לכל מעריצות ליבי קליין למינהן, נא לקרוא את הפוסט עד הסוף!
לפני המון זמן קראתי את הספר של ליבי קליין "גם כי אלך" והיה לי קשה לגמור אותו.
לא התחברתי לסגנון, והעלילה הפחידה אותי, והרגשתי שהיא הוציאה את הגיבורים שלה יותר מדי מושלמים עם סוף קיטצ'י שמסתדר בדיוק לפי הספר, בעוד החיים האמיתיים רחוקים מזה.
לא כל אלמן/ אלמנה מוצאים זיווג שני בכזו קלות, לא כל חולה במחלה, בטח לא בשלב הסופני, מקבל את החיים במתנה ועוד זוכה לשני ילדים, וכן הלאה.
בעקבות ניסיון העבר שלי עם הספרים שלה, לא המלצתי בכלל לאחרות לקרוא אותם, להפך.
רצה הבורא, והגיעו אליה במתנה שני ספרים אחרים שלה, "אל תסתר" ו"לולא האמנתי", ואני חייבת להגיד ששיניתי את דעתי לחלוטין עליה.
התפעלתי מהדרך בה היא תיארה את המחלה של לייבי, את הגבורה בה הוא התמודד, את המסרים שהיא שתלה כל כך יפה, כמעט בלי שנרגיש, את האמונה.
הכתיבה הייתה זורמת, והעלילה מנוסחת ביופי ספרותי נדיר.
התפילה שלי הייתה יותר בכוונה, הן בגלל שלמדתי להעריך גוף בריא, והן בגלל שהרגשתי שלייבי מחייב את כולנו. אם הוא, במצב הנוראי שלו, לא ויתר על קלה כבחמורה, איזו זכות יש לנו, אנשים בריאים, תודה לה', לזלזל במצוות או בתפילה?
החיים שלי קיבלו משמעות נוספת, עמוקה ורחבה יותר.
כמובן שמיהרתי לקרוא את שאר הספרים ואין מה לאמר, אני פשוט נהנית מכל רגע. כל דמות שלה מיוחדת, מחזקת, מעניינת, כל עמוד מלא בתוכן מרגש עם מסר, כל התמודדות מתוארת עד לדיוק הקטן ביותר.
ואז נזכרתי במקרה דומה שקרה לי: פעם אחת לקחתי מהספרייה ספר בשם "אויב באדמת ידיד" של יונה ספיר, אני באופן אישי שונאת ספרים על המוסד, בדרך כלל הם יבשים ומשעממים, אבל כבר לא היה לי מה לקרוא כי די חרשתי על כל ספר אפשרי אחר.
לא אהבתי אותו בכלל, וכבר באתי לעצור באמצע, אבל אז אמרתי: נו, ניתן לו עוד צ'אנס. מעמוד לעמוד הספר השתפר והסכמתי לקרוא גם את הספר השני בסדרה והוא באמת היה משהו מיוחד, והיום, מי שמכירה אותי יודעת שאני מכורה לסדרת הספרים "מרגל להשכרה" וממש מעריצה את הסופרת יונה ספיר.
המסר שלי כאן הוא פשוט לתת הזדמנות שנייה, גם למשהו שאתן בטוחות כבר שלא מוצא חן בעיניכן.
תופתעו לגלות כמה זה משתלם.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
יפה כתבת…! כ”כנכון
ועכשיו יש לי שאלה,
תגידו לי, איך אתן יכולות לשאוב עוצמה וכוח מדמות בספר???
אני קוראת ספר ונהנית ממנו, נהנית מהעלילה ומהתוכן, אבל לא מצליחה באמת לשאוב עוצמה מהדמות…
”והן בגלל שהרגשתי שלייבי מחייב את כולנו. אם הוא, במצב הנוראי שלו, לא ויתר על קלה כבחמורה, איזו זכות יש לנו, אנשים בריאים, תודה לה', לזלזל במצוות או בתפילה?”
אם זה היה סיפור אישי של לייבי מהמציאות זה אכן היה נותן לי המון כוחות, אבל סיפור מומצא לא עושה לי כלום, גם אני יכולה לכתוב על אדם במשבר שקם עם המון אנרגיות וחייו התהפכו לטובה (הקצנתי)
ושלא תבינו לא נכון, אני אוהבת את הספרים שלה מאוד, אבל פשוט רואה כאן בנות שמכורות לספרים והספרים נותנים להן כ”כ הרבה חוזק וכוח, ורוצה להבין איך…?
אשמח לתשובה…
תראי, כל דמות מבוססת על משהו.
לייבי הוא מישהו שיכול להיות אמיתי, אולי הוא אפילו משהו שמראה לנו מה אפשר להיות עם הרבה מאמץ, לאיזה דרגות של אמונה ובטחון ניתן להגיע אחרי עבודה קשה ועקבית והמון רצון חזק ועיקש.
