שיחה שלא נענתה
לפרק הקודם לחצי כאן
"מה את אומרת? היא ילדה בן? ב"ה, מזל טוב! איך עברה הלידה? ברצינות? תוך שעה היא הייתה בחוץ? ממש חסדי ה' מנוחה!"
דבורה עמדה במרכז המטבח וקצצה במרץ ירקות למרק, חתכה את העוף, והכניסה אל הסוטאז' המבעבע.
כחלק מהתנדבותה בארגון 'עזר לילדת' היא מכינה מדי פעם ארוחות צהריים מזינות למשפחות שזוכות להצטרפות של תינוק חדש למשפחה, ועכשיו היא עוסקת בזה במרץ.
"כן, ברוך הוא וברוך שמו, הפצפון הזה כזה מתוק דבורה!" היה אפשר לשמוע את קול הסבתא המתמוגג על הנכד החדש.
"אני מאוד שמחה בשבילך מנוחה, שיהיה המון מזל טוב!" איחלה דבורה מלב נרגש.
"מה לגבי הברית?" היא העמידה סיר נוסף על הכיריים.
"נקווה שיהיה במועד, נעשה בצהריים, במסעדה היהודית. כמו כל ברית במשפחה אצלנו.." מנוחה הסתובבה ברחבת הכניסה של המרכז הרפואי, מחפשת לעצמה מקום ישיבה שבו תוכל לדבר בדקות הקרובות.
"בעזרת השם הכל יהיה בזמן שצריך להיות." דבורה מלאה באמונה בקב"ה.
"יופי מנוחה, אז עוגות עליי." דבורה מאושרת לחשוב על בוקר אפייה שימלא אותה בסיפוק.
"די דבורה לא נעים לי!" מוזר למנוחה לקבל. תמיד היא בצד הנותן. היא מוצאת פינת ישיבה פנויה מרוחקת ומתיישבת.
"מה זה לא נעים לי?! מי שאל אותך בכלל? רק עדכנתי שלא תשתגעו עם המזונות…" דבורה מנסה לשכנע בצורה ידידותית ואכפתית.
"אויש שתהיי בריאה, כמו שאני מכירה אותך בסוף את תשתגעי!" מנוחה פרצה בצחוק עדין.
"אני אשתגע, אבל לא מלהכין עוגות" דבורה פירשה את השיגעון בקונוטציה אחרת ואופי השיחה השתנה.
"מה קרה דבורה?" מנוחה נדרכה.
"ליבי שלי, דוקרת לי את הלב.. כל כך הרבה כאב ותסכול… לפעמים אני מרגישה שאני ממש משתגעת.. תגידי, איך עברת את גיל ההתבגרות עם כל החבורה שלך?"
"אולי דווקא בגלל החבורה זה היה יותר קל" חזרה מנוחה אחורה בזמן, אל הימים של פעם.
"היה להם אחד את השני, הם היו תומכים ואחים כל כך נפלאים שזה היה קצת יותר קל…"
"יש לה פעמים שהיא כל כך עצבנית.. על כלום! מצבי הרוח שלה משתנים והיא כל כך לא צפויה…
"את מכירה אותי, אני צריכה סביבי אנשים יציבים, והיא כל כך לא כזאת.." נאנחה מעומק ליבה.
"הצעתי לה לעזור לנו בהפקת הדינר, והיא כל כך התנגדה. היית צריכה לשמוע איך היא פסלה את זה על הסף! בלי לחשוב אפילו!"
"אוי דבורה.. כמה זה קשה.. ייסורים מכפרים.." היא נפנפה לשלום לילד קטן שהסתכל בעיניים גדולות על האישה החרדית שמדברת בפלאפון.
"האמת שבניתי עליה כמה מגדלים בקשר להפקה של הדינר, חבל.." מנוחה ניסתה להריץ בראשה אלטרנטיבות אחרות.
"זה סופי מבחינתה?" היא עדיין לא השלימה עם זה שליבי כל כך לא בעניין.
"סופי מאוד" היא פתחה את מגירת התבלינים ושלפה את הצנצנות שחיפשה.
"יודעת מה? תני לי את המספר שלה. אני אדבר איתה." למנוחה יש דרכים משלה לשכנע.
"היא לא תסכים. כשהיא אומרת לא זה החלטי. מבינה?" דבורה הוסיפה תבלינים לסיר הרותח.
"דבורה, אני חושבת שאת מפחדת ממנה. יכול להיות?" שאלה בזהירות.
"מה הקשר מפחדת? היא אף פעם לא חוזרת בה. מה שהיא אומרת יקום ויהיה." היא ערבבה את המרק וסגרה את המכסה.
"מעניין, כי משום מה אני זוכרת שפעם סיפרת לי שברגע האחרון היא הלכה להביא את ארוחת הצהריים למשפחת קלארק כי לא היה את השליח שיעשה את זה.."
"נכון…"
"וזה היה אחרי הכרזות קבל עם ועדה שהיא לא תהיה קשורה לשום פעילות בארגון.. זוכרת?"
