעת אזעקות" – באמת היית מוותרת על כל הדרמות והחוויות ותחושת הביחד? האחדות הנפלאה שמצבים קשים גורמים? לא אומרת שזה טוב שיש מלחמה, אבל אם כבר יש – היית רוצה להיות בחוץ? מנותקת?
"אין על הארץ שלנוו" – אני שמחה שאת חושבת ככה💖 אולי אני מקנאה, אבל אני שמחה בשביל מי שזכתה💚💚💚
"באמת היית מוותרת על כל הדרמות והחוויות ותחושת הביחד?"
כן, כן ועוד מאה פעמים כן.
"ואל תגידי לי עכשיו שאין דבר מיוחד מזה אם מעולם לא חווית אתזה."
.
נראה אותך כשתגורי איפה שאני גרה. אני יודעת על מה אני מדברת. יש לי קרובת משפחה קצת רחוקה שגרה בישראל. תמיד היא קינאה בי שאני גרה בשליחות, כי "זה כזה עוצמתי ומיוחד ונותן כוחות" כמו שהיא אומרת. פעם אחת היא הגיעה לפה בתקופה סוערת בארץ שהיה המון אזעקות. היא הגיעה לפה לשבועיים בערך ובסוף הקדימה את הטיסה. היא לא הסכימה להישאר רגע אחד במקום בו היא לא מבינה את השפה, מקום מסוכן, ויותר מהכל – היא הרגישה לחץ שהיא לא חווה ביחד עם כל המשפחה שלה את מה שקורה בארץ. היה לה נורא רע להרגיש מנותקת. ומאז אני יודעת שלא כל אחת שחושבת שהיא הייתה רוצה להיות בשליחות – באמת הייתה שורדת.
סתם נקודה למחשבה*
בואו לנתניה. אין כאן מלחמהה
ומה אכפת מאזעקות
מטילים ובעיות
תכלס אתן בכלל מבינות
איך זה לגור כל כך רחוקות?
ואנחנו מסתכלות בידיעות
הלב רועד עיניים דומעות
אזעקה אצליכן זה אזעקה בלב שלנו
פיגוע בארץ יוצר בור בלב אצלינו
ודווקא בגלל המרחק, השוני
בתוך זה אנחנו מוצאות את היופי
תאמינו לנו הארץ הכי טובה
זו ארץ ישראל הרחוקה
כשיש מלחמה כולם מהזירה בורחים
אז למה לישראל כולם עכשיו חוזרים
מקנאות בכן, אנחנו בדרך.
גם אני שליחה.
תודה במבית💞
סוף סוף מישהי מבינה את זה…
את צודקת מאוד,
קלעת💕
🎯
💥💥💥💔💔💔💔💘💘💘💘
"רק בשביל זה אני פה?! חוץ מזה, אני חושבת מאוד ומרגישה שאם היינו גרים בארץ, הייתי יכולה לעזור פי אלף יותר" – ומי אמר לך שבארץ היה לך יותר קל?! הרבי והקב"ה שמו אותך במקום שאת שליחה בו כי הם ידעו ששמה זה הכי טוב בשבילך ושמה את יכולה להשפיע. ומי אמר לך שבארץ היה לך יותר קל? אולי בארץ יהיה לך יותר קשיים? את לא באמת יכולה לדעת למה ה' שם אותך במקום שאת נמצאת בו אבל במקום הזה את צריכה כמה שיותר להשפיע אחרים… ואולי תתייעצי עם ההורים שלך איך את יכולה להשפיע במקום הזה בצורה הכי טובה!,
(אפילו רק לצאת עם האחים שלך לגינה ולהראות דוגמא אישה של ילדים חבדיים חסידיים…)
"אין לי ש-ו-ם מסגרת!" – יש כמה בתי ספר לשלוחים, למה את לא נמצאת שם?
"במקום הזה את צריכה כמה שיותר להשפיע אחרים…" – ואי, אני לא מתקמצנת להשפיע ולעזור לאחרים, אני פשוט לא יכולה! אני מרגישה קצת כבולה במקום הזה.. לא יכולה לעשות כמעט שומדבר
" ואולי תתייעצי עם ההורים שלך איך את יכולה להשפיע במקום הזה בצורה הכי טובה!," – כבר התייעצתי איתם. אין להם רעיונות שמרצים אותי.
"(אפילו רק לצאת עם האחים שלך לגינה ולהראות דוגמא אישה של ילדים חבדיים חסידיים…)" – כמו שכבר כתבתי, המצב הבטחוני מסוכן פה, וחוץ מזה אין פה גינות משחקים כמו בישראל כי כמעט אין פה ילדים. קיצר אני לא יכולה לצאת לבד אפילו מטר מהבית רק אני ואחותי..
" יש כמה בתי ספר לשלוחים, למה את לא נמצאת שם?" – אני כן נמצאת שם. כשכתבתי שאין לי שום מסגרת התכוונתי שאין לי מסגרת יותר ממה שיש לאחרות. אבל בבית ספר לשלוחים אין לי חברות בכלל ולא כיף לי שם, והוא הרבה פחות משמעותי והרבה פחות רציני, והוא יוצא אצלי בסוף היום, מאוחר ממש – בגלל פער השעות, כך שכל היום משעמם לי לגמריי במקום להיות בבית הספר עד אמצע הצהריים כמו כל ילדה אחרת..
וואו! (מגיבה באיחור, מקווה שזה נקרא)
כן, קושי מאוד גדול! באמת.
ונכון, יש איזו שהיא הפרדה בין ההורים שבשליחות לבין הילדים שבשליחות (אם את כבר לא כל כך קטנה, את יכולה לשקול להגיע לארץ כמה שיותר מהר, נגיד שאלו כאן האם כדאי ט' או י', אולי עדיף לך ט' (אין לי מושג בת כמה את)
יש לך התמודדות מאוד רצינית, את יודעת שאת בידיים של הרבי, זה ברור לי. וזה עוד לא בתור שליחה – אלא בתור בת של שליח.
יכולה לנסות לכתוב לרבי? לבקש, לצאת בעצמך לשליחות, לפעול, בתוך עצמך. להקים מיזמים ממוחשבים, להשקיע זמן בלימוד חסידות (אם בטעות יקלעו לביתך אורחים, תנסי לצאת רגע ולראות מה את יכולה לתרום לאירוח, אם בגשמיות, אם ברוחניות)
(מניחה שבשעות הבוקר המוקדמות שלך – בארץ עדיין בנות ערות, נכון? יכולה לנסות להכיר חברות חדשות? לראות איפה עוד את יכולה להפיץ חסידות?)
לשבת לשיחה רצינית עם ההורים, לשאול, במה אפשר לעזור? כי ככל הנראה יש, או אפילו איזה מיזם חדש ניתן להפעיל ושהוא יהיה לגמרי שלך!
תגיעי מתוך רצון כזה – עד היום, היית בת של שליחים – מהיום – את שליחה! זה לשנות את המבט.
להתייחס יפה יותר אל האחים והאחיות, להפעיל לעצמך בלופים את כל שירי השליחות שאת מכירה מהקעמפים – ולהיות מוכנה בכל רגע.
וכן – כשתגיעי לארץ – תגיעי לשליחות החדשה. שליחות בתוך חבד – ואף אחד לא אמר שהיא קלה יותר, היא שונה.