כנ"ל לגבי אייל גלבוע, גם אני, המעריצה מספר אחת של יונה ספיר, מוכרחה להודות שלפעמים כל הכוחות גוף ונפש שלו לא מציאותיים כבר, אבל הוא מראה לנו כמה כוחות טמונים בתוכנו ומעודד אותנו למצוא ולגייס אותם.
לפעמים הדמויות גם מעוררות אותנו לקחת דברים בפורפורציה, ביחס למצב שלהם, למשל.
זו בדיוק השאלה שלי,
איך את יכולה לשאוב עוצמה מבנ”א לא מציאותי? מחלום של סופרת…?
אם הגיבור היה קיים במציאות, אז ברור שהוא היה דוגמא בשבילי, אבל כל עוד זו דמות מחורטטת אני לא מבינה איך אפשר לקבל ממנה השראה…
את כותבת שלייבי הגיע לדרגות גבוהות באמונה, אני יכולה לכתוב על בנ”א שנהיה כמעט מלאך, אבל זה לא יתן לי כלום, כי כל עוד הוא לא באמת עשה את זה ואני לא יודעת באמת שמישהו בעולם התמודד עם הקושי במציאות אני לא מצליחה להתעודד על ידו.
מקווה שהובנתי
כשסופר או סופרת כותבים ספר, הם מתארים בעצם את עצמם בהתמודדות שונה, הם אומנם ממציאים דמות, ממציאים לו עלילה, אבל מחברים את הרגשות שלהם שהם עצמם חוו בסיטואציות כאלו ואחרות, לדמות. הם מכניסים את המשפטים שהם מאמינים בהם, משפטים שמחזיקים אותם, יוצרים לעצמם דמות שהיא סוג של בבואה למה שהם. זו הסיבה למה צריך מאוד להיזהר מספרים זרים. בדומה לשירים, אנחנו מתחברים לנפש של הכותב. כשאני קוראת על אייל או על לייבי, אני קוראת את הכותבת, את מה שהיא חווה, זו דמות כמעט אמיתית.. ואני יכולה לשאוב מזה כוח ועוצמה גם לחיים הפרטיים שלי. כי כולנו מתמודדים, ואם יש למישהו דרך שאיתה הוא מתמודד עם הקשיים, והוא מעביר את זה הלאה בתוך דמות דמיונית, אני לוקחת!
יש אנשים כאלו גם במציאות.
הספר פשוט עוזר לנו לשים לב לקיומם.
היי מהדורה מוגבלת, אם את חייבת שהסיפור הזה יהיה אמיתי כדי ללמוד ממנו אז תדעי שהסיפור הזה קרה…ב"פרולוג שלא היה" בלולא האמנתי ליבי קליין כתבה שמישהי סיפרה לה שיש להם ממש אותו סיפור והיא מבקשת שלא תסיים עם סוף רע…(אני לא יודעת מה היה בסוף עם האישה הזאת אבל כל ההתמודדות וזה…הייתה)
ולכותבת הפוסט: אני אישית לא עליתי על הנקודות שאת העלית פה, חשיבה ממש יפה! אבל כן לקחתי את האמונה שהייתה להם כל הזמן שהכל הסתדר ואת העמידה החזקה של אסתי.
אני ממש לא אוהבת ספרים של יונה ספיר לדעתי זה סתם מכניס שטויות לראש של ילדים\ות ובחורים\ות (ואתן ממש אבל ממש לא צריכות להסכים איתי! זו רק דעתי…)
אז ממש אהבתי איך שכתבת והמסרים שלקחת ממש חזקים!
ושכחתי לציין, בקשר לסופים הטובים שלה, שגיליתי שסופים עצובים או עם סוף פתוח הרבה יותר מעצבנים אותי, ככה שגם בזה היה לי מה ללמוד…
הם מעצבנים אותך, אבל אלו החיים
סיפורים עם הפי אנד כמו אצלה הם נדירים מאוד בחיים שלנו כאן…
מסר יפה.
דווקא 'גם כי אלך' הכי יפה שלה, לדעתי.
אעאעאעאעאעעעעע זה מה שקרא לי עם ממלכה במבחןןןןןןןן
קראתי את איסתרק, לא התלהבתי ככ. היה לי מסובך להחזיק ראש ולהבין מה קורה בכל מקום ובאיזה זמן.
לא המשכתי.
אחרי בערך חודשיים חברה קראה את מהללאל ופשוט לא הניחה לי 'מושלם מהמם נדיר' וכו וכו וכו.
קראתי והתמכרתייייייי
איןןן התלהבתי בעלילה, בדמויות, בסגנון, בתקופה…
אחרי שסיימתי את יוזבד, בעודי ממתינה בתור בספרייה לפדהאל, החלטתי לעשות לעצמי חוויה מתקנת עם איסתרק.
פשוט הבנתי טוב יותר את העלילה, הדמויות ופשוט התלהבתי גם עליו בקטע אחר🤩🤩🤩
דרך אגב, אני חייבת לכתוב שעכשיו אני גם קוראת את השאר ומאוד מאוד התרגשתי.
אהבתי את כל הדמויות שלה, בלי יוצא מין הכלל, התחברתי עמוקות ונהנתי מכל רגע!!