היום הייתי באירוע לילדים מיוחדים.
לא, אני ממש לא מאלה שאוהבות אותם, יודעות איך להתחבר אליהם, לעזור להם. הייתי רוצה להיות כזאת..
אני אחת שכשאני רואה אותם זה מצמרר אותי, המראה שלהם מרחיק אותי, ועם ההתנהגות שלהם – אני לא יודעת איך להתמודד…
מה אגיד לכם? נקלעתי לשם. זה היה ממש בטעות אבל הייתי חייבת לבוא ולא היה אף אחד אחר במקומי.. נעלמו כל התרוצי סבתא שלי ופשוט או לא כ"כ – באתי.
האמת היה מיוחד.
עמדתי קצת מהצד וראיתי את המנחה היא הפעילה שם את כל האירוע. דאגה לילד הזה הרגיעה ילדה אחרת ותוך כדי הפעילה פעילות גרנדיוזית מותאמת לגמרי. היא עשתה הכל בצורה כ"כ עדינה ומיוחדת! התפעלתי ממש! הראשונה שהיתה בשבילי מודל לחיקוי, ואני לא אחת שמתלהבת מאנשים בקלות, יש אצלי מבחני כניסה וקבלה ואם נמצא פגם מסוים גם אם זה הכפתור למעלה – לא עוברים את הסף. ממש ממש קנאתי בה! נשמע קצת ילדותי, אבל באמת אני אחת כזאתי שמוכשרת בהרבה דברים אבל פה משהו התפקשש לי.. ופתאום באה האישה הזו ומראה לי שיש מציאות אחרת ואפשר גם יותר, היא יכלה להקים פרויקטי ענק שיתנו לה יותר מעמד וכבוד ובמקום זה היא בחרה להשקיע דווקא פה! ולהשקיע בגדול! מכל דבר היא התרגשה והתפעלה כאילו זה פעם ראשונה. היא באמתת אהבה אתזה ונתנה סביבה הרגשה נעימה לכולם! כן, ללא יוצא מן הכלל!
בסוף האירוע ביקשה ממנה אמא אחת להקפיץ את הילדה שלה טרמפ על הדרך.
למען האמת, היא לא ממש ביקשה אלא יותר קבעה לה עובדה, כי לא היתה לה (לאמא) שום ברירה אחרת. אני מכירה את המשפחה הזאת אישית האמא שם קצת הרבה ביישנית היא לא אחת שממהרת לבקש בקשות כאלו אבל כנראה שהפעם לא היתה לה שוםם ברירה אחרת.
בצחוק היא אמרה לה "אל תדאגי פעם הבאה היא לא תבוא איתך."
ואז שמעתי את המנחה "ברור, הפעם את קבעת לי עובדה אז אין לי ברירה אבל אני לא אתן לזה לקרות שוב."
בום. היא אמרה את זה ברצינות. ראיתי את הבעות פנים שלה שמעתי את הקול שלה, אל תספרו לי סיפורים.
איכס איך נגעלתי באותו רגע רציתי להקיא…
תגידי זה האהבת ישראל שיש לך?!
את לא שמה לב איך לא נעים למי שמולך?!
את חושבת שנורמלי לומר כזה דבר?!
תגידו לי אתן איך לב אבן יכול לפעום?!
אוקי, אז תגידו לי שהגזמתי, הקצנתי, הוצאתי דברים מפרופורציה, הבנתי לא נכון ועוד תירוצים שונים ומשונים…
זאת אישה שבמבחן המציאות היא לא עמדה!
כל ההפקה שלה לפני כן היתה הצגה אחת גדולה!
היא לא באמת רגישה ואכפת לה, בעצם כן, אכפת לה הכסף שלה! כנראה טעיתי והיא לא אחת שיכולה להרוויח הרבה…
אין נגמרו לי המילים.
אין בן אדם מושלם, ואם כן אז תורידו לו את המסיכה הוא יתגלה מהאלה עם הכי הרבה חסרונות…
אאוצ'
לפעמים גם אם את הכי מתרחקת ונגד עזרה לדבר מסוים ואת מרגישה כל כך רעה זה עדיף מאשר עזרה מושלמת של אנשים אחרים.
