זה לא קל
עלה לאתר לפני חודשיים פוסט על בנות שמתמודדות עם אח/ות מיוחד/ת.
קראתי אותו. ואני בעצמי מתמודדת עם אח מיוחד.
קטן. חמוד. מלאך.
ויכולה לכתוב פוסט שלם על כמה הוא משמח בחיוכים שלו. בכל התקדמות שלו אפילו הכי קטנה.
וזה טוב להראות את הצד החיובי שבאתגר הזה.
אבל מותר וצריך להודות בקושי הזה.
בנסיון הזה שהקב"ה בחר להביא דווקא למשפחות מסויימות.
זה נסיון לא קל. לא הייתי בוחרת בו. לא הייתי מאחלת לאף חברה להתמודד עם זה.
זה דורש לוותר 24/7. ולא. לא לוותר על ארטיק טוב או כל בגד שחלמת עליו.
זה אומר לוותר על החיים. על הילדות. הנעורים.
זה לא לצאת לטיולים בחופשות. זה לא תמיד לישון מתי שבאלי. או סתם פשוט להיעלם לחדר.
זה לשים את הילד הזה במרכז ולהפוך משפחה שלימה למשהו צדדי.
ולא. אני לא מוזנחת. ולא חסרים לי בגדים ופינוקים.
יש לי הורים מושלמים שעושים את מה שהם מסוגלים.
אבל זו מציאות בבית עם ילד מיוחד.
אני גדלה עם השליחות הזאת שנקראת אח מיוחד אבל גדלה גם עם הקושי שיש בשליחות הזאת.
מותר לכעוס. ולשאול שאלות ולא תמיד לרצות לאהוב את האח הזה. ולטפל בו. מותר.
ואם הייתי יכולה להגיד את זה לכל מישהו או מישהי שמתמודדים עם הנסיון הזה הייתי אומרת.
כי גם אני הייתי רוצה שבגיל קטן יבוא מבוגר ויגיד לי שזה קשה. ולא תמיד יהיה לי קל. ולא צריך להוכיח לסביבה כמה טוב לך עם המציאות.
מותר להישבר ולא להסכים עם המציאות. וגם לא להודות עליה. הכל מותר.
אז אם יש כאן בנות גדולות שמתמודדות עם אח מיוחד או אחות. תפנימו את זה בעצמכן. וקחו את האחים הקטנים שלכם. שבו איתם. ומה שלא עשו איתכן תעשו איתם.
תסבירו. תקבלו. תשמעו את הפחד שלהם בלחיות לצד הנסיון הזה. תעזו להפוך את הנושא הזה לשיח בבית. לשיח נעים ומקבל.
וכן. תדעו שאתן גיבורות. אולי לא מבחירתכן. כי זו מציאות שנקלעתן אליה.
אבל זה לא מוריד מהערך שלכן. מהוויתור היומיומי שלכן!
בהצלחה♡
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
זה נכון וירוסים מה שאת אומרת.
אבל כל ילד מיוחד זה אחרת. ויש כאלה שלא דורשים כל כך הרבה כמו שאת מתארת.
אני אומרת את זה כדי שלא תחשבי שכל מי שאומרת שזה לא קשה זה בגלל שהיא מכחישה. כי באמת יש כאלה שעם הילד המיוחד אין להם את ההתמודדויות שאת מתארת.
בתור אחות לאחת הבנות שענתה על השאלות בפוסט שאת מזכירה, יכולה לומר שבאמת ב"ה אין לנו התמודדויות קשות מדי. לפחות כרגע.
מודה לה' על האח המתוק שלנו,
ומעריכה אותך ואת כל מי שמתמודד בגבורה עם מקרים מאתגרים יותר!!!
אלופה!!
איך שאת מתמודדת עם זה ועוד מסוגלת לכתוב על זה לכולם!!
אין כמוך!! אוהבת ומעריכה!!
אין כמוכם אחיות גיברות!! מעריכה את כולכם אלופות!!!!
יששש איזה כייף שחזרת לשם שלך אהבתי אותו!!?
הי גם לי יש 2 אחים מיוחדים..
ואני מסכימה איתך שזה ניסיון ושזה קשה, את לא צריכה לשכנע אותי בזה..
*אבל* את כותבת פה לקחת את הילדים הקטנים בבת ולדבר איתם על הקושי ועל הפחד, ואני חושבת שאין בזה שום עניין!! לא כי אין קושי, כי פשוט הילדים הקטנים לא *מרגישים* קושי, הם רגילים למציאות חיים כזאת לא מכירים משהו אחר, הם לא צריכים יותר מדי להקריב, הם עוד קטנים לט דורשים מהם הרבה, רק כם גודלים הם מבינים שוואלה יש פה קושי הם מתחילים להרגיש את זה וגם בבית דורשים יותר.
אני אומרת את זה מניסיון, כי אני כשהייתי קטנה בכלללל לא הרגשתי שקשה לי, רק בשנים כשגדלתי ויש ממני יותר דרישות בבית וגם לי עצמי יש יותר חובות ועניינים של מתבגרת;) אז אני מרגישה את הקושי.
ועם כל הקושי (רק אלוקים יודע כמה קשה לייי) אני עדיין חושבת שזה מתנה אדירהה
ואני בטוחה שאם תחשבי על זה ותסתכלי לאחור תסכימי איתי שכשהיית קטנה לא הרגשת קושי ואפילו לא הבנת וחשבת שהוא קיים..
