ולמה…?
ולמה אנחנו מפחדים להגיד "שימו לב אנשים נופלים"
כי ככה אנחנו בנויים. עם חששות
מה יגידו אחרים.
ולמה אנחנו בוכים כששורף לנו בפנים. חוששים
ללחוש "כואב לי" ונועצים מבט בענן לבן
ספירלי.
ולמה אנחנו נופלים ורוצים לצרוח "תעזרו לי לקום מהכבלים"
מהבור. שטמנתי לעצמי
במו ידי.
ולמה אנחנו אומרים "הכל טוב" ומחייכים.
כי ככה אנחנו בנויים.
עצב. שמחה.
כי זהו הם החיים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
מהמםםם
אנחנו כ"כ מפחדים להיפתח כי אנחנו לפעמים שוכחים שיש אנשים טובים בעולם שיכולים לעזור ולהבין
שוכחים שכולם בני אדם עם רגשות והתמודדויות כמו שלנו
והם יכולים לתת לנו כלים להמשך
פשוט שוכחים
וזה חבל…
הפוסט שלך הציף אצלי הרבה סיטואציות שכאלה, בהן אנשים נהגו אחרת ממה שהרגיש להם באמת.
כמה פעמים אנחנו נושכים שפתיים ועושים אחרת? כמה פעמים אנחנו שותקים למול הסער?
קשה לחיות כך.
לי לקח שנים להבין שאני רוצה אחרת ויש לי את הכח לבחור אחרת ומאז זו עבודה בכל רגע מחדש.
קשוח