אז, אולי… כן עדיף להיות כמוני?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
21 תגובות
אוייש כלכך כאב לי לקרוא
אני אישית לא ייתן דעה על המקרה אם היא באמת אנושית או לא., לא באמת הייתי שם.
אבל מה שחבל לי פה וכאב לי ממש זה ההשוואות בינך למנחה.
נשמהה את זה את! ואת מיוחדת וייחודית אייך שאת. בעצמך אמרת שאת כישרונית בהרבה דברים, מעולה אז את מודעת לעצמך, תתמקדי בזה תני מקום וביטוי למי שאת!
אין מה להשוות בין אנשים כל אחד הוא עולם שלם והוא מתוכנן אחרת על ידי הבורא בדיוק איך שהוא ועם הכלים הנחוצים לו למלא שליחותו.
וואי קצת נסחפתי.. זה נושא רגיש אצלי😉.
אבל הכי בשבילך שלא תפספסי אותך
והזדהתי ממש עם הרצון לרצות ולהצליח משו שלא בתחום שלי.. אנחנו שואפים לשלמות זה ידוע
תודה💔💖
חמודות, החיים הם לא שחור לבן, היא גם בן אדם, שיכול להיות שהוציא המון כוחות נפש במשך היום, ולא יצא לו טוב בקביעת עובדה הזאת… מה, אם מישהי עשתה מלא דברים טובים ובמשהו אחד קטן נכשלה, אז תפסלי אותה לגמרי? נס שהמשפט שלנו מופקד בידי. הקב"ה, אחרת אף אדם לא היה יוצא זכאי בדין עם צורת השפיטה שלנו…
אווצצ
נשארתי בלי מילם
😥😥😥
אויש.
אני מנסה לדון אותה לכף זכות, אולי זאת לא הייתה הצגה, בכל זאת למיוחדים צריך רגישות מיוחדת. ועבודה מעייפת, במיוחד במקומות כאלה כמו גן ילדים, או ילדים מווחדים… את תמיד צריכה לחייך אליהם ולבטל את הרגשות האמתיים.. ואז בשעה האחרונה כזה עייפים ורציניים…לא בכוונה… ומצבים כאלו יכולים לקרות. אי אפשר לקבוע את זה במקרה של פעם אחת.
הייתה מישהי שנראתה לי קשוחה, ולקח לי כמעט חצי שנה לגלות שלא. ואפילו יש בה משהו מצחיקולי כזה… היא גננת אז גם קשיחות ואהבה דרושים ממנה…וזה היה מתוך מקצועיות…
@אבא איתי ואיתך אמרה משהו נכון, את לא צריכה להשוות בינך ובין המנחה. אני מבינה שאת בגיל הזה של החיפוש העצמי, של מי שאת, ואז את משווה בינך לבין אחרים. אז את לא צריכה. את מי שאת. וגם מעצמך לא להשוות- ואת בגיל שאת משתנה, שהאופי משתנה, ואת כבר לא מה שהיית אתמול… אז אם את שונה, אז זה בסדר גמור😍
מרגיש לי קצת נאיבי להגיד שהיא עשתה אתזה מתוך תמימות דעים..
נכון שאני לא צריכה להשוות, אבל ספציפית בנושא הזה קשה לי ואני כן רוצה להשתפר בו.
וכן אחרי מה שקרה באמת ראיתי שאין טעם להשוות😔…
לא אמרתי שעשתה מתמימות… התכוונתי שאולי הייתה עייפה ובגלל זה הפנים שלה נראו רצניות והיא לא התכוונה לזה… אני לא באמת יודעת.
אוףף למה קורה הרבה שאני כותבת משהו, וחושבים שאני מתכוונת למשהו אחר ועוד נטפלים עליי?…
עדיף לא לדבר וזהו..