מעריכה אותך הכי שבעולם אני בטוחה שאת מקריבה המון לניסיון המיוחד הזה❤
חוץ מהקטע של לדבר עם האחים הקטנים בבית וכו'… מזזדהה ומסכימה בהכלל
כן אחים מיוחדים זה קשהה
התגובה שלך קוממה אותי ממש.
ילדים קטנים לא מרגישים קושי?
את באמת מאמינה לעצמך?
ילד קטן אולי לא יודע לבטא את הקושי ולדבר עליו. אבל ברור שאם המציאות לא ככ פשוטה וכולם סביבו מתמודדים עם משהו, ברור שגם הוא מתמודד!
ולכן בתור אנשים מבוגרים, אנחנו צריכים לעזור לו להוציא אתזה. לעזור לו להתמודד עם זה. להיות שם בשבילו.
לא לומר "הוא ילד, לא קשה לו" זו אמירה מיושנת ופרימיטיבית.
להתייחס אליו כשווה בין שווים. לדבר איתו.
מה גם ששנות הילדות, הן השנים הכי משמעותיות מבחינה נפשית.
חייבת לציין שלא חוויתי התמודדות עם ילדים מיוחדים. אבל זה לא קשור. מה שכתבתי פה נכון לכל סיטואציה.
את גיבורהה אלופהה אני אוהבת אותךךך מעריכה ממשש
את צודקת מותר להודות בקושי, לבכות, להתפרק אבל אחרי זה צריך להיבנות!!
זה פוסט פשוט מהמם ומזה חשוב לחיים לאו דווקא עם אח או אחות מיוחדים הוא חשוב לכל נסיון באשר הוא!!!
ואליכן אחיות גיבורות תדעו שאתן מ-ד-ה-י-מ-ות!!!!?
אני בוכה
וזה הזוי
ואוו את מרגשת בטירוף
מסכימה איתך
יש לי גם אח עם תסמונת דאון והיום הוא למד לעשות שלום כל כך התלהבנו
יאוו באלי להכיר אותך
יש דברים שרק בנות שמתמודדות כמוני יבינו..
החזרת אותי לתקופה שהוא נולד
כל הכעסים השאלות הבכי
באלי רק לחבק אותך חזק חזק❤❤❤❤
את מדהימהה
חיזקת❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤
וואהו!
הגעת לבהירות כל כך יפה בעניין
הדרך שלך כבר מובנית
ואני שמחה בשבילך!
תמשיכי כך(:
אור אני יודעת על מה אני מדברת,
אני חוויתי את זה וחווה את זה יום יום, שעה שעה, עשרים וארבע שבע.אני לא מבטלת את הקושי של הילדים הקטנים, מי שכתבה את הפוסט אומרת לקחת את האחים הקטנים ולהסביר ולהכין אותם שיהיה להם קשה והחיים לא קלים, הם יודעים את זה לבד. אין עניין להעצים את זה.
לא צריך ליצור שיח בבית "אויי איזה קשה " כן החיים שלנו באמת לא פשוטים עם אח כזה" " נכון אנחנו צריכים להתכונן שיהיה לנו קשה"..
אין שום עניין בזה! אנחנו גם מדברים לפעמים בבית על הקושי אבל למה להכניס ילדים קטנים למערבולת הזאת של "החיים שלנו קשים, לא קל לנו" חשוב לדבר על הקושי, אבל לא להעצים והגדיל אותו.
ואני אומרת את זה בתור אחת שהייתנ אחות וילדה קטנה לאחים כאלה..
בכלל לא דברתי על "העצמה" של הקושי.
את אמרת (ואני מצטטת) "פשוט הילדים הקטנים לא *מרגישים* קושי". וזה קומם אותי.
ממש לא דברתי על לתחזק קושי ולחיות בתחושת קשה לי, מבאס לי. הפוך, צריך לראות את הטוב ואותו לתחזק!
אבל חלילה לא להתעלם מקשיים של בני המשפחה רק בגלל שהם לא יודעים לבטא אותם!
זה שאת בתור ילדה קטנה לא הרגשת שום קושי, זה נחמד מאד. זה לא אומר שכולם כמוך. ולכן אני חוזרת ואומרת שאנחנו בתור המבוגרים, צריכים לדבר על זה שיש התמודדות ולא לטייח. כי זה מעולם לא עזר לאיש.
את צודקת אור!!
ולזו הייתה כוונתי בפוסט.
לא להעצים קושי.
אבל כן לדעת שהוא קיים.
לתת לילדים הרגשה שאפשר לבוא ולדבר על הנושא כשקשה להם. אף אחד לא התכוון לדו שיח של וואוו כמה קשה כמה לא קל.
הייתי ילדה. ומה שרק רציתי שיעשו זה שידברו איתי. יסבירו. לא יותר מיזה.
כנראה שלא כל כך הצלחתי להסביר מה שרציתי להגיד או שלא הבנתן אותי נכון..
בכולופן אתן צודקות!!
?, לפי איך שזה נשמע כנראה שבתור ילדה לא דיברו איתך על הקושי בכלל ובגלל זה את כותבת את הפוסט..
ואני מצטרפת למה שטחות לילד מיוחד כתבה,
זה בהחלט תלוי בילד במה שיש לו וברמת התפקוד..
שולחת לך חיבוק מלא כוח להתמודדות המיוחדת הזאת❤
❤