שוב מחדש.
"אל תבכי אל תבכי אל תבכי אל תבכי אל תבכי אל תבכי אל תבכי אל תבכי. אל!!!"
כל הבכי שהיה כלוא בבטן שלי במשך כל כך הרבה זמן,
הבכי הזה שרק חיכה להשתחרר ממני,
בורח לי עכשיו דרך העיניים. מהגרון.
אני מנסה בכוח לכלוא אותו חזרה.
סתם זה כי אני סוהרת קשוחה מידי. בכלא שלי אסור לבכות.
זה כבר חסר תועלת
הסוהרת איבדה שליטה על החוקים שהמציאה בעצמה לעצמה.
כזאת חלשה.
"אני לא בוכה". אני אומרת למבט השואל של אחותי, ממצמצת חזק בעיניים, אולי זה יכניס את הדמעות פנימה.
זה לא.
"סתם, נכנס לי משהו לעין".
עוד מצמוץ.
"וזה שורף"
בעיקר בלב
בעיקר במוח.
בוער לי הגוף מכאב.
בא לי לצרוח.
אני בורחת לאמבטיה, הדמעות ממשיכות להרטיב לי ת'חולצה.
שונאת את עצמי כל כך ברגעים האלה.
"שקט".
"תהיי בשקט".
"ששש.."
"תפסיקי כבר לבכות"
נושכת חזק את השפה התחתונה עד שדם מתחיל לזלוג ממנה.
דם ודמעות מעורבבים לי יחד בפה.
מלח ומתכת. איכס.
אני מתפרקת לחתיכות קטנות על הרצפה הקרה באמבטיה.
למי אכפת?
למי אכפת מחוקים מטופשים של איזו סוהרת מטופשת?
כבר לא מנסה לכלוא את עצמי.
אני בוכה ובוכה ובוכה ובוכה
ומתפרקת ומתפרקת ומתפרקת ומתפרקת.
אחר כך קמה מהרצפה, אוספת את החלקים, מחברת את עצמי בחזרה,
ככה עד 'הסיבוב' הבא.
עד הסיבוב הבא.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
דיי.
זה כל כך כואב לי.
מותר לך לבכות.
ואם אפשר, שמישהו יהיה לידך אז, יחבק אותך. יבטיח לך שיהיה טוב. שאת טובה.
אני מזדהה איתך ילדה.
כל כך מבינה אותך.
אעעעע.
מטורף מדי.
את סוהרת רכה.
תיאור מדויק מדי. עם האחות, והאמבטיה, והדם. עם כל הפרטים, בעצם.
החזיר אותי בבת אחת לכל הפעמים בהם הייתי באותה סיטואציה.
שולחת לך את החיבוק הכי גדול שקיים לי בלב❤️
ותקשיבי, ג'יין. תנשמי עמוק רגע, ותקראי את מה שאכתוב לך עכשיו:
זה יעבור. מבטיחה לך. יהיה טוב, באמת. יגיע הזמן שבו יהיה לך הכי טוב שיכול להיות בעולם. ואז, את תביטי לאחור. את תזכרי בכל הרגעים האלה. ואז את תביני שכל הקושי העצום הזה, כל הנפילות וההתפרקויות, כל הדמעות, כל הכאב העצום הזה שאין אפילו יותר מילים לתאר, הם אלה שחישלו אותך. הם אלה שהפכו אותך למי שאת. גיבורה מבפנים.
ואולי אולי אם תחשבי על זה כבר מעכשיו, אולי זה גם יעזור לך לשרוד את הקושי הזה (במקביל לעוד פעולות שאת אולי צריכה לעשות כדי לצאת מזה).
ממ, בהצלחה ענקית.
❤️
לדעתי.
מותר לך לבכות יקירתי זה משחרר הכל.
❤
ב"ה
המשפיעה שלי אומרת: מותר להתרפק אבל לא להתפרק" זה חזק. הייתי חייבת להגיב..
מותר להתרפק במיטה ולבכות.. אבל לא לתפרק – לצאת משליטה..
אהבתי.
דיוק קטן:
מומלץ לוותר על השליטה.
אסור לוותר על אחריות.
וד"ל ??
ג’יין עשית לי דמעות.
אני מכירה את הסבבים האלה מידי טוב.
ב"ה הם כבר לא כל כך תכופים.
כאב לי לקרוא. כל כך כאב.
אני בשלב מסוים למדתי לשחרר, לא לייהיות סוהרת, לא לייהיות אסירה.
כלום.
אני משהי שבוכה לעיתים. מתפרקת. וזהו.
והסבבים האלה, אם הם מפריעים למישהו אז שיקפוץ לי בזיג זג.
ג’יין, אם רק היה אפשר לשלוח לך כוחות דרך מסך.. אם רק.
שולחת לך בכל אופן חיבוק וכח. מי ייתן וה’ יביא אותם בדואר ישיר עד אלייך ללב. באקספרס.
את כותבת מדהים!!!
אוהבת אותך, ג’יין.
אשכרה.
תיארת את הסיטואציה הכי טוב שאפשר
וכואב לי איתך ביחד❤
אלוקים אוהב אותך ילדה שלו
מה זה למי אכפת?!
לי אכפת אוקיי??
ג'יין את מדהימה, ולבכות זה הפריקה הכי טובה אבררר!!!
אמאאא
אוףףףףףףףףףףף
כמה שזה קורה ליייייי
למהה
אבאא
למהה
???
ג'יין. אמאלה. זה היה כואב.
מאלחת לך טוב בעז"ה בקרוב!!!
מצרפת פה תאור שכתבתי, איך מתפרקים ככה, על רצפה קרה באמבטיה…
??
https://shutafotbaderech.co.il/i_m_down/%d7%9b%d7%9b%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%9d/
אוצ'.
הזדהות.
רק שאני הייתי סוהרת קשוחה יותר, כנראה…
הדמעות יצאו מכלל שימוש. העיניים הכריזו על שביטת יובש, שכחו איך לפעול.
ויום אחד קרה הנס.
והוא יקרה. גם לך.
הלב הזה, יבין סוף סוף, ששווה לו לפעום.
ורק תזכרי תמיד – שגם את הדמעות שלך יש מי שיכיל.
וגם להן יש מקום בעולם. וזכות קיום.
מבטיחה.
❤❤❤
אההעע.
איה.
אלוקים.
היי,
תודה לכל הנשמות שהגיבו.
סליחה שאני לא מגיבה לכל אחת בנפרד,
אבל תדעו שראיתי וקראתי את התגובות שלכן (ויותר מפעם אחת..)
תודה אהובות??