ברור שאין טעם להשוות. ואויש… עצוב לי שככה את מרגישה. את לא צריכה לשנות, את פשוט צריכה ללמוד. ללמוד לאהוב את המיוחדים. יש להם לב טוב. הם רק לא יודעים להראות את זה, בגלל שקשה להם לתקשר עם אנשים… אני מכירה את זה על עצמי פשוט. אני לא משווה אותי בינהם, לכל אחד הנסיון אחר. אבל אני אומרת שלפחות קצת אני יודעת איך הם מרגישים…
המורה שלי פעם אמרה לי, כאילו על זה שאני לקוית שמיעה… שיש נשמות גבוהות שיורדות לעולם שלנו, הגשמי, ובגלל שהן כל כך גבוהות, העולם הגשמי שלנו לא מסוגל להכיל את זה, אז יוצר איזה פגם בגוף הגשמי… אז הילדים המיוחדים הן נשמות גבוהות😍
אויש.
אני מנסה לדון אותה לכף זכות, אולי זאת לא הייתה הצגה, בכל זאת למיוחדים צריך רגישות מיוחדת. ועבודה מעייפת, במיוחד במקומות כאלה כמו גן ילדים, או ילדים מווחדים… את תמיד צריכה לחייך אליהם ולבטל את הרגשות האמתיים.. ואז בשעה האחרונה כזה עייפים ורציניים…לא בכוונה… ומצבים כאלו יכולים לקרות. אי אפשר לקבוע את זה במקרה של פעם אחת.
הייתה מישהי שנראתה לי קשוחה, ולקח לי כמעט חצי שנה לגלות שלא. ואפילו יש בה משהו מצחיקולי כזה… היא גננת אז גם קשיחות ואהבה דרושים ממנה…וזה היה מתוך מקצועיות…
@אבא איתי ואיתך אמרה משהו נכון, את לא צריכה להשוות בינך ובין המנחה. אני מבינה שאת בגיל הזה של החיפוש העצמי, של מי שאת, ואז את משווה בינך לבין אחרים. אז את לא צריכה. את מי שאת. וגם מעצמך לא להשוות- ואת בגיל שאת משתנה, שהאופי משתנה, ואת כבר לא מה שהיית אתמול…. אז אם את שונה, אז זה בסדר גמור😍
וואי מזמן לא הייתי פה…😍😍😍😍
בגלל כל המבחנים וזה.. אבל זהו (למחצית הזאת)
אמאלה דמיינתי את מה שכתבת, וזה פשוט לא נעים, התנהגות דוחההה😭🤢🤮
איך לא שופטים בן אדם בסיטואציה כזאת🤕😔
😥
מאכזב ממש לראות את זה ואת היית שם ושמעת את טון הדיבור.
בכל זאת נקודה למחשבה שעלתה לי בקשר לזה.
אני חושבת שאפשר להסתכל על זה גם מהכיוון השני. הטוב שראית בהתחלה אולי הוא הצגה אבל יכול להיות שהנפש האלוקית היתה בפעולה ואחר כך הגיעה המסיכה שהנפש הבהמית שמה עלינו.
אומרים ש"אני" מעיד על אגו אבל זה האני של האגו שמכסה על ה"אני האמיתי". האני האמיתי הוא הנפש האלוקית.
נכון. צודקת. לא חשבתי עלזה…
כמה את שופטת, אלוקים שישמור.
סליחה שאני בוטה ככה. אבל כואב לי לקרוא על הזלזול והשפיטה שלך את האנשים שסביבך.
זו אישה שלפי מה שתיארת – משקיעה כוחות ומאמצים עצומים בכל התחום הזה של ילדים מיוחדים. ורגישה מאוד לצרכים שלהם, ודואגת להם, ולמה שהם צריכים.
אז פעם אחת, בסוף הכנס הענק והמושקע הזה, כשהיא מן הסתם היתה כבר גמורה ורק מחכה לחזור הביתה – נגמר לה הכח להיות נחמדה ולעזור כל הזמן. היא אנושית אחרי הכל. אז לא היה לה כח לקחת את ההיא טרמפ הביתה, שאגב, לכי תדעי מה כרוך בזה, יכול להיות שזה לא כולל רק 'טרמפ' פשוט אלא להקפיץ אותה הביתה(ואולי זו דרך ארוכה שהפוכה מהכיוון שלה?), ולשמור עליה בדרך(ואולי יש לה בעיית הקאות נניח?), ובקיצור לדאוג לה, למרות שאין לה טיפת כח והיא רק רוצה לחזור הביתה ולהתאושש קצת מכל המאמצים של הכנס הזה.