"כן, טוב מנוחה, אז את אומרת שאפשר לנסות להציע לה שוב?" דבורה ראתה על צג הפלאפון שלה שיחה ממתינה ממספר נייח, לא מזוהה.
"בהחלט. רק מה? תנסי לבוא עם מילים אחרות, תביאי כוונה אחרת לשיחה." היא אוהבת לגשר ולפשר בין אנשים.
"אני מקווה שאני מבינה" דבורה עצרה מההתעסקות בבישולים והתיישבה על הכיסא.
"זה בסדר, גם אם לא תביני, שימי את הלב שלך. זה הכל."
"אני לא יכולה לשים את הלב שלי, היא פוצעת לי אותו.." היא ניגבה את הידיים במגבת סינרה.
"תעטפי אותו ותחליטי בעצמך את מה להכניס אליו." היא שלפה מהתיק את בקבוק המים שלה.
"דבורה, את כבר יודעת טוב מאוד מי זו ליבי שלך, האמתית, ומי זה המתבגרת שמשתלטת עליה… כשתפרידי בין שתיהן תוכלי להתייחס לליבי שלך.." היא לקחה לגימה מהבקבוק.
"אני אנסה" נימת סיום שיחה היתה באוויר.
"טוב מנוחה תודה רבה! אני צריכה לסיים את השיחה, יש לי ממתינה על הקו כבר כמה פעמים. בסדר?"
"כן בטח, נהיה בקשר" מנוחה קמה לכיוון המעליות, היא אמא וסבתא במשרה מלאה, הבת שלה ודאי מחכה לה.
"להתראות" נתקה דבורה.
היא נכנסה אל יומן השיחות, שיחות שלא נענו, היא רואה כמה מספרים שחייגו אליה וביניהם המספר של המחנכת שפרה, מוזר. היא תתקשר לנייח הזה קודם ולאחר מכן תחזור אליה.
"שלום התקשרתם אליי?"
"כן, את דבורה קאופמן?"
"נכון. במה אני יכולה לעזור?" פתאום משהו מריח לא טוב לדבורה.
"מדברת איה מהמרכז הרפואי טרם" האחות נקטעה בשאלה הנוקבת של דבורה.
"מה קרה?" דרשה לדעת.
"ליבי שלך איבדה נוזלים במהלך הטיול שלהן היום… היא מקבלת פה נוזלים, מתאוששת.. אני חושבת שהיא תשמח שתבואי."
ליבי שמעה את המשפט האחרון ולא היה לה קול וטיפת כוח להסביר לאחות הזאת שהיא טועה, והיא אפילו לא יודעת עד כמה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
אוישש דייי
עצרת במתחח!!!!
את אחת האלופותתת
אבל למה הפסקת??!!!!!
תמשיכיייי אלופהההה
אאוץ'.
איזה פרק מדהים..
ועוצמתי.
המשפט האחרון מצמרר.
הכתיבה שלך כל כך מקצועית ויפה!!
ממש מעניין אותי אם את בחורה,
או מישהי טיפולית שעוסקת בזה..
תשתפי אותנו?:)
נשאיר את זה בסוד:)
כל היופי של האתר, זה שאת קוראת פוסטים \ב לוגים ולא יודעת מי כתבה ולפעמים ככה מקבלים דווקא יותר:)
כל כך כיף לקרוא!!! זה אותנטי כזה ומהמם.
צפנת אריאל, את מוכשרת ממש, ואני מפחדת שיהיה שם פיצוץ גדול מדי… וצריך לחכות שבוע כדי לגלות?
את כותבת מהמם!!!!
ממש אוהבת את הכתיבה שלך!!
אבל אל תעשי את זה כזה רע מסכנה אמא של ליבי…
וואו איזה כישרון יש לך את כותבת פשוט יפה ועל רמה!!!
וואי זה מטורף. הפרקים האלה זה כשרון אחד ענקק!!! את חייבת להוציא ספר. זה פשוט מושלםםם. חובה לכל מתבגרת
אוףף ישמצב את שולחת לי את כל הפרקים?
וואי צפנת מהמם ?!!!
מחכה כבר לפרק הבא!!!
התגובה הכי קצרה שלך
חח את ממש עוקבת אחרי??
אבל תאמת שציפיתי למישהי
שתכתוב את זה?
מושלםם
יאוו אני מטורפת עלזה
אוי זה פשוט מרתקקק
משקף מציאות נפוצה נותן כלים להתמודד!!
למה זה רק פרק אחד בשבוע???
צפנת, את מוכשרת! וכל מילה נוספת מיותרת.
לא נעים לאבד נוזלים..?
במיוחד לא באמצע טיול
אני בדרך כלל לא קוראת סיפורים בהמשכים, עכשיו קראתי הכל ברצף ולא הבנתי איך כבר הגעתי לפרק שבע?!
מהמם מהמם מהמם!
חבל שעצרת באמצע המתחחח!
לאאא!
מסכנה אמא של ליביייי
קוראת כל חלק בבלוג. מושלם.
תודה לכולן,
שמחה לשמוע שהסיפור מעניין וצורת הכתיבה מוצאת חן בעיניכן!