להיות מי שאני באמת

גם אם זה קשה
"היי תגידי אפשר להגיע אלייך היום ללמוד למתמטיקה?" היססתי קצת "אמ.. לא יסתדר לי, היום אנחנו נוסעים מחוץ לעיר" אמרתי בהתנצלות. "טוב" היא הסתובבה והלכה.
נוואו הקול הזה היה לי כ"כ מוכר והעלה לי המון זיכרונות מתקופות יותר טובות בתיכון וביסודי.
ישבתי לבד בשולחן, עסוקה בעניינים שלי ובהירהורים שלי. כשהיא ניגשה אלי אפילו לא שמתי לב. 3 חודשיים היא לא דיברה איתי-החברה הכי טובה שלי.
בוקר אחד היא נכנסה לכיתה והתעלמה ממני שניגשתי אליה, היא התחמקה, כששאלתי משהו היא לא ענתה. לא הבנתי למה שאלתי אותה, מה עשיתי לה, שלחתי לה הודעות מהנוקיה 240 שלי.
כלום דממה! נפגעתי וואו כמה נפגעתי! לרגע אחד היו לי דמעות בעיינים. מכיתה ד' היינו חברות הכי טובות כמו אחיות, עשינו הכול ביחד, הלכנו לכול מקום ביחד, הכנו שיעורים ביחד. הכול!ולקראת סוף ט' הכול השתנה ונוצר ביננו פיצוץ.
עכשיו חשבתי שאולי היא רוצה לפתוח דף חדש ביננו ושמחתי. זה שאנחנו נוסעים מחוץ לעיר-זה היה שקר אבל משום מה השקר הזה נתן לי תחושה מוזרה שזה סוג של נקמה על כול החודשיים האלה שסבלתי. והיו לי יסורי מצפון על זה שאולי אני פגעתי בה בטעות. בסוף היום באתי אליה ודיברנו קצת. היא הספיקה ב3 חודשיים לרכוש לה 3 חברות טובות. ואני? כלום. ניסיתי כול הזמן להתחבר לבנות מהכיתה והגעתי למסקנה שהם ואני-אין מצב שהחברות ביני לבין משהי נוספת מהכיתה תחזיק מעמד! זה היה יותר תירוץ-פשוט לא התרגלתי למצב הזה שאין ביננו דיבור אפילו לא:"היי" או "בוקר טוב" …

אחרי חודש נהיינו שוב חברות. אבל הרגשתי סוג ב' ואפילו ג' אצלה.
היא הייתה מנפנפת אותי לפעמיים, מגיעה אלי בהפסקות כששלוש החברות הכי טובות שלה היו יוצאות מהכיתה או שלא הגיעו,מדברת איתן בנוכחותי על נושאים פנימיים בינהן. ולא הבנתי מילה וזה היה לא נעים. כשביקשתי שתסביר לי מי זו ההיא שהן מדברות עליה בלי הפסקה היא רק צחקה. לאט לאט בלי ששמתי לב הפכתי לסמרטוט שלה. ופתאום שוב היה פיצוץ ורבנו. ובגדול!

באחת ההפסקות ניגשה אלי בת מהכיתה "תגידי, את לא קולטת שאת הסמרטוט שלה?" וואו זה היה דיי ישיר "את לא שמה לב שבהפסקות כששבי איילה ואסתי לא איתה היא מגיעה לדבר איתך ובהפסקות מבקשת ממך דברים, מבקשת שתבואי איתה לפה ולשם. את לא מבינה שהיא מנצלת אותך?" שתקתי,מה יכלתי לומר? ברור ששמתי לב לזה אבל שתקתי. החברות הזו רק הציקה לי וזה היה ברור לי. נפגעתי ממנה לעיתים קרובות והיא ניצלה אותי פעם אחר פעם. ואני הייתי פשוט עיוורת! "תקשיבי למה שלא תתחברי עם (היא נקטה בשם של בת מהכיתה המקבילה שהיינו יחד בכיתה ט) היא ילדה ממש חמודה מצחיקה ולשם שינוי" היא גיחכה" היא חברה נאמנה".
לאט לאט התחלתי להתרחק ממנה ומהחברות שלה. וחזרתי לאישיות שלי, לא הייתי צריכה להיות מצחיקה ולהרשים וכו וכו… חזרתי לעצמי. ובאמת התחברתי עם אותה בת מהכיתה המקבילה. היום אני בכיתה י"א ואני שמחה שהשתחררתי מהחברות הזאת שהגבילה אותי ואת האישיות שלי, השיחה עם החברה שלי מהכיתה נתנה לי אומץ להתרחק מ"החברות שלי".
ואפשר להגיד שלקחתי סיכון גדול בזה.