הגיוני שהיא לא תשוש על ההצעה, לא?
אממ
אני מכירה את המקרה מקרוב, והטרמפ הזה לא היה מסובך בכלל כמו שאת מתארת…
אני לא יפרט פה פרטים נוספים אבל באמת שהיא התייחסה מגעיל, ואני לא אחת שאומרת סתם דברים…
וסתם אגב. עוד משהו.
את אומרת שאת עצמך פחות הטיפוס שאוהב ילדים מיוחדים ומתחבר אליהם.
והיא כן כזו. וזה דורש כוחות נפש וגוף עצומים. עצומים.
אז בגלל נפילה של פעם אחת היא כבר אפס? לא שווה כלום? יש לה לב אבן?
מי אמר לך שהיא כן כזאת?
התיאורים שלה. לצטט?
'דאגה לילד הזה הרגיעה ילדה אחרת ותוך כדי הפעילה פעילות גרנדיוזית מותאמת לגמרי. היא עשתה הכל בצורה כ"כ עדינה ומיוחדת! התפעלתי ממש!'
'ממש ממש קנאתי בה! נשמע קצת ילדותי, אבל באמת אני אחת כזאתי שמוכשרת בהרבה דברים אבל פה משהו התפקשש לי.. ופתאום באה האישה הזו ומראה לי שיש מציאות אחרת ואפשר גם יותר, היא יכלה להקים פרויקטי ענק שיתנו לה יותר מעמד וכבוד ובמקום זה היא בחרה להשקיע דווקא פה! ולהשקיע בגדול! מכל דבר היא התרגשה והתפעלה כאילו זה פעם ראשונה. היא באמתת אהבה אתזה ונתנה סביבה הרגשה נעימה לכולם! כן, ללא יוצא מן הכלל!'
אני כבר לא יודעת אם הבנתי משהו בסיטואציה הזאת…
היי נקודה יקרה.
התלבטי אם להתערב,
משומה החלטתי כן., כנראה הזדהתי עם התחושה של הכותבת אחרי תגובתך.
ולא זה לא שאינך צודקת. אלא להפך דווקא בגלל שאת צודקת. דווקא בגלל שאני כלכך בעד לא לשפוט אנשים.
אבל גם חשוב לי מאווודד איך להעביר מסר. כי מה שאני רוצה זה שההערה שלי תקדם ולא חלילה להפך.
ברגע שאני רואה מעשה כזה; קודם כל מפרידה בין המקרה לבנאדם.
ואני מבינה שאם הוא הגיע לזה, בטוח היה משו שגרם לו לעשות זאת. ולאו דווקא אומר שזה מוצדק! אבל כשיש סיבה הכל נראה אחרת.
ואם כבר החלטתי להתערב ולהעיר אז מתייחסת כמה שפחות למעשה עצמו ככה שאני לא צריכה להצדיק או לא את המעשה. אלא מנסה לנתב את זה להתקדמות משם. ואת זה אני מצליחה רק כשאני רואה את הבנאדם בלי שיפוטיות אני רואה אותו ולא את המעשה.
לא שחייבים לגמרי לא. אבל זה גם מתקבל אחרת וגם לנו גורם פחות כאב.
בקיצוררר זה היה הנאום שליי. נטו מניסיון כמובן מהצד המקבל הערות בליייי סווףף.
מאמינה שגם לך יש סיבות. ומבינה אותך לגמרי רק רציתי להביא את הצד השני.
מצטערת אם זה גרם לאי נעימות. לא זאת היתה הכוונה.
ואוו! מעריכה ברמותת!!
(לוקחת לחיים😚)
אוישש איזה סטירה מצלצלת זהה
נוראיי
אין אין מה שקורה בעולם הזה לא מובן בכלל